המכשפות מסיילם עונה שנייה פרק ראשון….

כאב לי כל כך הראש, הראייה שלי הייתה מעורפלת והרגשתי את הכרתי חומקת ממני.
הרופאה נכנסה לחדר, היא הביטה בנסיונתיי הנואשים להישאר בהכרה בחיוך של רחמים, לא הבנתי מה זה אומר, האם אני עומדת למות?
"תנתחו אותי כבר." קרקרתי בקול יבש, לא שתיתי כבר כמה שעות.
"אני כל כך מצטערת. עכשיו זה זמן החלפת המשמרות, בעוד דקה הרופאים יגיעו." היא אמרה ויצאה מהחדר כשהיא סוחבת עמוד אינפוזיה אחריה.
לידה זה הדבר הנורא ביותר שיכול לקרות לבן אדם. החלטתי בשקט בעוד הצירים מכריעים אותי וגוררים אותי לעולם של חשכה.
התעוררתי חליפות, בפעם הראשונה עדיין בחדר הלידה, נאנקת מכאבים.
בפעם השנייה הייתי בחדר לבן, חברתי אניה עמדה מעלי והביטה בי בדאגה.
בפעם השלישית התעוררתי בחדר הלבן שוב, אניה עדיין ישבה שם ועמי לידה בכיסא הגלגלים שלו.
"ילדתי?" שאלתי.
"כן. תינוק גדול ובריא." אמרה אניה ואני נאנחתי בהקלה ועצמתי את עיני כשכל הכאבים השתלמו בסופו של דבר.