המירוץ למיליון – פרק 86

בפרקים הקודמים של המירוץ למיליון: לאחר שעברו מדינות רבות בדרך, משימות רבות, נהגי מוניות, מטוסים וספינה, הגיעו הצוותים הישראלים אל בנגקוק – עיר הבירה של תאילנד, שם עמדו בפניהם אתגרים נוספים. והערב: כיצד תתמודד גל עם הנחשים התאילנדיים?
המירוץ למיליון – מיד מתחילים.

(ואט ארון.)
"מעולה!" קרא מייק.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"באושר ואושר הגענו אל הנקודה, ראינו את התיבה."
~
"סימן דרך," הקריא שון.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"ואנחנו בטיפשותנו אמרנו לנהג המונית שהוא יכול לנסוע משם ועכשיו היינו צריכים לחכות לחדש."
~
"לעזאזל…"
"לא נורא."
~

(חוות הנחשים.)
"אתה מסתדר, אבא?"
"כן."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"הבעיה העיקרית הייתה להזיז את הנחשים, כי הם ממש כבדים."
~
"קדימה, אבא, אני יודעת שאתה יכול."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"המירוץ נתן לנו כל כך הרבה הזדמנויות להכיר זה את זה, ולראות צדדים חדשים שלא ראינו אף פעם זה בזה, וזה מה שכייף כל כך במירוץ הזה."
"אני מסכים."
"מעולם לא דמיינתי לעצמי את אבא נכנס לכלוב מלא נחשים, והוא עשה את זה כמו גדול."
~

"מחסום," הקריאה נטלי," ידעתי."
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"זה היה צפוי מידי שזה יהיה מחסום. רואים? אנחנו חכמות."
~
"את עושה את זה."
"לא!" מחתה גל.
"את חייבת!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"הייתי חייבת לשכנע אותה לעשות את המחסום, כי אחרת הייתי אני מתחרפנת."
~
"בבקשה, נשמה שלי, את לא מבינה שאני לא יכולה?"
"לא, למה אני כן?!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"אני נפשית לא יכולה להתמודד עם נחשים. זה לא ביכולת שלי. לא נולדתי בשביל זה."
"למה אני כן?"
"את יכולה יותר ממני."
~
"בסדר! בסדר! אני אעשה את זה!"
"בהצלחה, גל."
"את חייבת לי."
"אני יודעת."
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"אחרי שאנחנו זוכות במירוץ, אני ואת הולכות לספא ואת משלמת על זה."
"סגרנו."
"יופי, חיים שלי."
"שמחה שהכל טוב."
"נשמה שלי."
"נשמה טהורה שלי."
~

(ואט ארון.)
"סופסוף!" נאנח שון אחרי שמונית סופסוף הגיעה.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"משום מה לקח למוניות זמן לקלוט שהן צריכות לעבור פה, וכל המוניות היו כבר עם אנשים עד שבסוף תפסנו אחת."
~
"מייק, איך קראו לחוף?"
"פטונג פוקט," הקריא מייק.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"הקראנו לנהג, ויאללה משם לחוף."
~

(חוות הנחשים.)
"כל הכבוד, נעמה! כל הכבוד!" קראה ספיר.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"בסוף מצאתי את הפסל הטיפשי ההוא בין הנחשים המגעילים ההם."
~
"יאללה, ספיר, בואי נעוף מכאן."
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"רק רציתי לצאת משם כמה שיותר מהר ולגמור עניין, כי הנחשים האלו הגעילו אותי לגמרי ולא רציתי להישאר קרובה אליהם יותר."
~
"יאללה, רק להתרחק מהנחשים האלו," אמרה נעמה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"ללא ספק – חוויה טראומתית לכל החיים."
~

(חוף פטונג פוקט.)
"Thank you," אמר כפיר ושילם לנהג.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"הנהג עצר לנו, ירדנו בחוף והחוף עמוס באנשים."
"בכל מקום מלא אנשים. לאן שאתה לא מסתכל – הכל אנשים."
~
"איפה עכשיו נמצא את התיבה?"
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"בכל מקום יש אנשים, יש רעש, יש המולה."
~
"קשה לי להתרכז ככה."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"בחורות עם בקיני, בכלל, אי אפשר להתרכז."
"לפחות היה נוף יפה."
"גם הים היה לא רע."
~
"יאללה, בוא נתחיל לחפש."
~

(חוות הנחשים.)
"אמאל'ה! אבאל'ה! לא! לא! לא! בחיים לא! לא! לא! לא!" צרחה גל.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"להיכנס אל תוך כלוב הנחשים?! בחיים לא! מה אני פסיכית?!"
~
"נו, קדימה, גל, תסיימי את זה מהר!"
~

"אבא, מה קרה?" שאלה מעיין.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"באיזשהו שלב אני פתאום רואה את אבא יוצא, נראה מובס."
~
"מה קרה?"
"אני עייף, זה הכל."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"הנחשים היו כבדים, והיה לי קשה להרים אותם ובאמת למצוא מה שיש מתחתיהם."
~
"אז תנוח. העיקר שתהיה בסדר."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"בינתיים השעון מתקתק לי בראש, אני יודע שאני צריך להמשיך את המשימה אבל זה קשה."
"הלחץ הוא מאוד גדול, בעיקר בשלב הזה שמובטחת לנו הדחה."
~

"לא! איכסה!"
"גל, קלטי, הצרפתי עצר. רוצי מהר, תסיימי את זה, תעזבי מהר את הנחשים ונעקוף אותם."
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"בקוריאה היינו ראשונות, ואז ירדנו למקום אחרון, וגל הייתה יכולה לעזור לנו לעקוף אותם סופסוף."
~
"יאללה, גל, קדימה."
~

