המכשפות מפוקס פלייס/סיילם פרק שלושים וחמש…

"את מוכנה ליום הראשון של האוניברסיטה?" שאלה אותי אניה.
"אני מוכנה. זה יהיה קשה אבל אני יכולה." אמרתי והבטתי על ישבני הגדול שמולא בכריות ובטני הענקית, ידעתי שמתחת לבגדים ישנה בטן קטנטנה של הריון ומעליה המון כריות אבל אין מה לעשות, צריך לסבול.
"זה אכן יהיה קשה, נכנסים." הודיעה אניה ונכנסנו.
אנשים הביטו בי בזלזול, זרקו אלי הערות כמו: 'שמנה!' ו'לא בבית ספרנו'.
הרגשתי כל כך מושפלת אבל אניה טפחה על כתפי וצעקה להם: "עזבו אותה בשקט!"
עברנו את המסדרון כשקולות צחוק מהדהדים מאחורינו והרגשתי רע עם עצמי כל כך, האם זה מה שאנשים עוברים כל יום? איך הם שורדים את זה? איך אני אשרוד את זה?
השאלות המשיכו לקפץ בראשי ולנסות לפרוץ החוצה בצורת דמעות אבל לא נתתי להם, הגענו לשיעור והתיישבנו והרגשתי טוב יותר כשאף אחד לא ראה את הגודל שלי.
"היי, את הילדה השמנה?" מישהו התיישב לידי.
"אל תקרא לי ככה בבקשה." ביקשתי.
"אני מצטער, את פשוט כל כך שמנה ומכוערת." הוא אמר ועבר מקום.
"איך אני אשרוד את השנה הזו?" אמרתי והתחלתי לבכות.