המכשפות מפוקס פלייס פרק עשרים ושבע. עוד מעט שלושים!

"מה את רוצה לעשות?" שאל אותי ניר, הבטנו בטלוויזיה במבטים משועממים כבר יותר מידי זמן, התחלתי להשתעמם.
"לא יודעת, אולי נבקש משאריס לצאת לעיר?" שאלתי.
"נשמע לי די מעניין, אני רוצה להכיר את המקום. בואי נבקש." הוא אמר וקמנו בלאות מהספה.
חיפשנו את שאריס ובסוף מצאנו אותה במרפסת שבחדר של אבא שלי, ממלאת בריכה זהה לבריכה שהייתה אצלי בחדר ומזמזמת שיר שמח ולא מוכר.
"שאריס, אפשר לצאת איתך לעיר?" שאלתי אותה.
"לא ולא. אנדי אמר שבעוד כמה דקות הוא יחזור עם המורה הפרטי שלכם." היא אמרה.
"אז מה את עושה?" שאלתי אותה.
"ממלאת את הג'קוזי של אנדי. הוא אוהב להתפנק בו אחרי ישיבה ארוכה ומתישה." אמרה שאריס.
"אחרי מה?" שאלנו ביחד בבלבול.
"ישיבה, זה אומר שכל הצוות של העבודה שלו יושב ביחד ופותר בעיות. רוצים משהו לאכול?" היא שאלה.
"האמת היא שאנחנו די שבעים ורוצים לעשות משהו מעניין." אמרתי ושאריס חייכה.
"בואו, אני כבר אראה לכם משהו מעניין." היא סגרה את הברז ולקחה אותנו לחדר השינה שלה, שם במרפסת שלה היה שתול דשא בכל מקום והיו שני שערים קטנים וכדור שחור לבן מוזר.
"לזה קוראים כדורגל, בכדורגל משחקים אנשים די מטומטמים אבל לפעמים גם חכמים. אני אוהבת מאוד כדורגל ובבית שלי בפיליפינים תמיד שיחקנו כדורגל עם האחים שלי, הכל מאוד פשוט: זה השער שלך וזה השער שלך וכל אחד אמור להכניס את הכדור לשער של היריב. תהנו." היא אמרה והלכה.
אני וניר הבקענו יותר גולים לשערים שלנו מאשר לשערים הנכונים אבל בסופו של דבר, לאחר חצי שעה כששאריס באה לקרוא לנו לסלון כי אבא חזר היינו מיוזעים ועייפים.
עם אבא בסלון היו עוד שני אנשים: אחד בחליפה ואחד במכנסיים קצרים וחולצת הוואי.
"שלום רובין. שיחקתם כדורגל?" אבא שלי חיבק אותי ושאל.
"כן. היה ממש כיף." אמרתי ואבא שלי חייך והציג את האנשים: "זה עומר, הוא מישראל והוא המורה הכי טוב למקצועות הקשים של בית הספר." אבא שלי הצביע על האיש בחליפה שחייך.
"מקצועות קשים? מה זה?" שאל ניר.
"חשבון, שפה, דקדוק, צרפתית… כל הדברים הטכניים והמעצבנים." ענה אבא שלי.
"וזה מייק, מורה עוזר, הוא אמור לחזק את מה שעומר מלמד בדברים יותר כיפיים, בעזרת אומנות למשל." הציג אבא שלי את האיש השני.
"הם יהיו המורים הפרטיים שלכם, אני פרשתי לג'קוזי." אמר אבא והלך, ועומר אמר: "נו, אז מתחילים."