המירוץ למיליון – פרק 80

בפרקים הקודמים של המירוץ למיליון: לאחר ששישה זוגות ישראליים הגיעו לתאילנד, הם הגיעו אל חוות הפילים בה עליהם לרכב על פיל. והערב: כיצד תסתיים משימת פס ההאטה של אנריק ומעיין? ואיזה זוג ייפול מהפיל?
המירוץ למיליון – מיד מתחילים.

"כעת עליכם לטפס על אחד מהפילים ולרכב עליו לכל אורך המסלול!" צרחה נטלי.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"צריך לטפס על פיל ולרכב עליו!"
"לרכב על פיל!"
~
"פיל! כפרה עליך! נשמה! אתה כזה סקסי!"
"שיואו, גל, דומה לך!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"ממש, מצא מין את מינו."
~
"וואי, איזה חמוד הוא, בואי נרכב עליו, יא נטלי."
"כן!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"זה היה כזה פיל חמוד, מתוקי כזה, הוא מסתכל עליך במבט של: תרכבו עלי."
"זה החלום של כל פיל. שירכבו עליו."
"לא, לא, היה את הפיל שרצה להיות הכי. זוכרת?"
"לא."
"נו, הפיל הזה שרצה להיות הכי."
"למה שפיל ירצה להיות האח שלי?"
"הכי עם כ', יא עמה."
"את עמה!"
"לא את!"
~

"וואי, איזה אדיר זה!" קראה אורין.
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"אני על פיל, דור מאחוריי, אנחנו יושבים על פיל, הפיל הולך, אנחנו עליו."
"זה היה כל כך סוריאליסטי."
~
"רוכבים על פיל!"
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"אין כמו התחושה של לרכב על פיל."
~

~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"עד עכשיו אני לא מאמין שבאמת רכבנו על פיל!"
~
"זה ממש אדיר!"
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"זה אחד מהרגעים האלו של – מה לעזאזל?!"
"אנחנו באמצע תאילנד, באמצע השום מקום של תאילנד, הכל שדות מסביב, ואנחנו רוכבים לנו על פיל!"
~
"וואי, וואי, אני כל כך שמח שלא הודחנו עד עכשיו אחרת לא היינו מגיעים לכאן."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"אני באמת חושב שזה הרגע הכי כייף שהיה עד עכשיו במירוץ."
~

"פילים! פילים בכל מקום!" קרא מייק.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"צעד של פיל, זה חתיכת צעד."
"הוא צועד מכל הלב."
"זה כזה – טאח! טאח! טאח!"
"וכולו כזה בכבדות, מגושם, הולך."
~

"שיואו! נטלי! אמאל'ה!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"הפיל פשוט הפחיד אותי רצח!"
"הוא כזה לא יציב, ואנחנו כזה מחליקות והוא רוצה להפיל אותנו."
"זה פיל שאוהב להפיל."
"זה כמו פסנתר שאפשר להפיל."
"אבל פיל אי אפשר לפסנתר."
"כן!"
~
"שיואו, פיל, יא חתיכת חוצפן!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"חוצפן?"
"כן!"
"הפיל חוצפן?"
"כן!"
"וואלה יופי."
"כן!"
~

"איכס!" קראה מעיין כשראתה את הכלוב שהיו צריכים לנקות.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"הכלוב מלא קקי!"
"לא עד כדי כך."
"אני רצינית. אתה ראית. ערימות על גבי ערימות של קקי!"
~
"שיואו, נו! איכסה!"
"מעייני, זה או זה או שאנחנו אחרונים היום עוד פעם."
"אני לא רוצה להיות אחרונה!"
"אז בואי ננקה את הקקי הזה."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"מצחיק, כי בבית, אמא של מעיין אף פעם לא הצליחה לשכנע אותה לנקות את החדר שלה, אז שהיא תנקה קקי של פילים בתאילנד?"
"אויש, נו באמת."
~
"זה ממש אבל ממש אבל ממש דוחה," אמרה מעיין.
"טוב, הבנתי, אנחנו אבל עדיין צריכים לנקות את זה."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"למה כפיר וגיא לא היו צריכים לעשות משהו דוחה כזה בסלוניקי, הא?"
"מה הם קיבלו אז?"
"חצי שעה המתנה. זה כזה לא פייר."
~

