המירוץ למיליון – פרק 68 – ההדחה בגיאורגיה

בפרקים הקודמים של המירוץ למיליון: שבעה זוגות הגיעו אל עיר הבירה של גיאורגיה, טביליסי. שני זוגות כבר הבטיחו את מקומם בשלב הבא של המירוץ, והערב: מי הזוג שיגיע אחרון לנקודת הסיום בפארק הצבים?
המירוץ למיליון – מיד מתחילים.

הנהג עצר למייק ושון והם באו לשלם לו.
"וואי, מייק," אמר שון.
"מה?"
"חסר לנו כסף!" אמר מייק.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"ואני ראיתי שחור בעיניים."
~
"It's only 3 Lari," התחנן מייק.
"No," אמר הנהג.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"הרגה אותי הקמצנות שלו. בסך הכל שלושה לארי, זה לא הרבה."
"זה משהו כמו שישה שקלים."
"כן."
"אבל לא! הוא היה חייב להיות קמצן מעצבן."
~
"I'll try to get some money."
"You don't go without paying!" התרגז נהג המונית.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"והנהג מונית ציפה שנשב במונית ומשום מקום נשלוף לו כסף."
"ראיתי איך המירוץ מתמסמס לנו משום מקום."
~

(במונית עם אנריק ומעיין.)
"זה לא נראה כמו המקום," אמר אנריק.
"אבל יש פה אגם."
"אבל איפה הדגלים?"
"פשוט נחפש פה בדרך."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"זה אגם גדול, עכשיו צריך להקיף את כולו בשביל למצוא את נקודת הסיום, ואם נקיף עם המונית זה יעלה יותר כסף כי יש מונה."
~
"Here," ביקשה מעיין.
"Okay," אמר הנהג.
הם שילמו לנהג ורצו במהירות לחפש את הנקודה.
~

"Hey! Stop!" הם צעקו מהמונית.
נהג אחד עצר.
"We don't have money and we're in a race. Can you please give us 3 Lari?" ביקש מייק.
הנהג הביא להם את שלושת המטבעות.
~
"הנה, הנה! זה פה!" קראה מעיין ורצה במהירות, אנריק מאחורייה.
~
"Here," אמר מייק ושילם לנהג.
הם לקחו את התיקים שלהם ורצו לעבר נקודת הסיום.
~
"וואי, זה פה! זה פה!" קראה מעיין.
~

"Welcome to Georgia," בירכה אותם הגיאורגית.
"מייק ושון," אמר רון.
"כן?" שאל מייק.
"איך היה היום שלכם?"
"לא היה לנו כסף לשלם לנהג המונית, אז אני מניח שאיבדנו את המקום שלנו."
"באיזה מקום אתם חושבים שהגעתם?"
"עכשיו?" שאל שון.
"כן," ענה רון.
"חמישי," ניחש שון.
"מייק ושון," אמר רון.
"נו?"
"אתם הזוג שהגיע… במקום השלישי," אמר רון.
"יש!" הם צרחו באושר.
~

אנריק ומעיין קפצו אל השטיח.
"Welcome to Georgia," אמרה להם המקומית בחיוך.
"Thank you," הם ענו.
"אנריק ומעיין," אמר רון.
"כן?"
"מה שלומכם?"
"לא משהו," אמר מעיין.
"מה קרה?"
"נתפסה לי הרגל, וקצת כואב לי, ואני מתוסכלת."
"השתמשתם היום בכרטיס האקספרס," אמר רון, "למה?"
"השתמשנו בכרטיס בשביל המשימה של המזל הזאת, עם הפתקים, כי ידענו שזה עלול לקחת הרבה זמן, ולעקוף את זה ייתן לנו יתרון."
"אתם חושבים שקיבלתם את היתרון?"
"כן."
"ומה קרה במשימת היין?" שאל רון.
"הרגשתי חוסר שיתוף פעולה מצד אבא," אמר מעיין.
"זה לא היה נכון."
"אבל ככה הרגשתי."
"אנריק ומעיין," אמר רון, "אתם הזוג שהגיע במקום הרביעי."
"יש!" קראה מעיין וחיבקה את אנריק.
"אני מאחל לכם שקטע המירוץ הבא שלכם יהיה יותר טוב," אמר רון.
"תודה," הם אמרו.
"ועכשיו לכו לנוח."
~

