המירוץ למיליון – פרק 37

בפרקים הקודמים של המירוץ למיליון: שמונה צוותים ישראליים נחתו באתונה, שם היה עליהם לעמוד בסדרת אתגרים כולל הכרת האלים היווניים, גלגול גלובוס בשרידי האגורה, וביקור באתרים בעלי משמעות ביוון. והערב: הצוותים יעשו את דרכם לעבר נקודת הסיום ביוון.
המירוץ למיליון – מיד מתחילים.

(הספרייה הלאומית.)
"יאללה, נטלי, בואי נמצא אנשים שירקדו איתנו," קראה גל.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"משימות כאלו פשוט נועדו בשבילנו."
~
"You! Dance!" קראה נטלי.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"ואנחנו ככה עוברות בן אדם בן אדם אומרות לו שהוא ירקוד."
"הם הסתכלו עלינו כאילו שאנחנו חייזריות או משהו."
~
"Let's dance!" קראה נטלי והתחילה לרקוד עם ארבעה אנשים שהסכימו לרקוד איתה.
גל הצטרפה אליה.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"פייר, את הולכת ברחוב ורואה אנשים רוקדים, את לא תצטרפי אליהם?"
"זה הכי ישראלי שיש."
"הכי."
~
"Let's dance everyone!" קראה גל.
"Dance!" קראה נטלי.
~

"וואי, עוד מוזיקה," אמרה ספיר.
"הנה הרמז, בואי," אמרה נעמה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"שמענו מוזיקה, וזה, ידענו שזה עוד פעם משהו עם ריקודים."
~
"סימן דרך," הקריאה ספיר.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"נטלי וגל עוד היו שם, רוקדות להן בכיף וזה."
"תכל'ס, יש להן חתיכת שמחת חיים."
"חתיכת שמחת חיים, כן."
~
"Everybody! Let's dance together!" קראה ספיר.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"ואז התאומות החמודות האלו באו."
"והיו לנו אז כבר את עשר האנשים."
~
"יש לנו רמז, גל!" קראה נטלי.
"People, go dance with them!" קראה נטלי והצביעה לעבר ספיר ונעמה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"פתאום מגיע אלינו עדר של אנשים מנטלי וגל שבאים לרקוד איתנו."
"הייתי בשוק."
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"גם ככה היו לנו את האנשים, אז למה לא?"
~
"ביי!" קראה נטלי לספיר ונעמה, ושתיהן רצו בשביל לתפוס מונית בדרך למגרו מוסיקיס.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"זה היה אפילו יותר מפתיע לטובה."
"אני חושבת שהן פשוט רצו להתחבב עלינו."
"למה?"
"כי הן פחדו שיתחילו לשים להן עצור, זה למה."
"וואלה…"
~

(שרידי האגורה.)
"קדימה, אבא! כל הכבוד!" קראה מעיין.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"אבא באמת היה הרקולס."
"לא, לא, אל תגזימי."
"לא, הוא באמת היה הרקולס, איך שהוא דחף את הגלובוס העצום למעלה, כמו גיבור אמיתי."
"את מפריזה."
"אני לא."
~
"אבא, אתה מדהים!"
"קדימה מייק, אתה כמעט שם!" קרא שון.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"מייק עשה עבודה מעולה בסך הכל."
"אתה חושב?"
"טוב, טוב, עשית עבודה מצוינת."
"אתה בטח היית מקטר כל הזמן."
"לא אני לא!"
"כן אתה כן!"
"פשוט סתום."
"מה שתגיד."
~
מייק גלגל את הגלובוס והעמיד אותו על הכן שלו.
"אוקיי, זה היה קשה," אמר מייק.
האדם שהיה מחופש לאל הגיש לו את הרמז הבא.
"Thank you," אמר מייק.
"מייק! כל הכבוד לך!" קרא שון.
"יאללה, בוא נקרא את הרמז הבא," אמר מייק.
~

