המירוץ למיליון – פרק 78 – נפרדים מדרום קוריאה

בפרקים הקודמים של המירוץ למיליון: לאחר שאחד עשר זוגות יצאו למסע חובק עולם, שישה בלבד נשארו במירוץ. והערב: מי הזוג שיגיע אחרון לנקודת הסיום בסיאול?
המירוץ למיליון – מיד מתחילים.

(המועדון.)
"ווהוו!" קרא מייק כשנכנס פנימה.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"נכנסו למועדון, אנחנו רואים שספיר ונעמה עוד לא הגיעו."
"אנחנו כזה – יש!"
~
"גנגם סטייל!" קרא מייק.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"אומנם זה היה עוד ריקוד, אבל לפחות זה לא היה אחד מביך כזה כמו הזה שהיה באוקראינה."
"או הבלט בנורבגיה."
"כן."
~
"גנגם סטייל!"
~
ספיר ונעמה נכנסו גם הן למועדון.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"רואות את מייק ושון בפנים, הלחץ גובר."
~

(רובע גנגם.)
"Thank you," אמרו אנריק ומעיין ושילמו לנהג המונית.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"אנחנו מגיעים לרובע, צריכים להתחיל לחפש."
~

"וואי, כפיר! איפה זה כבר יכול להיות?"
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"ואנחנו מבינים שאם אנריק ומעיין איכשהו מגיעים קצת אחר כך ומוצאים לפנינו – זה הסוף שלנו."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"פתאום יש לנו הזדמנות שלא להיות במקום האחרון."
~

(המועדון.)
"Thank you!" קרא שון ולקח את הרמז הבא.
"סעו לפארק דוסאן נקודת הסיום!" קרא שון בהתלהבות.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"נקודת סיום – אושר עילאי."
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"הם סיימו, זה היה התור שלנו להתחיל."
~
"יאללה, נעמה."
"יאללה, ספיר."
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"הבנו שכבר ככל הנראה לא נעקוף אותם."
~
"עדיין, לעשות את הכי טוב שלנו."
"כן."
~

"שיואו! אבא! קלוט! שלט בעברית!"
"וואי."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"היה שם איזה שלט שכיוון אותנו למועדון, מהר תפסתי איזה משהו ברחוב, הצבעתי על השלט ואמרתי לו להגיד לנו איך להגיע."
"ההתרגשות רק גדלה."
~
"יש לנו סיכוי, אבא, יש לנו סיכוי!"
~

(המועדון.)
"Thank you," אמרו ספיר ונעמה ולקחו את הרמז.
"יאללה, נקודת סיום."
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"עם כל האנרגיות בחזרה, מתכוונות לרוץ ולסיים עם זה."
~

"וואי, גיא, קלוט את השלט."
"אדיר!"
"יאללה בוא!"
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"אנחנו רואים את השלט – זהו זה. הכל מושלם. אנחנו מאושרים."
~
"בוא, נחפש משהו שיודע איך להגיע למועדון."
~

(המועדון.)
"We're here to Gangam Style!" קראה מעיין כשהיא נכנסה פנימה.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"לא ראינו שם את כפיר וגיא, אז זה או שהם הלכו לפנינו, או שאנחנו עקפנו אותם."
~
"יאללה, בוא נרקוד!"
~

(פארק דוסאן.)
"זה פה!" קרא מייק.
הם רצו במהירות וקפצו על השטיח.
"Welcome to South Korea," בירך אותם המקומי.
"Thank you," הם ענו לו.
"מייק ושון," אמר רון.
"נו?"
"איך היה היום שלכם?"
"מעולה!"
"הלך טוב."
"אתם חושבים שהגעתם במקום טוב?"
"כן, כן, עכשיו באיזה מקום אנחנו?"
"מייק ושון," אמר רון, "אתם הזוג… שהגיע במקום השלישי."
"יש!" הם צרחו באושר.
רון חייך.
"זה מקום מעולה, כי זה די באמצע, וזה אומר ששמרנו על מקום גבוה, ושאנחנו נשאר איתו עד הגמר, ואז בגמר נהיה ראשונים."
"בהצלחה!"
"תודה," הם אמרו וירדו מהשטיח.
~

