המירוץ למיליון – פרק 69 – ברוכים הבאים לסיאול!

בפרקים הקודמים של המירוץ למיליון: אחד עשר צוותים ישראליים יצאו למסע הטלוויזיוני הגדול ביותר בעולם – המירוץ למיליון. לאחר שעברו בנורבגיה, אסטוניה, אוקראינה, יוון וגיאורגיה, נותרו במירוץ שישה צוותים בלבד, ולאחר שעברו חצי דרך מהמירוץ, הם מתחילים את קטע המירוץ השביעי שלהם בסיאול, עיר הבירה של דרום קוריאה.
המירוץ למיליון – מיד מתחילים.

אורין ודור היו הראשונים להגיע לנקודת הסיום בגיאורגיה, ולכן, הם גם הראשונים לצאת לדרך.
אורין קרעה את המעטפה ושלפה את הרמז.
"טוסו לסיאול, בירת דרום קוריאה!" היא קראה בהתרגשות.
על הצוותים כעת לטוס מרחק של 6,777 קילומטרים מטביליסי, עיר הבירה של גיאורגיה לסיאול, עיר הבירה של דרום קוריאה. כשינחתו בקוריאה, יוזנקו לפי סדר הגעתם לטביליסי אל עבר ארמון צ'אנגדאוקגונג, שם יחכה לכם הרמז הבא.
"יואו! דרום קוריאה!"
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"אני חולת אנימה. אני חולה על זה. חולה על זה! וקיוויתי שזה שאנחנו טסים לדרום קוריאה שגם נגיע ליפן."
~
"את קולטת שאנחנו ראשונים?"
"לא!"
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"עדיין יכולתי להרגיש את האופוריה של להגיע ראשונים באוויר, הבוקר התחיל והרגשתי כל כך טוב."
"הרגשנו שנינו טוב."
~
"שברנו את ההידרדרות שלנו כל קטע מירוץ שני!"
"ושיחקנו אותה בגדול!"
"ועכשיו אנחנו רק צריכים לשמור על המקום הראשון הזה והכל יהיה בסדר."
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"הקטע הקשה באמת זה לשמור את המקום הראשון אצלך, כי הוא די בורח ממך בקלות."
"ההוכחה לכך היא שעד עכשיו אף אחד מהזוגות עוד לא הצליח לשמור על המקום הראשון שלו."
"אני לא חושבת שהיה זוג שהגיע פעמיים בכלל למקום הראשון אפילו לא ברצף."
"בקיצור – אנחנו רוצים להיות הראשונים גם בזה."
"כן."
~
"בהצלחה לנו," אמר דור.
~

"בוקר טוב טביליסי!" קראה נטלי.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"הגענו במקום השני אתמול, וזה היה כל כך כייף."
"אין, אין, המקום השני זה מקום מדהים, הלוואי עלינו להגיע מקום שני עד הגמר ואז להגיע ראשונות."
"זה היה כייף."
~
"טוסו לסיאול בירת דרום קוריאה!"
"אוי, זה מאיפה שיש גנגם סטייל!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"הופה גנגם סטיל!"
"טום טום טום טום טום!"
~
"יאללה, בואי נתפוס מונית, אחותי," אמרה גל.
~

"שם יחכה לכם הרמז הבא," סיים מייק להקריא.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"בקטע המירוץ הקודם הגענו במקום השלישי."
"והמכובד."
"מאוד מכובד."
"מאוד."
"כן. ואנחנו מתחילים את קטע המירוץ הבא בתקווה שפשוט נצליח."
"מספיק שנשאר במקום השלישי ואנחנו כבר בגמר, ואז אנחנו ניתן יותר ונגיע ראשונים."
"אני החלטתי שלא משנה מה – אני רוצה להמשיך כמה שיותר רחוק."
~
"אנחנו אלופים, אנחנו אדירים, ואנחנו עושים את זה," אמר מייק.
"עד הסוף."
"עד הסוף!"
~

"טוסו לסיאול, בירת דרום קוריאה," הקריאה מעיין.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"בקטע המירוץ הקודם היו לנו קצת בעיות תקשורת."
"אני באמת לא שמתי לב אליהן."
"בסדר, אבא; אבל בכל מקרה, היו לנו בעיות תקשורת, ודיברנו על זה במלון שבו היינו בגיאורגיה, עשינו חושבים."
"עכשיו כבר אין לנו את כרטיס האקספרס."
"אין."
"בדיוק. אז עכשיו זה באמת הזמן לדהור קדימה, כי אין לנו עוד גלגלי הצלה."
~
"אין, אין, אבא, אנחנו חייבים או שזה הסוף."
~