(מגרו מוסיקיס.)
"אלון, באיזו שורה אתה?" שאלה יובל.
"אני בשורה החמישית."
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"חשבתי שעדיף לשבת על הרצפה ופשוט להמשיך הלאה בשכיבה להמשיך להסתכל לראות האם מודבק משהו במקום למשש כיסא כיסא."
"אני העדפתי שלא כי זה לא היגייני."
~
~יובל ואלון. בני דודים.~
"לא מספיק הייתי צריך לגלגל גלובוס, עכשיו לעשות עוד עבודה סיזיפית?"
"אלו עבודות שחורות."
"עבודות רס"ר."
"בדיוק."
~
"הנה, מצאתי!" קרא אלון.
"מצאת?!" קראה יובל.
הוא שלף את המעטפה שהייתה דבוקה מתחת לכיסא.
"אני פותח," אמר אלון.
"סעו למגדל הרוחות, תחנת הסיום של קטע מירוץ זה. מהרו; הצוות שיגיע אחרון עלול למצוא את עצמו מחוץ למירוץ!" הקריא אלון באושר.
כעת על הצוותים לנסוע אל מגדל הרוחות באתונה, נקודת הסיום הרביעית של המירוץ. צוות שיגיע אחרון לנקודה זו, עלול למצוא את עצמו מחוץ למירוץ.
"יאללה, בוא נמהר, אלון!" קראה יובל.
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"היינו במקום הראשון, וזה היה מרגש מידי בשביל שנפספס את זה."
"עזבי מרגש, זה היה אדיר לגמרי."
"אחרי שכל המירוץ הזה היינו במקומות כאלו נמוכים, פתאום אנחנו קפצנו למעלה בצורה כל כך משמעותית."
"לא, אין, זה מקום ראשון, ומילא בקטע הראשון, שם זה הרבה פחות נחשב."
"למה לא?"
"תסתכלי על אנריק ומעיין שעכשיו מדדים מאחור."
"נכון."
"זה קטע מירוץ רביעי. זה אומר משהו."
~
"יאללה, מהר!" קראה יובל.
~

(הספרייה הלאומית.)
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"אז בעזרת נטלי וגל סיימנו את המשימה בשניות."
~
"Thank you so much!" קראה ספיר.
נעמה לקחה את הרמז הבא בזמן שספיר הודתה לכל האנשים שרקדו איתם.
"יאללה, למגרו מוסיקיס," אמרה נעמה.
~

(האוניברסיטה הטכנית הלאומית של אתונה.)
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"היינו בעצם צריכים לשיר סרנדה."
"סרנדה."
~
"Do you want to hear a serenade?"
"Yes."
"Really?"
"You're hot," אמרה הבחורה.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"בחורה ברחוב אמרה שאני חתיך."
חתיכת הישג, הא, גיא?"
"חופשי הישג."
~
גיא התחיל לשיר לה את הסרנדה.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"היה לנו מזל טהור איתה שהיא הסכימה וכל זה."
~
גיא הגיש לה את הוורד, והיא שלפה כרטיס ביקור ונתנה לו.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"הבחורה אשכרה נתנה לו כרטיס ביקור!"
"לא התקשרתי אליה בכל מקרה."
~
"יאללה, גיא, מהר," אמר כפיר.
הם שניהם לקחו מונית לעבר שרידי האגורה.
~

(מגדל הרוחות.)
"יאללה, אלון, אני רואה דגלים!" קראה יובל.
הם שניהם רצו אל עבר הדגלים, וראו את השטיח שלידו עמד רון שחר יחד עם בחור שהיה לבוש בכיתון יווני ועם זקן אפור כמו אל.
"Welcome to Athens!" הוא אמר להם, והגיש להם כוסית קטנה של אוזו.
"Thank you," אמרו יובל ואלון ולגמו מהכוסית.
"אלון ויובל," אמר רון.
"כן?"
"כמה כייף לראות אתכם באור יום," אמר רון.
"כן, הא?" שאלה יובל.
"נו, ספר לנו חדשות טובות," אמר אלון.
"אתם הזוג שהגיע… במקום הראשון," אמר רון.
"יש!" קראה יובל וחיבקה את אלון.
"אז איך קרה שממקום שביעי קפצתם ככה למעלה?"
"הרבה מזל, הרבה שכל," אמר אלון.
"גם אלון עם הזיכרון שלו, והכל."
"היה לכם קטע מירוץ מוצלח מאוד, וזכיתם במקום הראשון."
"כן."
"אני עכשיו ממליץ לכם ללכת לנוח, כי מחכה לכם קטע מירוץ נוסף מחר."
"תודה," אמר אלון, ושניהם ירדו מהשטיח.
~

