המירוץ למיליון – פרק 67

בפרקים הקודמים של המירוץ למיליון: מתוך שבעה זוגות שהגיעו אל טביליסי, עיר הבירה של גיאורגיה, חמישה עדיין עושים את דרכם אל עבר נקודת הסיום בפארק הצבים. אורין ודור היו הראשונים להגיע, ואחריהם – נטלי וגל.
והערב: בפעם הראשונה בתולדות המשחק: סיבוב פרסה כפול אחרי צומת משולשת. מי הזוג שיחטוף את סיבוב הפרסה מספיר ונעמה?
המירוץ למיליון – מיד מתחילים.

(כנסיית אנצ'יסחטי.)
"אני מתחנן, יובל, בבקשה ממך, רק תעשי את זה מהר," אמר אלון.
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"אתה שומע את השעון מתקתק לך באוזן, אתה מבין שעכשיו אתה לא זה ששולט במשימה ואתה בעצם צריך לחכות עד שבת הזוג שלך תסיים."
"זאת הבעיה של אלון. הוא חולה על שליטה, וכשהוא לא בשליטה הוא משתגע."
"הייתי צריך אני לעשות את המשימה."
"לא, לא, זה טוב שחיכית בצד."
~
"אלון, שתוק."
"אל תגידי לי שתוק."
"אני אגיד לך לשתוק כמה שאני רוצה, תן לי להתרכז."
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"אלון לא ממש מבין את המושג של שקט בשביל ריכוז. מבחינתו הכל צריך לקרות מיד וזהו."
"כי אנחנו בלחץ של זמן!"
~

(קרקס טביליסי.)
"אוקיי, אוקיי, נעמה, צריכים סדר!"
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"התחלנו להתפזר לגמרי עם משימת היין."
"בכל זאת, זה קשה להתאים בין טעמים שאתה טועם רק חלק אחד."
"והכל גם באותו הטעם."
"בדיוק."
~
"וזה מתאים לפה," אמרה נעמה ושמה את הבקבוק מול הכוס.
"בטוח?"
"אני חושבת."
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"יש הרבה אי-וודאות במשימה הזאת."
~

"אבא, מה הטעם של זה?"
"יבש, חזק, מתקתק."
"זה לא עוזר לי."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"אין לי שום מושג ביינות, אין לי מושג מה הוא מתאר לי. זאת הייתה תחושה של חוסר אונים."
~
"זה הכי דומה," היא אמרה.
"אז תתאימי," אמר אנריק.
היא לקחה את הכוס ושמה מול הבקבוק.
~

"וואי, וואי, זה מזהיב!"
"וואלה?"
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"זה היה די מגניב לראות. זה פשוט הזהיב."
~
"זה כזה אדיר!"
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"הרגשנו שעלינו על המשימה הקלה יותר."
~

"וזה מתאים לפה?" שאלה ספיר.
"אני לא בטוחה."
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"שנשארו לנו רק שניים להתאים פשוט ניחשנו כי לא היה לנו מושג."
~
"ננסה," אמרה נעמה.
היא שמה את הכוס והתאימה, ואז קראה ליינן.
הוא הניד בראשו לשלילה.
"אז בואי נחליף," אמרה נעמה.
הן החליפו בין הכוסות והראו לו שוב.
ואז הוא בחן, הנהן והביא להן את הרמז.
"יש!" הן קראו באושר.
"סעו לפארק הצבים, נקודת הסיום השישית של קטע המירוץ!"
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"נקודת סיום, הכל היה מושלם."
~
"בדרך עליכם לעבור בלוח החשיפה," אמרה נעמה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"היינו משוכנעות שזהו זה, מקום טוב, ממשיכות הלאה…"
~
"יאללה, את מורידה?"
"כן," אמרה ספיר.
היא הורידה את הלוח וחשפה סימן אדום יחד עם התמונות של נטלי וגל, כפיר וגיא, אנריק ומעיין ואלון ויובל.
"וואי," מלמלה נעמה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"חטפנו את הפרסה."
"וכאילו שזה לא מספיק, ניסינו את כל המשימות וגילינו שהן קשות."
~
"שיואו!"
"אבל למה?! למה שמו לנו?!"
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"אנחנו לא רעות לאף אחד, אנחנו לא מגעילות, אנחנו חברותיות גם אחרי המירוץ עצמו."
"אין לי מושג למה שמו לנו פרסה."
~
"וואי, וואי, הם הרגיזו אותי!"
"את נטלי וגל עוד אפשר להבין, אבל מה לעזאזל האחרים רוצים מאיתנו?"
"לא, לא, ספיר, יש לנו את הפרסה הכפולה."
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"כמה כייף הייתה האפשרות שלנו לנקום."
~
"כפיר וגיא, פרסה כפולה," אמרה ספיר והדביקה את התמונה שלהם.
"איזה משימה נשים להם?"
"ניתן להם את ה…"
"הם עכשיו עושים את הגיזה. ראיתי אותם."
"אז ניתן להם את הקרקס," אמרה ספיר.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"בגלל שניסינו את שתי המשימות האחרות מלבד היין, ידענו שהקרקס יהיה להם קשה."
~
"יאללה, שידפקו ויפסידו!"
"אמן!"
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"שלא ישימו לנו פרסה יותר!"
~
"יאללה, בואי ננסה את הגיזה," אמרה ספיר.
"ננסה שוב, כן," אמרה נעמה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"כל הכעס הזה החדיר בי כזאת מוטיבציה להחזיר להם, וכזה דרייב להגיע בכל זאת במקום גבוה ולהראות לכל אלו ששמו לנו פרסה שזה לא מזיז לנו."
~