"טוסו לסיאול, בירת דרום קוריאה," הקריאה ספיר.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"את היום שלנו התחלנו די בבאסה, הגענו למקום החמישי, שזה אחד לפני האחרון, זה די הסוף, וזה די מבאס."
"חטפנו את הפרסה בקטע הקודם ונפלנו ממקום שני לחמישי."
~
"אם שמים לנו פרסה היום זה כבר הביתה."
"אל תגידי ככה!"
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"פעם, בתחילת המשחק, להגיע למקום חמישי היה חלום. אני זוכרת שמקום חמישי היה מקום מצוין, אבל מה זה מקום חמישי עכשיו? תיכף זה כבר מקום אחרון."
~
"אני אהיה כל כך מבואסת אם אני אעוף הביתה בגלל פרסה."
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"לעוף הביתה בגלל פרסה זה משפיל. זה כאילו שאומרים לך: את מעצבנת אותי, את לא באה לי בטוב, אני לא רוצה שתישארי במירוץ."
"זה מוריד את כל המורל, וזה משפיע גם לאחר מכן."
"אם פעם היינו במלון שמחות, מאושרות, צוחקות… הלילה היינו מדוכאות."
"התכנסנו לתוך עצמנו."
"הלכנו לדבר עם האחרים, ניסינו להבין למה הם שמו לנו פרסה, וכולם אמרו שאנחנו חזקות וזה."
"זה הרגיש כמו קואליציה שסתם ככה נגדנו. בלי שום סיבה."
"וזה כאב."
"מאוד."
~
"אני כל כך רוצה עכשיו להגיע ראשונה ולהראות לכל מי ששם לנו פרסה שכלום לא פוגע בנו."
"אני רוצה להראות לכולם מה זה."
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"אבל אחרי כל הביאוס, המירמור וכל זה, זה בסופו של דבר שם בך מוטיבציה."
"את קמה בבוקר, אחרי שאת סיימת קטע מירוץ ועוד לא במקום אחד לפני אחרון, ואת עכשיו יוצאת לדרך ועוד יש לך סיכוי."
~
"תמיד יש סיכוי ואין ייאוש."
"אין ייאוש, ואנחנו מסיימות הכל."
~

"שם יחכה לכם הרמז הבא," אמר כפיר.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"את היום שלנו אנחנו מתחילים, שוב, מהמקום האחרון."
"אחרי שהוזנקנו לגיאורגיה במקום הראשון."
~
"אנחנו כל הזמן ניצלים על הדקה התשעים, ראית?"
"תמיד."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"אנחנו מגיעים אחד לפני האחרונים, מדדים מאחור, עומדים להיות מודחים, פעם אחת כבר הגענו אחרונים וניצלנו."
~
"נמאס לי. אני רוצה להוביל."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"וזה לא שאנחנו איזה נספחים שכל הזמן נגררים מאחורה ואיכשהו שורדים. לא."
"ממש לא."
"אנחנו הובלנו כמה פעמים, הגענו פעם אחת ראשונים, היינו מקום רביעי, היינו מקום שישי בהתחלה."
"הגענו למקומות יפים בהתחלה."
"אבל איכשהו זה תמיד מתפקשש כל פעם מחדש, וזה מרתיח."
~
"אנחנו לא גרועים."
"לא."
"אנחנו מעולים, ואנחנו לא אחרונים היום."
"בשום פנים ואופן לא."
~

הצוותים כעת עלו על מטוס בדרך לסיאול, עיר הבירה של דרום קוריאה. משנחתו, אורין ודור, אשר הגיעו ראשונים בטביליסי, הם הראשונים לצאת לדרך.
"בוא נתפוס מונית," אמרה אורין.
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"נתנו לנו לצאת ראשונים, שמרנו על היתרון שלנו, ועכשיו אנחנו במדינה שלא מבינים הרבה אנגלית."
"הפחד שלי היה שנהג המונית פשוט יוריד אותנו במקום הלא נכון ואנחנו ניפול בגלל זה."
~
"Changdaukong palace," אמרה אורין.
"yes, yes," אמר הנהג.
"יש לי הרגשה שאין לו מושג," אמר דור.
"אל תגיד את זה. יהיה בסדר."
~