(קרקס טביליסי.)
"הנה, הגיזה זהובה," אמר כפיר.
"אז בוא נבדוק," אמר גיא.
"הלוואי שהם לא יצליחו," מלמלה ספיר בשקט.
גיא וכפיר הלכו לבוחן והוא אישר.
"יש!" קרא כפיר.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"היה רשום של על נקודת סיום, ואני הייתי מרוצה מאוד."
~
"בדרך עליכם לעבור בלוח החשיפה. זהירות, פרסה כפולה לפניכם." הקריא כפיר.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"הבנו כבר שספיר ונעמה קיבלו את הפרסה, אז לא דאגנו."
~
הם פתחו את הלוח שלהם וראו בו סימן ירוק ואת התמונות של אורין ודור, ספיר ונעמה ומייק ושון.
"צפוי," אמר גיא.
"עכשיו נבדוק פרסה כפולה," אמר כפיר.
הם הלכו ללוח וראו את התמונה שלהם ולמטה את הכיתוב "קרקס גיאורגי."
"לעזאזל!" קילל גיא.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"ואז ראינו שקיבלנו את הפרסה הכפולה."
"ומה שמעצבן בה, זה שלא סתם קיבלת פרסה, גם קובעים לך מה אתה תעשה."
"שזה זוועה."
~
"יאללה, בוא נעשה את זה מהר ונגמור," אמר כפיר.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"את האמת שהתבאסתי."
"מאוד."
"מאוד."
~

"צומת משולשת," הקריא אלון, "קרקס גיאורגי, יין גיאורגי או גיזת זהב?"
"נלך על קרקס לדעתי," אמרה יובל.
"זה נשמע קשה."
"כולן נשמעות קשות."
"הגיזה נשמעת טיפשית כזאת."
"למה?"
"לדעתי צריך לעשות אותה."
"אז נעשה אותה."
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"החלטנו ללכת על הגיזה."
~

"וואי, ספיר, אני חושבת שעליתי על הטריק," אמרה נעמה.
"מה?"
"צריכים להטות את זה, ואז זה מזהיב," היא אמרה.
"אה, מעולה," אמרה ספיר.
~

"אוקיי, בוא ננסה לסובב אחת לראות איך זה," אמר כפיר.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"מה ששמתי לב זה ששלושת המשימות דרשו טריק כלשהו שברגע שאתה מפצח אותו – זה קלי קלות."
~
"הנה, נשתלט על זה בקלות."
"אני מקווה."
~

"אני חושבת שזה מוזהב מספיק," אמרה נעמה.
"בואי נבדוק," אמרה ספיר.
הם הלכו לבודק והוא אישר.
"היינו צריכים לבחור בזה מההתחלה," אמרה ספיר.
"עכשיו נלך לנקודת הסיום," אמרה נעמה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"היינו מאושרות שלא סיימנו אחרונות, אבל די התבאסנו שבגלל סיבוב הפרסה נפלנו למטה."
"ועכשיו מה יקרה אם כל הזמן ישימו לנו פרסה?"
"זה יהיה זוועה."
~

"בואי ניסע," אמרה נעמה.
~

"אוקיי, זה סתם נרטב," אמר אלון.
"זה בטח לוקח זמן."
"אין לנו הרבה זמן לבזבז."
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"גם ככה היינו בלחץ אטומי של זמן, אז עכשיו גם משימה שלוקחת הרבה זמן? לא רציתי לבזבז את הזמן שלי."
~
"אל תדאג, אלון, נוכל לעבור משימה אם זה לא יצליח."
~

"אוף, נו! אני לא מצליח לסובב אחד, איך הם מצפים ממני לסובב עשרה?!" התלונן גיא.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"האחיות סידרו לנו משימה קשה…"
~

"לעזאזל עם זה!" התלונן אלון.
"די! אם אתה ככה בוא נעבור משימה!"
"בסדר," אמר אלון.
הוא קם על הרגליים.
"לאן נלך?" שאלה יובל.
"ליין," הציע אלון.
"מה עם קרקס?"
"לא. יין," אמר אלון.
"בסדר."
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"כבר פשוט באיזשהו שלב היה נמאס לי לריב איתו כל הזמן, שלא רציתי יותר להתעסק יותר מידי, אמרתי בסדר, נלך ליין ודי."
~

"אוקיי, אוקיי! הצלחנו שניים! עוד אחד לפחות!"
~
"איך מתאימים יינות זה לזה?"
"נסתדר," אמר אלון.
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"הייתה לנו מלא מוטיבציה, שזה מה שהיה חשוב."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"לא הסכמנו שככה נלך הביתה. פרסה זה מביך מידי."
~

(אגם הצבים.)
"Welcome to Georgia," בירכה אותן הגיאורגית.
"Thank you," ענו ספיר ונעמה.
"ספיר ונעמה," אמר רון.
"כן, כן, אתה תשאל אותנו איך היה לנו היום."
רון חייך.
"אז אתן רוצות לספר לי?" הוא שאל.
"הלך רע," אמרה ספיר.
"כלומר, התחיל טוב עד שקיבלנו פרסה."
"ואיך הרגשתן?"
"זאת הייתה בעיקר בגידה, כי היו שם גם אנשים שאנחנו נחמדות אליהם, ואחר כך שאלנו גם את כפיר וגיא והם אמרו שזה רק בגלל שאנחנו חזקות."
"אתן חושבות שאתן מאיימות?"
"כנראה."
"שמע, אנחנו תמיד מגיעות בין המקומות הראשונות. כנראה אנשים מפחדים."
"אז אם כך, באיזה מקום לדעתכן הגעתן?"
"חמישי," אמרה נעמה.
"ואת צודקת," אמר רון.
"יופי," אמרה ספיר.
"אני מאחל לכן שבקטע המירוץ הבא תצליחו יותר טוב, ושלא תקבלו פרסה."
"תודה," הן אמרו.
"עכשיו לכו לנוח."
הן שתיהן ירדו מהשטיח.
~

