המירוץ למיליון – פרק 52

בפרקים הקודמים של המירוץ למיליון: לאחר שעברו ארבע מדינות, חמישה קטעי מירוץ ושלוש הדחות, הצוותים עושים את דרכם אל עבר נקודת הסיום בסלוניקי. והערב: כפיר וגיא שלקחו את קיצור הדרך נלחמים ראש בראש בספיר ונעמה בדרך אל נקודת הסיום. מי יהיה הזוג הראשון שיגיע לנקודת הסיום בסלוניקי? כל זאת ועוד הערב.
המירוץ למיליון – מיד מתחילים.

(המגדל הלבן.)
"אנחנו אחרונים, קורן."
"אל תתייאש, רוי."
"אנחנו אחרונים."
~
~קורן ורוי. ידידים.~
"ופתאום אנחנו מוצאים את עצמנו אחרונים במשימה, עומדים להפסיד."
~
"אני אנסה שוב," אמר רוי.
הוא טיפס למעלה מחדש אחרי שאסף את כל החיצים וכיוון.
~
~קורן ורוי. ידידים.~
"אחרי כמה זמן, כבר היה שלב שבו אמרתי לעצמי שאני חייב לקלוע. אז שתקתי, כיוונתי ואז…"
~
רוי פגע במטרה.
"יש!" הוא צעק באושר.
"כל הכבוד!" קראה קורן.
~
~קורן ורוי. ידידים.~
"ופגעתי סופסוף במטרה הראשונה."
~
"כל הכבוד!"
"אני חייב להצליח שוב."
"אתה תצליח!"
~
~קורן ורוי. ידידים.~
"הייתי באדרנלין, ידעתי שאני חייב לקלוע ויהי מה!"
~

(הטיילת של סלוניקי.)
"מייק, תתכונן, תסתכל טוב ימינה," אמר שון.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"חילקנו תפקידים – הוא מסתכל ימינה, אני שמאלה."
~
"אנחנו נעשה את זה."
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"הרבה זמן לבזבז אין לנו, אז אנחנו חייבים לתקתק את זה אחרת זה הסוף שלנו."
~

(במכונית עם כפיר וגיא.)
"עוד שישה קילומטר, כפיר! עוד שישה קילומטר!" קרא גיא.
"אנחנו עושים את זה כמו גדולים!"
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"אם לא נגיע למקום הראשון אחרי קיצור הדרך, זאת תהיה חתיכת השפלה."
~

(במכונית עם ספיר ונעמה.)
"אנחנו ממש קרובות, ספיר!"
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"עם כל קילומטר, מטר, סנטימטר, מילימטר, כל שנייה ההתרגשות רק עולה ועולה."
"זאת תחושה שאי אפשר לתאר. אי אפשר. רק כשאתה חווה אותה אתה מבין את זה."
"זה לא סתם, זה ממש לראות אם נצליח להגיע ראשונות לנקודת הסיום או לא."
"נקודת הסיום החמישית!"
"אחרי זה – זה בדיוק החצי של המירוץ."
"והלחץ פשוט משוגע."
~
"אני כל כך רוצה את זה, ספיר, אין לך מושג כמה."
"גם אני, נעמה. גם אני."
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"אנחנו פשוט רוצות להגיע למקום הראשון. זה כל כך מגיע לנו."
~
"ואנחנו נעשה את זה!"
~

(הרוטונדה.)
"אנחנו עושים את זה, אבא," אמרה מעיין.
היא הרימה עוד מגן ובדקה והשליכה.
"שיואו! מעייני! תראי!" הוא אמר והרים מגן.
"שיואו, זה כמו ההוא בתמונה."
"כן!"
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"אבא מצא את המגן, הוא הרים אותו ורצנו כמו משוגעים אל עבר הלוחם."
~
"Yes," אמר הלוחם.
הוא הביא להם את הרמז.
"Thank you," הם ענו לו.
מעיין פתחה והקריאה:"סעו אל העיירה ליטוחורו אל הר האולימפוס, נקודת הסיום החמישית של קטע המירוץ!"
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"נקודת סיום חמישית, אושר גדול."
~
"אנחנו מנווטים לשם ומגיעים."
"לא אחרונים."
"ממש לא."
~
הם רצו לעבר לוח החשיפה, פתחו אותו וחשפו לוח ריק עם סימן ירוק.
"ואין פרסה."
"אין פרסה."
~

