המירוץ למיליון – פרק 45 – אוכלים תמנון ביוון

בפרקים הקודמים של המירוץ למיליון: הצוותים הישראליים הגיעו אל יוון, ולאחר שהשלימו קטע מירוץ באתונה, היה עליהם לנווט את דרכם לעבר העיר השנייה בגודלה ביוון אחרי אתונה – סלוניקי.
והערב: הריב בין אלון ויובל מחריף, וגם, הישראלים לומדים את סודות הלחימה היוונית.
המירוץ למיליון – מיד מתחילים.

(במכונית עם אורין ודור.)
"הנה, זה פה," אמרה אורין.
"איך את יודעת?"
"ראיתי שלט," אמר אורין.
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"מגיעים לסלוניקי, כבר מרגישים טוב יותר."
"יורדת לך אבן מהלב."
"כן. אבן גדולה."
"הניווט היה טוב, אורין עשתה עבודה מעולה."
~
"עכשיו תגיע לשוק מודיאנו ושם נמשיך כבר."
"כן."
~

(במכונית עם מייק ושון.)
"שון, אתה בטוח שזה פה?"
"כמעט…"
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"לשון היו קצת בעיות בלשים לב לניווטים."
~
"אני חושב שפספסנו משהו."
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"כלומר, היינו במקום הלא נכון."
"מאיפה לך?"
"ראיתי שלט עם כיוון לסלוניקי ובמרחק די גדול."
~
"אני חושב שזה הדרך," אמר מייק, "יש שלט."
"אז תיסע לשם."
"תבדוק את זה במפה," אמר מייק.
~

(אלון ויובל.)
"את בטוחה שהמפה הזאת בסדר?"
"אני סיימתי איתך, אלון!"
"לא! את לא! עכשיו קומי כאן! די לקטר!"
"לא!"
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"תסכל אותי שהוא ככה צעק עלי."
~
"יובל! אנחנו התחלנו ראשונים את היום ועכשיו אנחנו נדפקנו בגללך!"
"בגללי?! אתה זה שלא הסכים לרוץ!"
"כי זה היה לי קשה! אבל לפחות ניסיתי!"
"ואני ניסיתי לנווט ועכשיו אני מנסה לעזור ואתה לא נותן לי!"
"כי את מפריעה!"
"אלון, זה מירוץ משותף! אנחנו אמורים לעבוד ביחד!"
"יובל! די!" צעק אלון.
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"הוא התנהג בצורה הכי מגעילה שהוא יכול היה להתנהג בה."
~

(שער גלריוס.)
"הנה, נעמה, זה פה," אמרה ספיר.
הן רצו לעבר התיבה וספיר שלפה את המעטפה מתוך התיבה.
"חפשו את פסל אלכסנדר מוקדון על סוס," הקריאה ספיר.
כעת הצוותים צריכים להיעזר במקומיים שוב, והפעם בשביל לאתר את פסלו של אלכסנדר מוקדון על הסוס – פסל אשר נמצא במגדל הלבן: הסמל של העיר סלוניקי, שם הם ימצאו את הרמז הבא.

"בואי נחפש את אלכסנדר מוקדון," אמרה נעמה.
~

(הטברנה.)
"אני לא נוגעת בזבל הזה," מחתה נטלי.
"קדימה, נטלי, יש לזה טעם של אספיק."
"אבל זה מגעיל!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"לאכול תמנון?! עם כל הזרועות שלו וכולו ג'לי כזה וזה, איכס!"
~
"אכלת דברים יותר דוחים מזה."
"אני לא."
"אז אני אתחיל ואת תצטרפי."
"לא רוצה."
~

"הנה, דור, התיבה," אמרה אורין.
היא שלפה את המעטפה ופתחה את הרמז.
"סימן דרך," היא אמרה.
היא סיימה להקריא את הרמז והם רצו אל תוך הטברנה בשביל לאכול את התמנון.
"מה לעזא…"
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"תמנון!"
~
"תמנון, מה אתה עושה כאן? אתה אמור להיות בים… לא בחומץ," אמרה אורין לתמנון.
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"התמנון פשוט הגעיל אותי."
~
"אנחנו באמת צריכים לאכול את זה עכשיו?"
~

