המירוץ למיליון – פרק 57

בפרקים הקודמים של המירוץ למיליון: מתוך אחד עשר צוותים שיצאו למסע מסביב לעולם, שבעה מהם נשארו במשחק. והערב: הצוותים מטפסים על הר האולימפוס, ויוצאים לשחזור מסע מיתולוגי עתיק.
המירוץ למיליון – מיד מתחילים.

"קדימה, ספיר! אנחנו עושות את זה!"
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"אנחנו הולכות, ופתאום אנחנו שומעות משהו מקדימה."
~
כפיר וגיא רצו כלפי מטה.
"וואי! זה כפיר וגיא!"
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"אנחנו רצים למטה, פתאום אנחנו רואים את התאומות, מה שאומר שהן בדרך למעלה בעצמן, וזה אומר שאנחנו חייבים לפתוח עליהם פער."
~
"אנחנו קרובות! מהר, ספיר! רוצי!"
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"לראות צוות אחר זה כמו לומר: הנה הזדמנות לעקוף. תעקוף."
~

"קדימה, מעייני, את מסוגלת."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"אני פשוט התעייפתי מכל הדרך, מזה שעקפו אותנו. אני פשוט הרגשתי מתוסכלת."
~
"אני לא אוהב לראות אותך ככה. את יכולה לעשות את זה, זה כזה קטן עליך, למה את כל כך עצובה מזה?"
"אבל אני לא יכולה."
"את יכולה, ברור שאת יכולה!"
"אבל אני לא מסוגלת."
"קדימה, מעייני, ממשיכים למעלה."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"פשוט איבדתי את הרצון בכלל להמשיך הלאה."
~

"וואי, שון, אתה קולט שעקפנו את האבא והבת?"
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"אנחנו בעצם באמצע של המשחק, ולעקוף זוג אחר בשלב הזה זה רק מבטיח יותר את המקום שלך בשלבים הבאים, נותן לך יותר ביטחון."
"בקיצור – זה פשוט מרגיש טוב."
~

"וואי, ספיר! הנה זה!" קראה נעמה.
נעמה רצה לתיבה, שלפה משם את הרמז והקריאה.
"ברוכים הבאים לעולמם של הארגונאוטים! כפרה עליהם!" קראה נעמה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"איך שמחתי שזה שוב מיתולוגיה יוונית. אני חולה על מיתולוגיה יוונית. חולה עליה."
~
"תראי מה שעושים איתנו במירוץ הזה."
"זה מטורף, הא?"
~

"בוקר טוב יוון!" קראה נטלי בקול רם.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"נטלי בבוקר היא פצצת אנרגיה."
"ברור, ישנתי לילה שלם."
"היא כמו שעון מעורר, עד שלא כולם ערים היא לא תשתוק."
~
"התקרבו אל האלים היוונים," הקריאה גל.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"ואז אמרו לנו להתקרב אל האלים היוונים, ואני כזה: מה?"
~
"אנחנו צריכים לטפס על הר האולימפוס."
"אבל זה גבוה!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"נטלי לא הכניסה לראש שלה שאנחנו מטפסים על ההר הזה."
~
"אז מה?"
"זה ממש גבוה! זה קשה!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"לא, לא, לא, גל, איך אפשר לטפס על ההר הזה?"
"אפשר."
"לא, רק החתיכים יכולים."
"החתיכים?"
"נו, האלה מהיי-טק."
"כפיר וגיא?"
"כן."
"הם לא חתיכים."
"הם שיא הכן!"
"לא, לא, יש יותר חתיכים."
"מי?"
"מייק יותר חתיך."
"אין לך מוח."
"לא את."
"לא את."
"יא עמה."
"לא את."
~

"הנה, הנה, בוא, צריכים לתפוס מונית לוולוס הזאתי."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"הירידה למטה מההר הרבה יותר קלה, רצנו, ירדנו עד למטה, דבר ראשון חיפשנו משהו שיוכל לעזור לנו להגיע לוולוס."
~
"אבל איפה זה קולכיס?"
"צריכים לברר איכשהו."
"אולי נחפש באינטרנט?"
"איפה?"
"נחפש למי יש טלפון עם אינטרנט, או שנשאל אנשים."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"קולכיס כבר לא קיימת היום, היא כבר אלפי שנים לא, אז לך תמצא משהו שיודע איפה זה."
"לך תמצא משהו שיודע מה זה בכלל."
~
"תראה מה זה… המירוץ למיליון."
~

"הרמז פה, אורין, בואי," אמר דור.
הם רצו לרמז ושלפו אותו.
"ברוכים הבאים לעולמם של הארגונאוטים."
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"משום מה בהתחלה חשבתי שרשמו לנו אסטרונאוטים."
~
"מה לעזאזל? אסטרונאוטים?"
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"מה, היעד הבא שלנו זה החלל החיצון או משהו כזה?"
~
"ארגו…נאוטים?"
"מה זה?"
"צריכים לברר, בוא נרד ונגלה."
~

"התקרבו אל האלים היווניים," הקריא אלון.
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"את היום שלנו אנחנו מתחילים במקום האחרון, אחרי ששוב פעם, איכשהו, הגענו למקום השביעי בסלוניקי."
"אז כבר היום התחיל ברגל שמאל, כי זה בכל זאת לא נעים לצאת לפני האחרונים, וזה כבר קרה לנו בעבר."
~
"תתעודדי, יובל, בטח תהיה פרסה למשהו ונעקוף אותו."
"בוא, אלון, בוא פשוט נטפס."
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"העיקר שהמירוץ למיליון גרם לאלון להתחיל לעשות ספורט: לרוץ, לטפס על הרים, להילחם בחרב, לצוד בחץ וקשת."
"בקיצור – דברים שבחיים לא עשיתי."
~
"מה שלא יהיה היום, אנחנו עושים את הכי טוב שלנו."
"ואנחנו נצליח."
"אנחנו נצליח."
~