"אבא, נו, תתאר לי!" התחננה מעיין.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"הרגשתי חוסר שיתוף פעולה מצידו, שזה הדבר הכי מעצבן שיש, כי זאת בכל זאת תחרות שבה אנחנו עובדים ביחד כצוות במירוץ, ואם הוא לא משתף אותי זה פחות או יותר הסוף שלנו."
~
"בבקשה, אבא."
"זה הכי מתוק מבין היינות."
"זה אצלי," אמרה מעיין.
"אז תתאימי ונסיים עם זה."
~

"זה נראה לי בסדר," אמר מייק.
"אתה חושב?"
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"אנחנו חיכינו שם די הרבה זמן, זאת בכל משימה של זמן, אבל בתכל'ס- הלך לנו די יפה."
~
"בוא נבדוק," אמר מייק.
~

"איך זה?" שאלה מעיין.
"אני חושב שהתאמנו טוב," אמר אנריק.
מעיין קראה ליינן.
הוא בחן את הכוסות והנהן.
~
"Is this gold enough?" שאל מייק.
"yes," אמר הבוחן והביא להם את הרמז הבא.
"Thank you," הוא ענה.
~

"אני לא מסתכלת," אמרה מעיין.
אנריק הושיט יד והוריד את הלוח הנצמד שמתחת לתמונה שלהם, וחשף סימן ירוק ומלבדו הכל היה ריק.
"אף אחד לא שם לנו."
"יש," אמרה מעיין.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"סיבוב פרסה היה מרסק אותנו למטה."
~
"יאללה, בואי," אמר אנריק.
~

"מה אתה אומר?"
"תוריד כבר במקום לחפור!" מחה מייק.
שון הוריד את הלוח הנצמד וחשף סימן ירוק.
"אין לנו פרסה, אחי!"
"יש!"
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"אין פרסה, ממשיכים הלאה, נקודת סיום, אופוריה."
"וואי, איזה כייף זה היה."
~

"גיזת זהב." אמר כפיר.
"כן."
"היית מאמין שזה מה שאנחנו עושים עכשיו?"
"לא."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"כאילו מה? מה עבר להם בראש? מה? אני רוצה לדעת!"
~

(כנסיית אנצ'יסחטי.)
"ארבעים," אמרה יובל.
המאמא בדקה, הנהנה והביאה ליובל את הרמז הבא.
"יש!" היא קראה באושר.
"סופסוף," מלמל אלון.
היא לקחה את הרמז.
"סעו לקרקס טביליסי, שם יחכה לכם הרמז הבא," היא הקריאה.
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"יצאנו מהמשימה של הקיפולים אחרונים, היינו צריכים להגיע לקרקס, ואני כולי מקווה מאוד שעדיין יש אנשים שעושים משימות ושאנחנו לא האחרונים."
~
"הלוואי הלוואי הלוואי שאנחונ לא אחרונים!" התפלל אלון.
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"התבאסתי רק מהמחשבה שיכול להיות שאנחנו האחרונים."
~
"לא נורא, ממשיכים הלאה, מסיימים עם הכל, לא מוותרים לעצמנו אפילו לשנייה אחת."
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"במשחק הזה אין מקום לייאוש. פשוט אין. מספיק שעצרת לחמש דקות בשביל לקטר ולילל, אלו חמש דקות שלמות שבהם זוג אחר יכול לעקוף אותך ואתה הולך אחורה."
~

~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"ישבנו שם עם גיזת הזהב יחד עם כפיר וגיא."
~
"למה שמתם לנו פרסה?" שאלה נעמה.
"כי אתן חזקות," אמר גיא.
"אבל מה עשינו לכם רע? מה? פגענו בכם איכשהו? העלבנו?"
"לא, אבל אתן חזקות, אז רצינו להחליש אתכן בשביל שנצליח לעקוף אתכן."
"אבל אנחנו תמיד נחמדות אליך! מה פתאום אתה ככה מחזיר לנו?!"
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"הן התחילו לכעוס עלינו."
"למה שמתם לנו פרסה? מה? מה עשינו לכם רע."
"גם כן. חיות בסרט."
~
"זה משחק, ואם אני גם ככה צריך לשים פרסה, למה שאני לא אשים למשהו חזק?"
"אבל בשביל מה אתה שורף חברויות או קשרים? למה?"
"אני משחק כמו שאני משחק ואת אל תבואי בטענות אלי בגלל זה!"
"אני כן, כי אתה שם לי פרסה סתם ככה."
"בסדר, מה שתגידי, אחי."
"שתוק. אל תקרא לי אחי."
"טוב."
"טוב אתה. טיפש," כעסה נעמה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"אני שתקתי כל הריב שלהם, חושבת על כמה כייף יהיה לראות אותם מגלים שהם קיבלו סיבוב פרסה כפולה ואז הם יסתובבו לאחור ויעשו עוד משימה."
"זה כל כך יגיע להם, למגעילים האלה."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"איך אפשר לבוא אלי בטענות בגלל ששיחקתי את המשחק?"
"אין לי מושג מה היא רצתה ממך בכלל."
"גם לי לא."
"אנחנו משחקים את המשחק שלנו, איך שאנחנו רוצים, כמו שאנחנו מבינים שצריך לשחק, והיא לא יכולה לבוא בטענות כלפיי על זה!"
"בדיוק!"
~

בפרק הבא של המירוץ למיליון: כשמדובר בנקודת הסיום, הצוותים לוחצים על הגז… ואולי קצת יותר מידי…
"וואי, מייק," אמר שון.
"מה?"
"חסר לנו כסף!" אמר מייק.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"ואני ראיתי שחור בעיניים."
~כאשר מייק ושון מאבדים את הכסף, נהגי המונית לא מבינים אנגלית וסיבוב הפרסה הכפול, איזה זוג יגיע אחרון לנקודת הסיום?