המכשפות מפוקס פלייס פרק ארבע עשרה. ווהו!

"את מונה לצאת? אנחנו רוצים לצאת מוקדם." לחש לי ניר ואני קפצתי ודפקתי את ראשי בראשו.
"אני כל כך מצטערת, אתה בסדר?" שאלתי אותו והוא הנהן וצחק.
"אני בסדר, אל תדאגי לי, תתכונני כבר." הוא אמר ונתן לי מעיל, לבשתי אותו מעל מכנסיים וחולצה שמצאתי על הכיסא בחדר, נעלתי מגפיים ומיהרתי ליציאה, שם כבר חיכה ניר עם עוד ילד, היה לו שיער ג'ינג'י קצר ועיניים ירוקות, הוא היה לבוש כאילו הוא יוצא לקוטב במעיל ענק, צעיף וכובע פרווה.
"תירי, זה אד, אד, זו רובין." אמר ניר ואנחנו נופפנו אחד לשני ויצאנו.
"מה עם סנדרה וסיליה?" שאלתי את ניר כשהתקרבנו להר והוא חייך ואמר: "ניתן להן לישון."
"אני לא מתווכחת." אמרתי כשהתחלנו לעלות בשביל התלול שעלה לפסגה, היו בו חלקים שבהם היינו צריכים ממש לטפס על מפולות אבנים, אחרי כמה שעות התיישבנו לאכול את האוכל שניר הכין לדרך, ראיתי כבר מעט שלג פה ושם והבטתי למטה אל העמק שנראה קטנטן מנקודת המבט הזאת.
"ממש יפה כאן." ציינתי ואד אמר לפתע: "אני צריך להשתין." והתרחק מאחורי העצים.
"באמת יפה כאן, את יודעת איך זה יהיה יפה יותר?" הוא אמר ואני שאלתי: "איך?"
"כשנהיה קרובים יותר." הוא אמר וחייך כשהתקרב אלי וחיבק אותי, ראיתי את אד מציץ מאחורי העץ.
"אולי קרובים יותר." אמרתי והתקרבתי אליו עוד יותר, עצמתי עיניים והשפתיים שלנו נפגשו בנשיקה סוערת, וזה היה חדש ומדהים.
מעולם לא התנשקתי בעבר, וזה היה מדהים, הכריך שלו נפל ונפלנו אחורה כשאנחנו מתנשקים בלהט.
"אלוהים, כל אחד מסריח ככה מהפה כשהוא מתנשק?" שאלתי אותו שהתנתקנו.
"לא, זה פשוט הפסטרמה מהריך שאכלתי." הוא אמר וצחק, אני צחקתי איתו.
אד חזר והמשכנו לטפס כשריח הפסטרמה שלו מעופף בינינו ומסמל את אהבתנו החדשה.