(ואט ארון.)
"יש! הנה הרמז!" אמר דור.
הוא פתח את התיבה.
"חוף פטונג פוקט."
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"רצינו להגיע שוב פעם ראשונים, לפחות בין הראשונים."
~
"אני ממש רוצה להצליח הפעם ,דור."
"גם אני."
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"בפעם הלפני קודמת היינו מקום ראשון, ואז שוב מקום שני. אנחנו רוצים להגיע למקום הראשון כל כך."
"להיות במקום הראשון כמעט בטוח מבטיח לך להמשיך הלאה, זה הרבה ביטחון, זה הרבה אנרגיות."
~

(חוף פטונג פוקט.)
"הנה התיבה! גיא! בוא!" קרא כפיר.
גיא רץ לעבר התיבה בזמן שכפיר הוציא את המעטפה.
"צומת," הקריא כפיר, "סלט טרופי או שייק טרופי?"
חוף פטונג פוקט מושך אליו מספר רב של תיירים אשר נהנים מהחופים היפים של תאילנד. במשימת הצומת הזו, הצוותים יהפכו לאחד משני הדברים המוכרים בנוף התאילנדי בחוף: מוכרי שייקים או מוכרי סלט.
בסלט טרופי – על שני חברי הצוות יהיה להכין סלט פפאיה. סלט זה מכיל פפאיה לא בשלה המגורדת ונכתשת עד שהיא רכה דיה לאכילה, לה מוסיפים פלפל צ'ילי, שום, לימית, ורוטב דגים. הסלט מוגש בטמפרטורת חדר, בתוספת אורז מבושל, אך המשימה לא קלה עד כדי כך, משום שאת הסלט יהיה עליהם להכין על עגלה כאשר אחד מהם מסיע לאורך החוף, בעוד שהשני מכין מאחור. רק לאחר שיצליחו להכין ארבע מנות ולמכור אותן, הם יקבלו מהשף את הרמז הבא.
בשייק טרופי, על הצוותים יהיה למכור שלושים כוסות שייק טרופי לבאי החוף, תוך כדי שהם לבושים בבגדים נפוצים על חוף הים – ביקיני. רק לאחר שיצליחו למכור את כל הכוסות, ויביאו את הכסף אל רב המלצר, הוא יביא להם בתמורה את הרמז הבא.
"אלוהים אדירים, לא, לא, אני לא לובש ביקיני!" מחה כפיר.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"במהלך המירוץ הזה השפילו אותי מספיק: ריקוד באוקראינה, ריקוד בלט בנורבגיה, ריקודים במעגל ביוון… לא נמאס להם עכשיו גם עם ביקיני?"
~
"שיט, גיא, אני כל כך רואה ששמו לנו את הפרסה…"
"לא נורא, נו, בוא נתחיל מהמשימה של הסלט, כדי שאם לא ישימו לנו פרסה לא נביך את עצמנו."
"יאללה."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"רוצים רק לסיים מהר את המשימה הזאת בלי שמשהו יפריע לנו באמצע."
~

(חוות הנחשים.)
"איכס! איכס! אמאל'ה!" צרחה גל, אבל חיפשה בכל זאת בין הנחשים."
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"מי היה מדמיין שבאמצע תאילנד נסתובב בכלוב נחשים ונחפש ביניהם דברים?"
"אף אחד."
"זה פשוט הזוי! מפחיד! ואמאל'ה!"
~
"שיואו! הם מנסים לאכול אותי!"
"גל, תירגעי, הם לא אוכלים אותך."
"נו, נו, נו! הם מנסים לטפס עלי!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"הם לא ניסו לאכול אותך, יא עמה."
"בטח שכן!"
"הם לא!"
"אז למה הם התחיל להסתובב סביבי?"
"כי את כוסית, מה אני אגיד לך."
"אווו, תודה, נשמה שלי."
"תבואי בכל יום, נשמה."
~

"אני נכנס שוב," אמר אנריק.
"אתה בטוח?"
"כן."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"היה לי קשה, אבל הייתי צריך להתעלם מהקושי, כי הייתה משימה, ואם אני לא אתמודד עם המשימה – זה לא יקדם אותי לשום מקום."
~
"יאללה, עושים את זה."
~

(חוף פטונג פוקט.)
"וואי, וואי, כמה אנשים…" מלמל מייק.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"בחוף היו כל כך הרבה אנשים."
"זה היה כל כך עמוס, שזה הפחיד אותי כבר."
~
"בוא, בוא, צריכים לחפש את זה."
"מה אתה אומר, שנתפצל?"
"ואז איך נמצא אחד את השני כשנמצא את זה?"
"צודק…"
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"זה חוף גדול, וזה לא שאנחנו יכולים להתפצל, כי אז בחיים לא נמצא את זה."
~
"לעזאזל…"
"בוא פשוט נתחיל ונרוץ את זה."
"בסדר."
~

"שיואו! זה קשה!" קרא גיא.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"החלטנו שנפדל בתורות, כל אחד יעשה סיבוב בזמן שהאחד מכין את הסלט לפי המתכון, ואז נתחלף."
~
"זה כבד כמו לא יודע מה."
"פשוט תפדל ותתעלם מזה."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"מה שלא לקחנו בחשבון זה שהעגלה ממש ממש אבל ממש כבדה."
~
"יואו! זה כבד!"
"ועדיין, תתמודד."
~

בפרק הבא של המירוץ למיליון: הצוותים הישראליים מגלים שהם נראים לא רע בביקיני.
"זה דווקא נראה עליך טוב."
"סתום."
כל זאת ועוד בפרק הבא של המירוץ למיליון.