(המועדון.)
"Thank you!" אמרה מעיין ולקחה את הרמז הבא.
"נקודת סיום!" היא קראה באושר.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"קלטנו שככל הנראה כפיר וגיא מאחורינו, השמחה הייתה בלתי אפשרית."
~
"Taxi!" קראה מעיין.
~

"יאללה, מגיעים לגנגם סטייל!" אמר גיא.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"נכנסו לשם, לא ידענו אם ריק בגלל שאנחנו אחרונים או ריק בגלל שאנריק ומעיין עוד לא באו."
"קיווינו שאנריק ומעיין עוד לא באו."
~
"יאללה, בוא נרקוד."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"קיוויתי שזה יהיה הריקוד האחרון שלנו."
"גם אני."
"נמאס לי מריקודים! בחיי! נמאס לי מהם!"
"אבל זה לא כזה נורא."
"זה כן."
~
"הופה גנגם סטייל!"
~

(פארק דוסאן.)
"זה פה! אני לא מאמינה!" צרחה נעמה באושר.
ספיר ונעמה רצו במהירות וקפצו על השטיח.
"Welcome to South Korea!" בירך אותן המקומי.
"Thank you," הן ענו.
"ספיר ונעמה," אמר רון.
"נו?"
"איך היה היום שלכן?"
"הרבה הרבה הרבה הרבה יותר טוב מגיאורגיה," אמרה ספיר.
"במה זה מתבטא?"
"לא היה לנו פרסה."
"נכון."
"ומה עוד?" שאל רון.
"פשוט הלך לנו טוב יותר," הן אמרו.
"באיזה מקום אתן לדעתכן?" אמר רון.
"שלישי," אמרה נעמה בקול אופטימי.
"ספיר ונעמה," אמר רון.
"נו?"
"אתן הזוג שהגיע במקום הרביעי," הוא אמר.
"גם טוב!" אמרה ספיר.
"וואו, איזה כייף זה!"
"אני שמח לשמוע," אמר רון.
"תודה רון!" אמרה ספיר.
הן שתיהן ירדו מהשטיח.
~

(המועדון.)
"סעו לדוסאן פארק נקודת הסיום השביעית של המירוץ. מהרו; הצוות שיגיע אחרון עלול למצוא את עצמו מחוץ למירוץ. מהרו, הצוות שיגיע אחרון עלול להיות מודח מהתחרות," הקריא כפיר.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"למהר."
"כן."
"למהר."
"זה משהו שהרגיש זוועתי."
~
"אני לא מוכן להיות מודח."
"גם אני לא."
~

(במונית עם אנריק ומעיין.)
"שיואו, רק שלא ילך לי לאיבוד," אמרה מעיין.
"הוא לא."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"הייתי בלחץ שאיכשהו הנהג יטעה, יתבלבל, משהו."
"למה שזה יקרה?"
"כי אנחנו נגד כפיר וגיא, והם תמיד איכשהו עם פוקסים של להינצל מהדחה."
"אבל הם גם תמיד נתקעים עם נהגי מוניות גרועים."
~

(במונית עם כפיר וגיא.)
"שיואו, רק שלא ניפול שוב עם נהג מונית שלא יודע את הדרך."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"איכשהו כל הזמן אנחנו נתקעים עם נהגי המונית שלא יודעים את הדרך, וזה משגע אותי."
~
"אני לא רוצה הביתה עדיין!"
~