"הנה! הנה! דגלים!"
שני חברי הצוות רצו במהירות אחרי שיצאו מהרכב.
"הנה רון! הנה רון!"
ליד רון עמד בחור יווני מקומי.
חברי הצוות קפצו על השטיח.
"קאלוס אילת'אטה סטין אֶלָדַה!" הוא אמר.
"תודה רבה," ענו.
"כפיר וגיא," אמר רון.
"כן?" שאל כפיר.
"יש לכם קודם כל חצי שעה המתנה לפני שאתם עולים לכאן," הוא אמר, "תהפכו את שעון החול קודם כל."
הם ירדו מהשטיח, הפכו את שעון החול והתיישבו בצד.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"לא היה דבר יותר מתסכל מזה, כי תכל'ס, אם זוג עכשיו בא ועוקף אותנו – זה יהיה כואב."
~
"בוא, אחי, פשוט נחכה," אמר גיא.
~

(הטיילת של סלוניקי.)
"הנה זה!" קרא מייק.
שון התרומם בשביל לתפוס ברמז, תפס בו והתיישב בחזרה על הסירה עם הרמז.
"יש!" קרא מייק.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"עם הרמז, בסירה, מוכנים לשוט בחזרה לחוף ולהמשיך הלאה ולסיים עם זה."
~

"יאללה, נטלי, יא עמה, הפעם אל תפלי."
"אני לא אפול!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"התחלנו מההתחלה, אחרי שאני כבר רטובה וקר לי."
"בחוץ כבר ערב, וקר כזה."
"רוח בעיקר."
"הרבה רוח."
~
"הפעם לא מפספסות את זה!"
"ממש לא!"
~

"הנה, אלון, בוא נבחר סירה," אמרה יובל.
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"הגענו לטיילת, אני הייתי קצת פחות נלהב. יש לי מחלות ים במים."
"כמו לכל החנונים."
~
"אלון, לא משנה מה, מתגברים על זה, כן?"
"כן."
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"אבל זה משהו שאני אהיה חייב להתגבר עליו אם אנחנו רוצים להצליח."
~

(המגדל הלבן.)
"יאללה, רוי!" קראה קורן.
רוי כיוון ופגע שוב.
"יש!"
~
~קורן ורוי. ידידים.~
"אחרי איזה מתאיים אלף ניסיונות, ברור שמתישהו קלטתי את הפרנציפ."
~
רוי כיוון ושוב קלע.
"יש!" הוא קרא באושר כאשר קיבל מהלוחם את הרמז.
~
~קורן ורוי. ידידים.~
"סופסוף יצאנו משם, אחרי כל כך הרבה זמן שבזבזנו."
~
"יאללה, בואי לטיילת של סלוניקי," אמר רוי.
"נעשה את זה זריז."
~

(הטיילת של סלוניקי.)
"תפתח את הרמז, עכשיו," אמר מייק.
שון פתח את המעטפה והקריא:"סעו לרוטונודה."
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"והתחלתי באמת להתבאס, כי זה ממשיך וממשיך ואין עדיין נקודת סיום."
"כבר רציתי לגמור עם היום הזה."
"זה מתיש."
"מתיש מאוד."
~

"יאללה, גל! תתפסי את!"
גל רכנה ותפסה את הרמז.
"ככה עושים את זה! ככה עושים את זה בלי ליפול למים!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"רק העמה הזאת מסוגלת ליפול למים."
"החלקתי!"
"כי את עמה!"
"לא את!"
"מי נפלה למים ומי לא?"
~