"יאללה, נטלי, בואי ניקח מונית," אמרה גל.
הן רצו לשם ותפסו מונית.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"תפסנו נהג מונית מה זה חמוד."
"ממש מתוק."
~
"You are cute!" אמרה לו נטלי.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"הנהג הכי אדיר שיש."
"חתיך כזה."
"חתיך אש."
~

"בוא נתפוס מונית, שון," אמר מייק.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"זה השלב שאני פחות אוהב במשחק, שזה להיות תלוי במוניות."
"מוניות יכולות לדפוק אותך."
"בעיקר במדינה כזאת."
~
"הפעם משאירים כסף למוניות."
"כן."
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"בקטע המירוץ הקודם היה לנו קטע מביך שנגמר לנו הכסף, והיינו צריכים לבקש ממשהו לתת לנו כסף למונית כי פשוט לא היה לנו."
~
"מי יודע, אולי הפעם זה יעלה לנו ביוקר."
"זה לא יקרה שוב."
"הלוואי."
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"ואם זה יקרה שוב – זה יהיה מסוכן."
"אנחנו שישה. זהו זה. רק שש זוגות. מכאן כל דקה חשובה, כל שנייה חשובה. בשנייה אחת זוג אחד יכול לעקוף אותך עם המונית שלו וזהו זה! אתה מאחורה."
"זה מצב שבו הכל הפכפך, וצריכים הרבה יכולת ומזל בשביל לא למצוא את עצמך בסוף."
~
"בא לי לנצח," אמר מייק."
"גם לי."
~

(ארמון צ'אנגדאוקגונג)
"Thank you," אמרה אורין ושילמה לנהג.
הם ירדו מהר מהמונית ורצו לעבר הארמון.
"וואי, זה מקום גדול," אמרה אורין.
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"זה מקום עצום!"
"ענק!"
~
"מה צריך לחפש בכל המקום הזה?"
"כן."
"אבל זה ענק."
"את רוצה שנתפצל?"
"ואז לא נמצא אחד את השני?"
"אז מקסימום אחרי כמה זמן ניפגש פה?"
"בסדר."
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"החלטנו להתפצל, כי בתכל'ס זאת הדרך היחידה שלנו באמת להצליח למצוא את הרמז בכל המקום הענקי הזה."
~
"אני מקווה שנצליח."
"כן."
~

"בוא, אבא, נתפוס מונית," אמרה מעיין.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"התחלנו את היום הזה ברגשות קצת מעורבים, לא היינו ממש בטוחים לגבי המיקום שלנו או לגבי מה שאנחנו עומדים לעשות."
"זה הכל אי וודאות במירוץ. באמת."
"אתה כל הזמן בתחושה של אי-וודאות, אתה תמיד בלחץ, אתה לא יודע מה יש מסביבך."
"זאת סיטואציה שיכולה להוציא אותך מהכלים."
~
"אם נסיים היום במקום רביעי אני אהיה מרוצה."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"שלוש פעמים ברציפות הגענו למקום הרביעי, וזה נחמד כי זה אומר שאנחנו במצב די טוב."
"עד כמובן רבע הגמר."
"ברור."
~
"אני לא חושב שתהיה בעיה היום," אמר אנריק.
~

(ארמון צ'אנגדאוקגונג)
"וואי, איזה יפה פה!" אמרה נטלי.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"וואי, וואי, המירוץ למיליון הזה יודע לבחור מקומות יפים."
~
"יאללה, בואי נחפש."
"זה מקום גדול."
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"זה מקום גדול, ויש הרבה מה לראות וזה ממש נחמד."
"מאוד יפה שם."
"מאוד."
~
"מי היה מאמין שנגיע עד לדרום קוריאה, הא?"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"בבית כשסיפרתי שאני הולכת למירוץ למיליון עם נטלי, אמא שלי צחקה ואמרה שאין סיכוי שאני אצליח."
"גם אצלי, תמיד ראו אותנו בתור מפונקות שלא עושות כלום, שלא מסוגלות לרוץ."
"אמא אמרה לי – את בטוחה שאת רוצה לרוץ למיליון?"
"אז עכשיו אני מסתכלת ורואה מה עברנו."
"עשינו דרך ארוכה."
"דרך ארוכה מאוד."
"ואני חושבת שהוכחנו את עצמנו שאנחנו כן טובות, ולא מפונקות."
"והדרך עוד ארוכה."
~

בפרק הבא של המירוץ למיליון: כשהצוותים מוצאים את הרמז בארמון צ'אנגדאוקגונג, הם יוצאים לעבר משימה שתיקח את הנשימה שלהם.
כל זאת ועוד בפרק הבא של המירוץ למיליון.