"שיואו! אההה!" צרחה נעמה. היא החליקה מהפיל.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"כל המירוץ, באמת, כל המירוץ, אני רק חוטפת."
"מסכנה."
"פעם אחת זאת אבן ענקית ביוון, פעם אחרת אחותי הנפלאה גם ביוון, עכשיו ליפול מפיל."
~
"איכס!" צרחה נעמה שהייתה מכוסה בבוץ.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"כל פעם מחדש המירוץ הזה דופק אותנו!"
"לא אותנו. אותך."
"את אשמה בזה. את מביאה לי קארמה גרועה."
~

אורין ודור ירדו מהפיל.
"Thank you," הם ענו ולקחו את הרמז הבא.
"סימן דרך – חזרו לבנגקוק," התחיל דור להקריא.
על הצוותים כעת לחזור לבנגקוק ברכבת ולנסוע למקדש ואט פו, שם יחכה להם הרמז הבא.
"יאללה, בוא," אמרה אורין.
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"ושוב פעם קיבלנו את ההובלה."
~

"משם יהיה עליכם לנסוע למקדש ואט פו," הקריא מייק.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"התחלה טובה. רק קיוויתי שגם ההמשך יהיה טוב ואז בכלל."
~
"אנחנו כל כך הולכים לשחק אותה!"
"לגמרי!"
~

"זה דוחה מידי! די! נו די!" מחתה מעיין.
"נו, מעיין, די לקטר."
"נמאס לי, אוקיי? די! נמאס לי!"
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"לא יודעת למה, בהתחלה הלך לנו מעולה, אבל מאז אנחנו כל הזמן יורדים."
~
"מה קרה?"
"אנחנו כל הזמן נגררים מאחורה, אנחנו כל הזמן נתקעים וזה מתסכל!"
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"עוד פעם נכנסתי למשבר."
"עוד פעם."
~
"מעייני, את באמת יכולה לעשות את זה, זה באמת הרבה יותר קל ממה שאת חושבת שזה."
"לא, זה פשוט מתסכל אותי כל פעם מחדש."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"המירוץ הזה פשוט כל כך תובעני, והוא מוציא ממך כל כך הרבה, הרבה יותר ממה שאני באמת מסוגלת להתמודד איתו בדרך כלל."
"זה מוציא ממך הרבה. כן."
"הכל פשוט מוקצן מידי, הכל פשוט חזק מידי."
~
"אני פשוט רוצה להמשיך הלאה ודי."
"זה בסדר. בואי נעשה את זה מהר ונגמור עם זה."
~

"אוקיי, אני בסדר! אני בסדר!" אמרה נעמה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"אחרי שקמתי ממה שזה לא יהיה, אני מעדיפה להאמין שזה היה בוץ ולא קקי של פילים."
"לדעתי זה היה בוץ."
"וואו, תודה רבה באמת."
~
"אני בסדר, יאללה, בואי נמשיך," אמרה נעמה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"טיפסתי בחזרה על הפיל, המשכנו הלאה."
~
"Thank you," הן אמרו ולקחו את הרמז הבא.
"יאללה, צריכים לתפוס רכבת מהר," אמרה נעמה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"כמה קיווינו לתפוס את הרכבת הראשונה, הכי מהירה, העיקר להגיע בחזרה לבנגקוק ראשונות."
"או לפחות עם הראשונים."
"כן, זה מה שאמרתי."
~