(ליטוחורו)
"הנה, תעצרי!" קראה ספיר.
נעמה החנתה את הרכב, שתיהן לקחו את התיקים שלהן ורצו במהירות לעבר דגלי המירוץ.
"רון שחר!" צרחה ספיר.
הן שתיהן חיבקו אותו.
"קאלוס אילת'אטה סטין אֶלָדַה!" אמר היווני שעמד ליד רון.
"Thank you!" הן ענו.
"ספיר, נעמה, אני רואה שאתן מתרגשות?"
"מאוד!" אמרה נעמה.
"הלך לנו מעולה, ואנחנו חושבות שאנחנו ראשונות!"
"ובכן, ספיר ונעמה," אמר רון, "אתן הצוות שהגיע במקום הראשון."
"יש!" הן צרחו.
"אבל," התחיל רון.
הן שתיהן נעצרו.
"מה?"
"אבל, במשימת הטברנה, ספיר, את לא אכלת את התמנון."
"נכון," מלמלה ספיר.
"מכיוון שברמז נאמר ששניכם צריכים לאכול, אתן קיבלתן עונש המתנה של רבע שעה עד שתוכלו להיכנס לנקודת הסיום. בזמן הזה זוג אחר עלול לעקוף אתכם. בהצלחה."
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"איזו אכזבה!"
"וואי, אכזבה ממש."
~

"יואו, אחי! זה נגמר!" קרא כפיר.
"יאללה, אחי!"
שניהם רצו לעבר רון וקפצו על השטיח.
"קאלוס אילת'אטה סטין אֶלָדַה!" אמר המקומי.
"כפיר וגיא," אמר רון.
"חדשות טובות, רון! תן לנו חדשות טובות!"
"ובכן… אתם הזוג שהגיע במקום הראשון."
"יש!" הם קראו באושר וחיבקו זה את זה.
"אני זוכר שבפעם האחרונה שראיתי אתכם הייתם אחרונים."
"נכון, אבל לקחנו קיצור דרך, אנחנו מקום ראשון ועכשיו אנחנו לא יורדים ממנו יותר!"
"ממש לא."
"אתם הגעתם ראשונים, ולא ביצעתם את משימת הצומת בגלל קיצור הדרך, אז זה הזמן לספר לכם שאת הפרסה קיבלתם אתם."
"מה?"
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"אני נכנסתי לסרטים – מה, עכשיו אנחנו נקבל פרסה? נחזור את כל הדרך לסלוניקי? מה?"
~
"מכיוון שלא ביצעתם את הצומת, לא ניתן לשים לכם פרסה, ולכן אתם נשארים מקום ראשון."
"יש!"
"תודה!"
"ועכשיו, לכו לנוח. מחכה לכם קטע מירוץ מאתגר."
"תודה," הם ענו וירדו מהשטיח.
~

ספיר ונעמה סיימו את חמש עשרה דקות ההמתנה, ועלו על השטיח.
"קאלוס אילת'אטה סטין אֶלָדַה!" בירך אותן המקומי.
"Thank you," הן ענו.
"ספיר ונעמה," אמר רון.
"כן?"
"אתן הזוג שהגיע במקום השני."
"שני זה מכובד," אמרה ספיר וחיבקה את נעמה.
"איך היה היום שלכן?"
"מתיש מאוד, אבל מספק."
"אתן למעשה הגעתן ראשונות מכל הצוותים שלא לקחו קיצור דרך."
"זה הישג, נכון."
"ובכן, אתן יכולות להיות גאות בעצמכן, ואתן תוזנקו במקום השני לקטע המירוץ הבא, ועכשיו, לכו לנוח. מחכה לכם קטע מירוץ מאתגר."
"תודה," הן אמרו.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"פייר? זה מעצבן."
"מאוד."
"אבל ממש."
"אנחנו מגיעות ראשונות, פתאום חמש עשרה דקות המתנה ואז שניות."
"והכל למה? כי ספיר לא אכלה את התמנון."
"אני לא נוגעת בזה."
"וזה למה הגענו מקום שני."
"טוב, זה לא שמקום שני זה כל כך נורא!"
"זה אבל מתסכל, כי יכולנו להיות הראשונות, היינו סנטימטרים משם."
"לא נורא."
"לא נורא. כן."
~

בפרק הבא של המירוץ למיליון: הריב הגדול של אלון ויובל. האם הריב יגרום להם לרדת למטה? כל זאת ועוד בפרק הבא של המירוץ למיליון.