(פארק דוסאן.)
הם ירדו מהמונית ושילמו לנהג.
הם רצו במהירות לשטיח וקפצו עליו.
"Welcome to South Korea!" בירך אותם המקומי.
"Thank you," הם ענו.
"כפיר וגיא," אמר רון.
"כן?" הם הביטו בו.
"איך היה היום שלכם?"
"לא! לא! אתה לא תשאל אותנו שוב! אתה תגיד לנו באיזה מקום אנחנו!"
"למה הלחץ?"
"כי אנחנו עלולים להיות אחרונים, ודי, נמאס לי להיות בסכנה כל הזמן!" אמר גיא.
"באיזה מקום אתם חושבים שאתם?" שאל רון.
"אחרון," הם אמרו.
"כפיר, גיא," אמר רון.
"נו!" הם האיצו בו.
"אתם הזוג שהגיע… במקום החמישי," הוא אמר.
לקחו להם כמה שניות לעכל את זה.
"יש!" הם צרחו באושר והתחבקו.
"יש!"
רון חייך.
"אתה לא מבין! שיואו!"
"הייתם לחוצים?"
"מאוד! וואו! יש!"
"אנחנו במירוץ!"
"אנחנו במירוץ!"
"כפיר וגיא, אני מאחל לכם בפעם הבאה שאני אראה אתכם להגיע למקום קצת יותר גבוה."
"נשתדל."
"ועכשיו לכו לנוח. מחכה לכם קטע מירוץ."
"כן."
הם ירדו מהשטיח.
~

אנריק ומעיין שילמו לנהג המונית ואז הם הלכו לשטיח.
"Welcome to South Korea," בירך אותן הקוריאני.
"Thank you," אמרו אנריק ומעיין.
"אנריק ומעיין," אמר רון, "איך היה היום שלכם?"
"זוועה," אמרה מעיין.
"מה קרה?"
"כל המשימות היום היו קשות, לא הלך לנו…"
"נגמר המזל," אמר אנריק.
"ובכן, מה אתם חושבים שקרה?"
"התחלה לא טובה שהובילה לזה," אמרה מעיין.
"אנריק ומעיין," אמר רון, "אתם הזוג… שהגיע במקום האחרון."
"ניחשתי ככה," אמרה מעיין.
העיניים שלה התמלאו בדמעות.
"די, די, מעייני," אמר אנריק וחיבק אותה.
"למה את בוכה?" שאל רון.
"אני לא רציתי להפסיד, בעיקר לא שזה כל כך קרוב."
"זה בסדר," אמר אנריק.
"אנריק ומעיין," אמר רון.
"מה?" שאל אנריק.
"אתם אומנם הגעתם אחרונים, אבל הגעתם אחרונים בקטע מירוץ ללא הדחה, השני מבין שני קטעי מירוץ שכאלו."
"רגע… מה?"
"זה אומר שאתם תמשיכו הלאה גם לקטע המירוץ הבא."
"לא נכון!" צרחה מעיין.
"כן נכון."
"יש!" היא צרחה באושר וחיבקה את אבא שלה.
רון חייך.
"מה שאומר שתצטרכו לתת את הכי טוב שלכם, כי בדרך תחכה לכם משימת פס האטה, משימה שרק אתם תצטרכו לעשות."
"לא נורא, העיקר שלא נודח!" אמרה מעיין.
"מכאן אין יותר גלגלי הצלה, אין יותר מקום לטעויות. כל טעות יכולה להוביל למקום אחרון, והמקום האחרון פירושו הדחה. אני מאחל לכן בהצלחה, בתקווה שבסוף קטע המירוץ הבא תהיו במקום קצת יותר טוב."
"תודה," הם ענו.
"לילה טוב," הוא אמר.
"לילה טוב."
הם ירדו מהשטיח והלכו משם.
~

בפרק הבא של המירוץ למיליון: מכאן אין יותר גלגלי הצלה, אין יותר מקום לטעויות. מכאן – המירוץ למיליון הופך למירוץ לחמישיית הגמר. ששת הצוותים שנותרו במירוץ מגיעים לבנגקוק, בירת תאילנד, שם יחכו להם מגוון אתגרים אקזוטיים.
כל זאת ועוד בפרק הבא של המירוץ למיליון.