"אורין ודור באו, נטלי, את חייבת להתחיל לאכול איתי אחרת הם ייעקפו אותנו."
"אני לא רוצה."
"די להתפנק."
גל לקחה חתיכת תמנון ודחפה לפה של נטלי.
"איכס! תרחיקי את זה ממני!"
"את חייבת, עכשיו, זה מירוץ, בשביל מיליון שקלים."
~

(שער גלריוס.)
"הנה, מעייני, הרמז," אמר אנריק.
הוא שלף את המעטפה והקריא.
"חפשו את פסל אלכסנדר מוקדון על סוס," הקריאה מעיין.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"היינו צריכים לחפש את הפסל, לשאול מקומיים להתעניין ככה."
~

"Sir, where is there a statue of Alexander the great?" שאלה ספיר אחד ברחוב.
"In the white tower," הוא ענה לה.
"There?"
"Yes."
"Thank you," אמרה ספיר.
"בואי, נעמה, שם המגדל הלבן."
הן רצו לעבר המגדל הלבן.

"There? Thanks," אמרה מעיין.
"בוא, אבא, זה שם," אמרה מעיין.
שניהם רצו גם הם למגדל הלבן.
~

(במכונית עם מייק ושון.)
"יאללה, מייק, אנחנו תיכף בשוק," אמר שון.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"הצלחתי לנווט בסופו של דבר."
"עם שון והמפות הייתי בטוח שאיכשהו נמצא את עצמנו שוב בנורבגיה או משהו."
~
"יאללה, אנחנו מתקתקים את זה, נמאס לי להיות במקום השישי."
~

(במכונית עם כפיר וגיא.)
"אנחנו כבר ממש קרובים לכניסה של סלוניקי," אמר כפיר.
"כן?" שאל גיא.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"אנחנו מאוד מעשיים, גם בעבודה שלנו בהיי-טק אנחנו צריכים לחשוב כל הזמן על הדרך היעילה ביותר לעשות דבר."
~
"תפנה כאן ימינה, בסדר?"
"בסדר."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"אז בכל הקטע של ניווטים – אנחנו טובים בזה."
~

(במכונית עם אלון ויובל.)
"הנה, אני חושב שמצאתי דרך," אמר אלון.
"לא אכפת לי."
"שמעי, יובל, אנחנו היינו במקום הראשון, עכשיו אנחנו ככל הנראה אחרונים, אני לא רוצה שכל הזמן נרד למטה בגלל השטויות האלו."
"אתה זה שרב איתי!"
"כי את טעית בדרך."
"זה קורה, אוקיי? זה קורה!"
"אז תשתדלי שזה לא יקרה. עכשיו אני נוסע, אני צבעתי את המסלול שלנו, תעקבי, בסדר?"
"בסדר."
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"הכי הפריע לי זה שאלון לא חשב בכלל לבקש סליחה."
"על מה?"
"אתה צעקת עלי."
"אבל את טעית בדרך."
"זאת לא סיבה לצעוק עלי."
~
"בואי פשוט נסיים עם זה ודי," מלמל אלון.
הוא סובב את הרכב והם יצאו אל הדרך שוב.
~

(המגדל הלבן.)
"הנה, הנה, ספיר!" קראה נעמה.
היא רצה ושלפה את המעטפה.
"מחסום," הקריאה נעמה, "מי לוחמני יותר?"
"את," אמרה ספיר.
"אבל אני כל הזמן עושה את המחסומים, צריך לחלק שווה בשווה, לא?"
"כן… אז אני אעשה את זה."
"טוב," אמרה נעמה.
ספיר פתחה את הדף של המחסום.
"עליך להפוך לצייד יווני," הקריאה.
מחסום היא משימה שרק אחד מחברי הצוות יכול לעשות. במהלך המירוץ כולו, על הצוותים לחלק את משימות המחסום שווה בשווה.
במשימת המחסום הזו יהפוך חבר הצוות לצייד יווני: בהתחלה יהיה עליו ללבוש את מדי הקרב היוונים העתיקים: חצאית קרב, קסדה ומגן.
לאחר שיסיים ללבוש את המדים, יהיה עליו לקחת חץ וקשת ולמלא באשפת החיצים עשרה חיצים בצבע שיבחר. לאחר מכן יטפס חבר הצוות לגג המגדל הלבן, ובעזרת החץ וקשת יהיה עליו לקלוע אל המטרות התלויות שם. רק לאחר שיצליח חבר הצוות לפגוע בכל מטרה, יקבל מהלוחם את הרמז הבא.
אם לא יצליח בעזרת עשרת החיצים, יהיה עליו לרדת למטה ולאסוף את כל החיצים של הצבע שבחר ולנסות מחדש.
"אוי לי…"
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"זאת משימה שגם מתאימה לי, אבל ספיר הייתה חייבת להתחיל להדביק את כמות המחסומים."
"לא עשיתי מחסום מאז נורבגיה בעצם, לא?"
"כן."
"נכון."
~
"בהצלחה, ספיר!" קראה נעמה.
ספיר הלכה להתלבש.
~