"סימן דרך," הקריא כפיר.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"הדבר האחרון שאני רוצה שיקרה זה שנודח בתאילנד."
"או שנודח בכללי."
"אוקיי, כן, אבל זה יהיה מביך."
~
"אוף, אני כל כך רוצה להיות בין הראשונים…"
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"אני ממש אתבאס אם פתאום יתברר שאנחנו בין האחרונים עוד פעם."
"מה שפשוט ידעתי שיקרה."
"וגם ניחשנו שאם יהיה סיבוב פרסה, אנחנו איכשהו נחטוף אותו שוב."
"כי זה הכי קל כבר."
"ממש – הם פשוט סימנו אותנו כמטרה וזהו זה. עכשיו אנחנו המטרה של כולם וכולם מנסים להיפטר מאיתנו."
~

"הנה, סיימנו!" קראה נטלי.
הן קפצו מהפיל ולקחו את הרמז הבא.
"Thank you," הן ענו.
הן רצו לעבר הרכבת.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"היה כייף לרכב על בני מינך?"
"מה? לא הבנתי."
"נו, אמרתי שאת פיל."
"ואת עמה!"
"לא את!"
~
"שיואו, נטלי, רכבנו על פיל!"
"על פיל אמיתי, כאילו!"
"אמיתי אורגינל!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"החברות בבית לעולם לא יאמינו."
"הן לא? מה עם אלכסיי החתיך שלי?"
"נטלי עוד לא התגברה על אלכסיי."
"אמרתי לך, אני אזכה בכסף, אטוס לאלכסיי ונתחתן אחרי שאני אגייר אותו ואעלה אותו לארץ."
"היא והפנטזיות שלה…"
~

"איכס!" הצטווחה מעיין.
"די, די, מעייני, אנחנו נשרוד את זה."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"אז היה קצת מסריח, היה קצת מגעיל, אבל בסופו של דבר השתלטנו גם על הגועל נפש הזה והצלחנו לסיים את זה יפה מאוד."
~
"יאללה, בואי נרכב על פיל," אמר אנריק.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"אני לא חושבת שאני אי פעם אוכל להסתכל על פיל שוב. או ללכת לגן חיות שוב."
"תגידי תודה שאת לא עובדת בגן חיות. ככה היית עושה את זה כל הזמן."
"איכס. אני לא רוצה לדמיין את זה אפילו."
~

(תחנת הרכבת.)
"Thank you," אמרו אורין ודור שקנו כרטיס.
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"קנינו כרטיס, הלכנו לרציף, זה כבר באמת התחיל להרגיש טוב יותר, כבר הרגשנו בטוחים יותר."
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"השגנו לעצמנו את הכרטיס שהיינו צריכות וזה."
"אני דבר ראשון שעשיתי היה לשלוח את ספיר לקנות כרטיסים, אני רצתי לחפש שירותים בשביל לנקות את עצמי."
"היא הייתה מלוכלכת."
~
"אוף, הלוואי שיכולתי להתקלח."
"תתקלחי אחרי קטע המירוץ הזה."
"אבל זה עוד מלא זמן."
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"כבר פנטזתי על הסוף של קטע המירוץ הזה, מקלחת חמה, מסאז', אוכל נורמאלי…"
"בבית מלון בתאילנד יהיה אוכל נורמאלי? בטח יהיו רק כלבים."
"לא, לא, הם יביאו לי אוכל נורמאלי או שאני אוכל אותם."
"אהה… כן, בטח, זה יעבוד."
"זה יעבוד."
~

"ווהו! זה דווקא כייף!"
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"אז אחרי שניקינו קקי של פילים, לפחות נהנו מהרכיבה עליהם."
"זה היה מאוד נחמד."
~
"זה פיצוי טוב."
"כן."
~

בפרק הבא של המירוץ למיליון: הרכבת הראשונה יוצאת בחזרה לבנגקוק. מי יהיו הצוותים שיספיקו לעלות עליה?
וגם: הצוותים מקבלים מסאז' תאילנדי מפנק.
כל זאת ועוד בפרק הבא של המירוץ למיליון.