(במונית עם כפיר וגיא.)
"You know the way for sure? 100 Percent?"
"yes."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"כבר יש לנו די הרבה ניסיון עם נהגי מוניות."
"אחרי אוקראינה שהנהג הביא אותנו מאוחר, ואתונה שהנהג בתחילת היום הוא האשם בכך שהגענו אחרונים בכלל."
"לא היה לנו בכלל מזל עם נהגי המוניות במירוץ הזה."
"בקטע המירוץ הקודם היינו אנחנו הנווטים, וזה עבד יותר טוב, אבל עכשיו אנחנו שוב תלויים בנהגי המוניות, וזה שוב פעם צרות."
"זה להתחיל מחדש להסתמך על נהגים, לסמוך על זה שהם מבינים אותך, שאתה מבין אותם, שאתה באמת בדרך ליעד הנכון."
"אחרת שוב נמצא את עצמנו אחרונים, ואולי הפעם כבר לא נהיה מוגנים כל כך."
~

"Taxi!" קראה ספיר.
מונית עצרה להן.
"To Volos."
"Okay," אמר הנהג.
הן שתיהן עלו למונית.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"אנחנו מזיעות, מסריחות, עוד לא התחיל הבוקר, עוצרות איזה נהג מונית."
"כבר אנחנו מרגישות את ההתרגשות הזאת."
~

"יאללה, דור, אנחנו עושים את זה," אמרה אורין.
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"לא יודעת למה, פשוט הרגשתי שיהיה לנו יום טוב."
~
"אנחנו לא מגיעים אחרונים בשום פנים ואופן!"
~
הם המשיכו לרוץ למטה.
~

"וואי, מייק, הנה אורין ודור!" קרא שון.
"היי!"
"היי!" הם ענו להם בחזרה.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"כולנו מטפסים על אותו ההר, מה הסיכוי שלא נראה זה את זה?"
"כן, אבל זה רק אומר שאנחנו בדרך הנכונה."
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"ופתאום שאנחנו רואים את האחים, אנחנו מתחילים להאיץ."
"כי אחרת הם יעקפו אותנו."
~
"רק שלא ניפול למטה."
~

"אהה! זה קשה!" קיטרה נטלי.
"קשה יש רק בלחם וגם אותו אוכלים!" אמרה גל.
"אני לא אוכלת את הקשה של הלחם. זה לא טעים."
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"נטלי הייתה חייבת להפגין כמה שהיא יהודיה והיא התחילה פשוט לקטר בלי סוף."
"מה הקשר לקטר! זה קשה!"
"קשה יש רק בלחם וגם אותו אוכלים!"
"לא אוכלים את הקשה של הלחם! הוא קשה כי הטבע לא רוצה שנאכל אותו, הוא אפילו לא טעים."
"הוא כן טעים."
"לא הוא לא."
~

"כל הכבוד, מעייני, כל הכבוד!"
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"פשוט הערצתי את מעיין על הכוחות שהיא הפגינה בטיפוס הזה. אני באמת התגאיתי בה מאוד."
~

"אנחנו עושים את זה ולא משנה מה," אמרה יובל.
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"כל הזוגות שהגיעו עד השלב הזה הגיעו בחסד, והגיע להם להגיע לכאן."
"לא ממש. חלק לא ממש הגיעו לכאן בחסד."
"כמו מי?"
"הפרחות."
"הפרחות פשוט מוזרות."
"כן."
"אז זה למה אין סיבה אפשרית שאנחנו נהיה למטה כל הזמן."
"אנחנו היינו כבר פעם אחת ראשונים, וזה יקרה שוב."
~

"הנה, פה הרמז," אמר מייק.
הוא דג את המעטפה מתוך התיבה והקריא.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"במילים אחרות, אמרו לנו שאנחנו צריכים לגלות לבד איפה זה קולכיס הזאת."
~
"מה זה לעזאזל קולכיס?"
"אין לי מושג."
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"לא היה לי מושג מה רוצים ממני."
"לא הייתה לנו גם ברירה, אלא לרדת למטה ולהתחיל לשאול אנשים."
~

(וולוס.)
"Thank you," אמרו כפיר וגיא.
הם יצאו מהמונית והתחילו לעבור בין האנשים ולשאול על קולכיס.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"רוב האנשים ששאלנו שם פשוט לא ידעו מה אנחנו רוצים מהם."
"הם הסתכלו עלינו במבטים מוזרים, כאילו שברחנו מאיזה בית משוגעים."
"תחשוב מה היה קורה אם בארץ היו קופצים עליך משום מקום ושואלים על איזה מקום משנת תרפפו."
"וואלה."
~

"נמאס לי לטפס כל הזמן!" התלוננה נטלי.
"די כבר, נטלי! פשוט תטפסי ותשתקי!"
~

"כל הכבוד, מעייני, כל הכבוד."
~

"אתה יכול לרוץ?"
"אני אנסה."
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"זה די מצחיק שאני הבת, ולרוב אומרים שבנות רצות לאט יותר מבנים, ובמקרה הזה, אני רצה יותר טוב מאלון."
"אולי כי אני לא רץ?"
"או שאתה נקבה."
"אני לא נקבה!"
"כן אתה כן."
~

בפרק הבא של המירוץ למיליון: המירוץ הופך להיות תחרות על הראשון שיגלה היכן נמצאת קולכיס, וגם, הספינה הראשונה לגיאורגיה עוזבת. אילו צוותים יגיעו אליה?
כל זאת ועוד בפרק הבא של המירוץ למיליון.