המכשפות מסיילם הדור הבא פרק 2.

"דון?" ניר דילג לחדר של דון עם עלות הבוקר והופתע לגלות שהיא לא שם.
מוזר, המחשב שלה עוד דולק. חשב לעצמו וניגש לבדוק את העניין.
הוא פתח את המחשב וגילה שיחה בצ'אט, נראה שהיא ניסתה לשלוח תמונה כי ראו תמונה מטושטשת במיוחד שנשלחה ממנה אל הצד השני שלא הגיב, בתמונה ראו את דון עם יד לבנה מפחידה מכסה את פיה.
"אוי לא!" הוא נבהל ורץ לחדר ההורים שעדיין נמנמו את שנת בוקר יום ראשון.
"דון נעלמה! בואו תראו!" הוא צרח לכולם ותוך שנייה כל המשפחה התאספה בחדרה של דון, התמונה המפחידה התנוססה על המסך.
"אל אלוהים, זאת היא." לחשה רובין ונפלה לזרועותיו החסונות של אלכסנדר.
"זאת אחותך, נכון?" שאל אלכסנדר והיא הנהנה בפחד, היא הייתה לבנה כמו סיד.
"מי זאת אמא?" שאלה אנני המפוחדת.
"זה סיוט. זה לא קורה. אני השארתי אותה מאחור." היא לחשה לעצמה ואלכסנדר לקח אותה משם לפני שתחטוף התקף לב.
אניה הגיעה לטפל בילדים שנותרו מפוחדים וללא תשובות אבל ניר רק כעס עד מאוד, דון נעלמה והם אפילו לא מתקשרים למשטרה! היא באמת לא חשובה עד כדי כך?
הוא החליט למצוא אותה, אם תוך יום אחד לא ינסו לעשות משהו הוא ינסה, גם אם חייו יבואו על חשבון זה.

בינתיים במאורה חשוכה הרחק בהרים שקרובים לקנדה עמלה סנדרה על שיקוי שיחזיר אותם לעולם שבו תוכל להביא את הטרף לבעלה האהוב.
"מה קורה פה?" לחשה דון שרק התעוררה, הכאב הלם בראשה.
"שתקי אחותי! השארת אותי מאחור ואני לא סולחת לך! אני אביא אותך למימד שבו הרסת את חיי ואני ובעלי, המפלצת הנוראה שחיה איתי בהרים, נוכל אותך!" צרחה סנדרה בקול מפחיד וצרוד.
"אני לא רובין, רובין היא אמא שלי!" ניסתה דון להסביר למפלצת הלא מוכרת אבל הצליחה רק ללחוש, הראש כאב לה יותר מידי וראייתה התערפלה, היא שקעה בריק השחור שוב.