"מחסום," הקריאה מעיין, "מי יותר לוחמני?"
"אני יותר לוחמני," אמר אנריק.
"בטוח? אתה לא רוצה שאני אעשה את זה?"
"לא, לא, אני אעשה את זה," אמר אנריק.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"מעייני לרוב ממעיטה בערכי ותמיד חושבת שהיא יותר לוחמנית, שהיא יותר חזקה. היא לא מבינה שאני בכל זאת לא פראייר."
"אני לא אמרתי את זה."
"את רמזת."
~
"בהצלחה, אבא!" אמרה מעיין.
~

(הטברנה.)
"זה דוחה, אני יודע, אבל חייבים לאכול את הכל," אמר דור.
"כן," הסכימה אורין.
הם שניהם נגעלו אבל אכלו את התמנון בכל זאת.
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"אני נלחמתי בדחף להקיא."
"נתנו לנו תמנון בחומץ!"
"זה היה דוחה."
"בחומץ! תמנון מגעיל מספיק, למה להוסיף לו מגעיל?"
"אני לא מאמין שיש אנשים שאוכלים את זה."
~

"יאללה, נטלי," אמרה גל, "יפה מאוד, אני גאה בך. אני גאה בך."
נטלי התחילה לאכול מהתמנון וניסתה להקיא.
"לא, לא, את לא דוגמנית! אל תקיאי!" קראה גל.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"אם היא הייתה מקיאה אי אפשר לדעת, היו אומרים לנו גם לאכול את הקיא."
~
"קדימה, נטלי, כל הכבוד, את עושה את זה, כל הכבוד, מלכה!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"חופשי מלכה. אין, אין כמוך, נטלי, מלכה."
~
"את עושה את זה, את עושה את זה," אמרה גל.
"טוב, גל, די," אמרה נטלי.
~

"סימן דרך," הקריא מייק.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"כשבמירוץ למיליון אומרים לך שאתה עומד לאכול משהו, אתה צריך להיות מאוד חשדן. גלידה זה לא יהיה."
~
"תמנון?!" קרא שון בהלם.
"אויש, שון, איך אני אוכל את זה? אני לא רוצה לאכול את בני מינך."
"מייק, אני צמחוני," אמר שון.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"שון צמחוני, מה שאומר שהוא לא אוכל דברים כאלו."
~
"אני לא נוגע בזה," אמר שון.
"אז אתה משאיר את האיכסה רק לי?"
"אני לא נוגע בזה."
"אז אתה משאיר לי לאכול את הכל?"
"אני…"
מייק חתך את התמנון והתחיל לאכול בעווית פנים.
"זה לא כזה נורא," אמר מייק.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"שיקרתי."
~

"סימן דרך," הקריא גיא.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"כשהגענו לתיבה, ראינו יחסית די הרבה מעטפות, פתאום קלטנו שאולי אנחנו לא אחרונים."
~
"יאללה, בוא לאכול," אמר כפיר.
"דווקא מתאים לי. אני רעב," אמר גיא.
הם שניהם נכנסו לטברנה.
~

בפרק הבא: מי הזוג שייקח את קיצור הדרך?
כל זאת ועוד בפרק הבא של המירוץ למיליון.