המכשפות מפוקס פלייס פרק עשרים וארבע.

הבטתי סביבי, המקום היה עצום!
הבניינים היו ענקיים, בגבהים עצומים שלא ראיתי מעולם, אלפי מכוניות חלפו בכביש הסואן, מכוניות חדישות, אופנועים, מכוניות בלי גג, לא כמו המכוניות המיושנות שדמו יותר לכרכרות שהיו בסיילם.
אוטובוסים חלפו על פני בקצב מטורף, מיליוני הולכי רגל, רמזורים, הבזקי אור… לא יכולתי עם כל זה יותר.
משכתי את ניר למקום קטן בין שני בניינים גבוהים, שם כל ההמולה נעלמה כלא הייתה.
"אני רעבה והמקום הזה כל כך גדול, זה משגע אותי." אמרתי לו.
"תרגעי, גם אני לא רגיל לזה. אני לא מבין פה שום דבר אבל גם אני רעב. ובתור אדם נורמלי אני מבקש ממך: תקני לנו אוכל." הוא אמר.
"יש מסעדות, אלה מקומות שבהם אנחנו יושבים ואנשים אחרים מגישים לנו את הארוחה." אמרתי.
"נפלא, בואי נמצא מסעדה ונוכל בה." הוא אמר מסעדה במבטא מצחיק ולא יכולתי שלא לצחוק.
"רק תשמור טוב על אריק, הוא עלול לברוח ולהידרס." אמרתי ויצאנו מהמקום הקטן חזרה אל ההמולה.
מצאנו מסעדה קטנה והתיישבנו בה, הזמנו את האוכל הכי פחות יקר מה"תפריט" שבו היו כתובים כל המאכלים וחיכינו.
בסוף האוכל הגיע, ישבנו, אכלנו ודיברנו על הא ועל דא, הרגשתי ממש טוב.
"את מזכירה לי מישהי." ניגש אלי אדם גבוה בחליפה שחורה, היו לו נעליים שחורות מבריקות ועיניים שחורות מבריקות ואפילו שיערו השחור שסודר בקוצים היה מבריק.
"גם אתה." אמרתי לו וניסיתי להיזכר, אולי זה המורה שלי מכיתה ג'? לא, הוא הזכיר לי יותר זיכרון מעומעם מהעבר, משהו שהיה וכבר נשכח….
"אבא!"