המירוץ למיליון – פרק 84

בפרקים הקודמים של המירוץ למיליון: לאחר ששישה צוותים ישראליים הגיעו לבנגקוק, הם רכבו על פילים, ובמקרה של אנריק ומעיין, גם ניקו את הצואה שלהם, היום צוותים ישראליים יפגשו את הנחשים התאילנדיים.
המירוץ למיליון – מיד מתחילים.

(צ'אנל 7.)
"יאללה, ספיר, מכניסים לנחשים האלו באם-אמא שלהם."
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"ברמז שקיבלנו מהמורה שלנו לאגרוף היה רשום שאנחנו צריכות להגיע לחוות הנחשים, וכבר ניחשתי שזה לא עמד להיות משהו שאני אוהב."
"אבל, כמובן, איך לא, נעמה הייתה ממש בקטע של להכניס לנחשים האלו."
"עם כל הניסיון שלי בעבר, הייתי משוכנעת שאיזה נחש יאכל אותי."
~

(חוות הנחשים.)
"יאללה, נו, שון, אין לנו זמן לבזבז!" התעקש מייק.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"בסוף הסכמתי להיכנס לתוך הכלוב עם הנחשים."
~
"רק תעשה את זה מהר והכל יהיה בסדר," אמר מייק.
שון רץ פנימה וחיפש בין הנחשים.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"אני נכנס אל תוך הכלוב, הכל מלא נחשים, והם מוציאים לשון כאילו הם עומדים להכיש אותי, ואיזה אחד פתאום מתחיל לטפס לי על הרגליים ואחרים גם כן מתחככים לי על הרגל."
~
"אהה!" צעק שון.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"זה היה מפחיד, כי כל הנחשים נראו כאילו הם עומדים לאכול אותי."
~
"נו כבר, שון!"
~

"מחסום," הקריא גיא, "למי יש דם קר?"
"לך יש דם קר," אמר כפיר.
"למה לי?"
"כי זה תורך."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"החלטנו בסופו של דבר להטיל מטבע ולהחליט."
~
"יאללה, אתה, גיא," אמר כפיר.
"טוב נו," אמר כפיר.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"נחשים זה לא דבר סימפטי כל כך."
~
"אתה עכשיו נכנס פנימה, אחי."
"אני יודע."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"רציתי ללכת לצלם ולבקש לצלם מקרוב את המכנסיים של גיא, שאני אוכל להקליט אותו משתין במכנסיים שלו ולצפות בזה בלופים אחר כך בבית."
"כמו שאני אעשה לך עם הבלט?"
"אני אחנוק אותך!"
"למה? כי אני צודק?"
"כי אני אחנוק אותך."
~
"כנס ותסיים עם זה," אמר גיא.
~

"כפיר וגיא פה," ציין מייק.
"מה?"
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"כל מה שהייתי צריך להגיד לו בסוף היה שכפיר וגיא הגיעו, והוא כבר רץ פנימה, שכח לגמרי מהפחד המטופש שלו מהנחשים."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"כמה רציתי לעקוף אותם, רק כדי להראות להם מה זה."
"הם באמת קרי הדם. הם באמת מגעילים."
"הם ורוב הזוגות האחרים, כן."
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"הוא כבר רץ, מלחמה, מלחמה."
"היה לי רעל בעיניים."
"ראו את זה."
~

(צ'אנל 7.)
"שיואו, נטלי, די כבר! תעשי משהו!"
"אני מנסה!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"נטלי בכלל לא שיתפה פעולה."
"אני כן!"
"את בקושי עשית משהו! את היית עצלנית כל כך!"
"אני לא עצלנית."
"את שיא הכן."
"תשבעי!"
"נשבעת!"
"שיואו איתך!"
~
"אם את תמשיכי לא לעשות כלום אני ארביץ לך ולא לשק!"
"אבל אני מנסה!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"זה לא פיקניק, וזה לא כייף לתת אגרופים לשק."
"אבל ככה זה!"
"אבל זה כואב לי!"
~
"אנחנו עוד נתקע פה שעות!"
~

"קדימה, מעייני, כל הכבוד," אמר אנריק.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"מצב הרוח שלנו היה די ברצפה."
"ידענו שאנחנו די במקום האחרון, וזה כל הזמן הדהד לנו בראש ככה."
"ולא רציתי ללכת הביתה."
~
"אני לא מוכנה ללכת היום הביתה, לא מוכנה," אמרה מעיין והכתה את שק האגרוף.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"ופה זה כבר באמת להיאחז בציפורניים ולהיאבק על המקום שלנו כאן."
"אנחנו מוקפים בהרבה תותחים שעלולים להעיף אותנו מהתחרות."
~