(הספרייה הלאומית.)
"הנה הרמז, דור," אמרה אורין.
היא שלפה את הרמז מתוך התיבה, והקריאה בקול רם.
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"לא הספיקו להם הריקודים! עוד?! למה צריך עוד?!"
~
"עוד פעם לרקוד? שיואו, אין לי כבר כוח!"
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"זה כזה מפגר…"
~

(שרידי האגורה.)
"Here, here, thank you," אמרה קורן ושילמה לנהג המונית.
"יאללה, בוא נרוץ," אמרה קורן.

"כל הכבוד, אבא!" קראה מעיין, "אתה כמעט מסיים!"
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"וואו, אבא היה פשוט מדהים."
~
"כל הכבוד, אבא!" היא חיבקה אותו, והוא לקח את הרמז הבא.
"יאללה, מעייני, לספרייה הלאומית," אמר אנריק.
~

(מגרו מוסיקיס.)
"יאללה, בואי, נטלי, זה פה," אמרה גל.
היא הוציאה את הרמז מהתיבה.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
למצוא רמז מודבק לכיסא?"
"מה זאת השטות הזאת?"
~
"בדרך עליכם לעבור בלוח החשיפה," הזכירה נטלי.
שתיהן הלכו לעבר הלוח.
"ביחד?" שאלה נטלי.
"כן," אמרה גל.
שתיהן הורידו ביחד את הלוח הנצמד תחת השם שלהן וחשפו סימן אדום ואת השמות של אלון ויובל, אורין ודור וכפיר וגיא.
"שיואו… שמו לנו עצור," אמרה נטלי.
"מה?!" קראה גל.
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"פשוט שמו לנו עצור!"
"סתם ככה!"
"מה עשינו רע לאנשים, מה?"
~
"אני לא מאמינה…"
"גל, די, רק אל תבכי."
"מי בוכה?!"
"גל, בואי, נהפוך את השעון ודי," אמרה נטלי.
היא נעמדה על השטיח של העצור והפכה את שעון החול.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"אלון ויובל בסדר, הבנתי, אבל למה אורין ודור?"
"ומה עשינו רע לכפיר וגיא?"
"לא, הם סתם מקנאים."
~
"למה אבל שמו לנו עצור?" כעסה גל.
"גל, זה לא הזמן עכשיו, פשוט תחכי ואז נעשה את המשימה וזהו," אמרה נטלי.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"ועוד היינו במקום מעולה! מקום ממש גבוה, ועכשיו פתאום לוקחים לנו את זה!"
"אמרתי לך, גל, אנשים מקנאים."
"לא, זה מרגיז אותי!"
~
"איזה עצבים…" מחתה גל.
~

"יאללה, בואי, ספיר, זה פה," אמרה נעמה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"אנחנו משלמות לנהג מונית, באות לשם, קולטות את נטלי וגל שם עם העצור, וגל כולה בוכה וזה."
"הרגשנו סוג של חובה ללכת לעודד אותן קצת, אחרי שהן עזרו לנו היום."
~
"היי," אמרה נעמה.
"שמו לנו עצור! הייתן מאמינות?!" קראה גל.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"אני לא מבינה למה שמו להן דווקא עצור. הן באמת חמודות כאלו, יש להן הרבה שמחת חיים וזה."
"הן גם מצחיקות כאלו."
~
"יהיה בסדר," אמרה ספיר.
"יעקפו אותנו!"
"לא, לא יעקפו אתכן, וגם אם כן, זה לא נורא, אתן עדיין במקום גבוה."
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"לפחות התאומות היו נחמדות וחמודות כאלו."
~
"תודה," אמרה נטלי, וספיר ונעמה נכנסו פנימה בשביל לחפש את הרמז הבא.
~

בפרק הבא של המירוץ למיליון:
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"והחול לא זז!"
"לא זז בכלל!"
~
"נו כבר, קרצייה!" קראה גל.
~
וגם, מי הצוותים הבאים להגיע אל נקודת הסיום? כל זאת ועוד בפרק הבא של המירוץ למיליון.