(קרקס טביליסי.)
"אנחנו עושים את זה, לא אכפת לי מה!" אמר גיא.
"אני יודע!"
~
"היין הזה מאוד חזק," אמר אלון, "מה הכי חזק שלך?"
"זה," אמרה יובל.
"אז הם מתאימים," אמר אלון ושם אותם ביחד.
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"היינו מאוד שיטתיים."
~

"הנה, גיא, קלטתי את הקטע," אמר כפיר.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"הסוד היה בעצם להתכופף ואז זה עובר בקלות בלי ליפול מהמקל לעמוד."
~
"ככה?" שאל גיא.
"כן," ענה כפיר.
הם העמידו אחד אחרי השני את הדיסקים.
~
"Is this good?" שאל אלון.
היינן בדק והביא להם את הרמז.
"יש!" קרא אלון.
הוא קרא את הרמז עם יובל.
"נקודת סיום, יובל, יש תקווה," אמר אלון.
~
"יש!" קרא כפיר אחרי שסיים.
הם רצו החוצה בשביל לתפוס מונית.
~
"אתה מוריד," אמרה יובל.
אלון הוריד את הלוח שמתחת לשם שלהם וחשף לוח ריק וסימן ירוק.
"אפילו לא הפרחות!"
"וואו!"
"בואי נתפוס מונית מהר!"
~

(אגם הצבים.)
"Welcome to Georgia," בירכה הגיאורגית את הזוג שהגיע.
הם נעמדו מול רון וחיכו.
"כפיר וגיא," אמר רון.
"כן?"
"איך היה היום שלכם?"
"התחיל טוב, הפך לרע והסתיים ברע מאוד."
"בגלל הפרסה הכפולה?"
"כן."
"חשבתם שתקבלו פרסה כפולה?" שאל רון.
"כן," אמר גיא.
"שנעמה תקפה אותנו על זה ששמנו לה פרסה הבנו שהן קיבלו פרסה והן כועסות, אז הנחנו שזה עלינו."
"אתם כועסים?"
"לא," אמר גיא, "אני מבין שזה משחק וככה זה."
"כפיר וגיא," אמר רון.
"כן?" הם חיכו.
"אתם הזוג… שהגיע במקום השישי," הוא אמר.
"רגע זה…"
"יש!" צרח כפיר.
"אנחנו עוד במשחק?!"
"כן!"
הם התחבקו.
"כפיר וגיא," אמר רון.
"כן?"
"אני מאחל לכם להצליח יותר בקטע המירוץ הבא."
"תודה!"
"עכשיו לכו לנוח."
~

"בואי, יובל," אמר אלון.
הם שניהם קפצו על השטיח.
"Welcome to Georgia," בירכה אותן האישה.
"Thank you," הם ענו.
"יובל ואלון," אמר רון.
"כן?"
"אולי תתארו לי קצת את היום שלכם?" ביקש רון.
"הוא התחיל רע," אמר אלון.
"כן?" שאל רון.
"במשימה עם הפתקים השתגעתי לגמרי, המזל לא היה לטובתנו."
"ואיך זה המשיך משם?"
"משם היו עוד משימות קשות, נתקענו הרבה…"
"אלון ויובל," אמר רון.
"כן?"
"אתם הזוג שהגיע במקום האחרון."
"צפוי…" מלמל אלון.
"אני מצטער, אבל בשבילכם המירוץ למיליון הסתיים."
"לא נורא," מלמלה יובל.
"זה כן, זה מבאס. זה מאוד מבאס."
"אתם חושבים שיכולתם לעשות משהו יותר טוב?" שאל רון.
"לא," אמרה יובל, "אני מאוד מרוצה מהדרך."
"שמע, אנחנו די מדרדרים מסלוניקי, מכל הדרך, ריבים."
"הרבה ריבים."
"אתם חושבים שאתם יוצאים מהמירוץ עם מערכת יחסים טובה יותר?" שאל רון.
"אני מאוד מקווה," אמר אלון.
"גם אני."
"אלון ויובל, הייתם נפלאים, אך הדרך שלכם נגמרה," אמר רון.
"תודה," מלמל אלון.
הם ירדו מהשטיח.
~

בפרק הבא של המירוץ למיליון: ששת הצוותים הנותרים במירוץ מגיעים אל בירת דרום קוריאה – סיאול, שם יחכו להם סדרת אתגרים.
כל זאת ועוד בפרק הבא של המירוץ למיליון.