(חוות הנחשים.)
"יואו! כפיר! מצאתי!" קרא גיא.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"כמו מלך, אני מוצא את זה לפניהם."
~
"אתה אלוף!"
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"ואז קפצנו, אחרי כל כך הרבה זמן שלא היינו שם, בחזרה אל המקום הראשון."
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"ברגע שהוא מצא את זה, אני נכנסתי לאמוק של למצוא את מה שלא צריך למצוא, העיקר לסיים עם זה כמה שיותר מהר."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"זה היה מעין פסלון כזה, משהו קטן, אז החבאתי את זה כדי שהאחים החורגים המעצבנים לא יראו, ואז רצתי לכפיר."
~
"מה זה כבר?"
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"זה היה נראה כמו מקדש או משהו כזה, אז ניחשתי שצריך לגלות מה המקום הזה ואז להגיע אליו."
~
"יאללה, בוא נצא מהר."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"ידעתי גם שאם נצליח לעשות את זה מהר, אנחנו נוכל לשמור על המקום הראשון כי כמעט בטוח שיש לנו פרסה."
"כן, החבר'ה האחרים פשוט החליטו לתקוף אותנו עם הפרסה, אז אם אנחנו לא ראשונים כל הדרך – אנחנו נתקעים בכל הדרך."
"וכמו תמיד, מגרדים את המקום האחרון, איכשהו מצליחים להסתדר במקום הלפני אחרון ולא לעוף הביתה."
"כן. זה כמעט תמיד נגמר ככה."
~
"היום לא גומרים אחד לפני אחרון."
"היום, סופסוף, נגיע ראשונים!"
"וואו, כמה שאני רוצה להיות ראשון היום."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"אין משהו שאני רוצה יותר מלהגיע ראשון היום. זה חלום. חלום מתוק."
~

(חוות הנחשים.)
"מחסום," הקריא דור, "למי יש דם קר?"
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"לא מצא חן בעייני כל הקטע הזה של נחשים, וכל הקטע הזה של הדם קר, כבר ראיתי לאן זה הולך."
~
"אתה עושה את זה," אמרה אורין.
"בסדר."
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"מה אני צריכה עכשיו נחש שיכיש אותי."
~
"תעשה את זה מהר ותגמור עניין."
~

"Excuse me sir? Where is this?"
"I don't know."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"כל הזמן ששאלנו ברחוב אנשים, אף אחד לא ידע. נכנסו למונית, הנהגים התעצבנו ונסעו, וגם ככה לא היו הרבה מוניות, כל הזמן שאלנו אנשים."
~
"מה, עכשיו בגלל זה אנחנו נפסיד?"
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"וכאילו שהמירוץ לא מספיק לחוץ, עכשיו זה גם להיפסל על זה שאנשים לא יודעים איפה זה."
"אבל מצד שני, תחשוב על זה, אתה היית מכיר את כל האתרים בארץ?"
"בעיר אחת."
"אתה מכיר את כל האתרים בחיפה?"
"כן."
"מה, אם אני אראה לך תמונה של איזה בניין, אתה תזהה?"
"אבל פה לא מדובר בבניין רגיל. פה זה אתר תיירותי."
"כן, ועדיין."
"אני חושב שהייתי מזהה."
"אני לא בטוח."
"אז אני כן."
"אני אבחן אותך כשנגיע הביתה."
~
"נו באמת, לעזאזל איתם!" מחה גיא.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"סף העצבים שלי גם ככה נמוך."
~
"אני עוד אתקע את זה למשהו בעין אם הוא לא ידע."
~

"הנה, הנה, בוא נלך," אמר שון.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"מצאתי את הפסל הזה, רצנו כמו מטורפים."
~
"יאללה מירוץ יאללה! יאללה מירוץ יאללה!"
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"לא היה לנו הרבה זמן להתעכב, בעיקר כשאורין ודור היו מאחורינו."
~

"מחסום," הקריאה ספיר, "למי יש דם קר?"
"מבין שנינו את מזכירה יותר זוחל."
"אבל זאת משימה בשבילך."
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"זה מן הסתם נחשים, ומי עוד יכולה להתמודד עם נחשים יותר מנעמה?"
"אני לא נחש. אני יותר כמו לביאה."
"כן, ברור."
"מה, את לא מאמינה לי? כמה פעמים פצעת אותי במירוץ ולא הזיז לי?"
"יש הבדל. זה כי את סתומה."
~
"טוב, נו, אני אעשה את זה ודי," אמרה נעמה.
היא קראה את המשימה שהיא צריכה לעשות.
~

(צ'אנל 7.)
"Very good," אמר המדריך של אנריק ומעיין והגיש להם את הרמז הבא.
"יש!"
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"הבנות עוד נשארו במשימה, ואנחנו מתקדמים הלאה."
"כבר התחושה יותר טובה."
~
"וואי! איזה כייף!"
~

"נו, נטלי, אנחנו אחרונות!" מחתה גל.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"ואז פתאום עוקפים אותנו, ואנחנו אחרונות."
~
"התחלנו ראשונות, נטלי, מה נהיה?"
"לא יכולה! אני אומרת לך! לא יכולה!"
"את כן!"
"אבל אני לא בנויה לזה!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"לא יודעת למה, לא הצלחתי לעשות את מה שהוא אמר."
"זה לא היה כזה מסובך."
"זה כן!"
"זה היה קל."
"זה רק נראה קל."
"גם אני עשיתי את זה."
~

בפרק הבא של המירוץ למיליון: האם נטלי וגל יתאוששו מהמקום האחרון? ומה יחכה לישראלים בואט ארון? כל זאת ועוד בפרק הבא של המירוץ למיליון.