המירוץ למיליון – פרק 29 – נפרדים מאוקראינה

בפרקים הקודמים של המירוץ למיליון: אחד עשר צוותים ישראליים יצאו למסע מסביב לעולם. לאחר שעברו בנורבגיה ואסטוניה, נחתו הצוותים בקייב, עיר הבירה של אוקראינה, שם היה עליהם לעמוד במספר אתגרים אוקראיניים.
והערב במירוץ למיליון: מי הצוות שיגיע אחרון אל נקודת הסיום של המירוץ באוקראינה?
כל זאת ועוד בפרק הזה של המירוץ למיליון.
הישארו איתנו!

(כיכר העצמאות.)
"מייק, מייק! אני רואה דגלים!" קרא שון.
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"אנחנו לא יודעים כמה התעכבנו בגלל הצילום המטופש הזה, אבל קיווינו שלא יותר מידי."
"לא התעכבנו כל כך הרבה, כי ידעתי שיש מאחורינו לא מעט צוותים."
~
"יאללה שון!" קרא מייק.
שניהם קפצו על שטיח הכניסה.
"לאסקבו פרוסימו וו אוקראינו!" בירך אותם האוקראיני שעמד ליד רון.
"Thank you," הם ענו לו.
"מייק ושון," אמר רון.
"כן?"
"אתם הזוג שהגיע… במקום הרביעי," הוא אמר.
"רביעי?!" קרא מייק.
"אתה נשמע מופתע."
"לא, פשוט התעכבנו מלא זמן, והרבה זוגות עקפו אותנו…"
"וואו."
"מזל טוב, אתם ממשיכים במירוץ למיליון במקום די טוב, עכשיו לכו לנוח."
"יש," קרא מייק.
שניהם ירדו מהשטיח והלכו לעבר המלון בו יעבירו את הלילה.
~

(המסבאה.)
"We're here to drink!" הכריז רוי כשהוא וקורן נכנסו פנימה.
~קורן ורוי. ידידים.~
"רוי דבר ראשון צועק, אפילו שהוא לא שותה וודקה, הוא צועק."
"צריכים לסמן טריטוריה, קורן, אל תסתכלי עלי ככה."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"ואז גם קורן ורוי באים, ואנחנו מבינים איך שהתחרות פשוט מתמוססת לנו מהידיים."
~
"קדימה, מעייני, עוד פעם אחת," אמר אנריק.
מעיין לקחה שלוק.
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"ידעתי שהיא מתוסכלת מאוד, אבל הייתי כל כך גאה בה שהיא לא וויתרה בסוף."
~
~קורן ורוי. ידידים.~
"ראינו שם את אנריק ומעיין וזה די שימח אותנו."
"זה אמר שאנחנו עומדים לעקוף אותם כמו שצריך."
~
קורן שתתה את השוט.
"Is this it?" היא שאלה.
"yes," אמר הברמן.
~
"Is this it?" שאלה מעיין.
"Yes," אמר הברמן והגיש לה את הרמז.
~
"סעו אל נקודת הסיום!" קראה קורן באושר.
~
"מעייני, כל הכבוד," אמר אנריק וחיבק את מעיין.
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"זה האופי של מעיין. קשה, קשה, אבל היא לא מוותרת אף פעם, ואני כל כך מעריך את זה אצלה."
~
"תודה, אבא," אמרה מעיין.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"בדיוק בשביל רגעים כאלו יצאתי למירוץ הזה."
"אלו רגעים שמחברים בינינו."
"זה מה שרציתי שיקרה במירוץ הזה, זה למה רציתי כל כך לצאת עם מעיין."
"אני חושבת שברגע שהמירוץ יסתיים, לפחות בשבילנו, אני ואבא נהיה יותר קרובים מפעם."
~
"עכשיו רק צריך לתפוס מונית," אמרה קורן לרוי.
~

(אצטדיון אולימפיסקי.)
"צומת," הקריא כפיר, "לבעוט או לסעוד?"
"מה נראה לך?" שאל גיא.
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"כמה קשה יהיה לבחור, הא?"
"אני לא אוכל דברים מגעילים. לא באתי למירוץ בשביל לאכול דברים מגעילים."
~

אלון הצליח להדוף את הכדור מהשער.
"יש!" הוא קרא.
"יאללה, בוא," אמרה יובל.
הם לקחו את הרמז הבא ופתחו אותו.
"מחסום," הקריא אלון.
"אני אצליף בשוט," אמרה יובל.
~יובל ואלון. בני דודים.~
"על מה מתערבים שכל הצוותים צחקו על זה שהם ירביצו זה לזה בשוט?"
"זה כל כך צפוי."
"אין, אין, זה ההומור הישראלי. אנחנו חולים על לתת מכות זה לזה."
~
"בדרך עליכם לעבור בלוח החשיפה," אמרה יובל.
"אז בואי," אמר אלון.
~יובל ואלון. בני דודים.~
"הייתה לנו הרגשה שדניאל ומאיה ישימו לנו פרסה, והיה לנו גם את העונש שזה קול אחד בסיבוב פרסה, אז קיווינו שצוותים לא ינצלו את זה."
~
"לדעתך שמו לנו פרסה?" שאל אלון.
"לא, אין סיכוי," אמרה יובל.
הם הורידו ביחד את הלוח הנצמד מתחת לתמונה עם השם שלהם, וחשפו סימן ירוק, אבל היו בו את התמונות של דניאל ומאיה ונטלי וגל, יחד עם פתק שרשום עליו "עונש."
"אין לנו פרסה!" קראה יובל בשמחה וחיבקה את אלון.
"אבל נטלי וגל שמו לנו," אמר אלון.
"זה לא מפתיע," אמרה יובל.
~
~יובל ואלון. בני דודים.~
"משום מה נטלי וגל פשוט נדבקו אלינו."
"זה כנראה בגלל שאנחנו נדבקנו אליהן בהתחלה."
"התחלה, פעם אחת!"
"אבל אתה יודע, הן לא שכחו לנו."
"סתם. באמת שסתם."
~
"טוב, לפחות אין לנו פרסה, אז בואי נצא לדרך," אמר אלון.
~

"יפה מאוד! דניאל! יפה!" קראה מאיה.
~דניאל ומאיה. נשואים טריים.~
"התחתנתי עם גבר מוכשר, חכם וגם כדורגלן טוב."
"כן."
~
"יפה מאוד," אמרה מאיה.
הם קיבלו את הרמז הבא.
"מחסום," אמר דניאל, "אני אצליף בשוט?"
"בדרך צריך לעבור בלוח החשיפה," אמרה מאיה.
~דניאל ומאיה. נשואים טריים.~
"כבר הרגשנו את הפרסה מגיעה."
"משום מה הצוותים לא מוכנים לקבל אותנו."
"זה בגלל שהם מרגישים פחד מזה שאנחנו מוסריים ומשחקים לפי אמות המוסר שלנו."
"כנראה."
~
"את באה?" שאל דניאל.
הם הורידו ביחד את הלוח הנצמד מתחת לשם שלהם וראו סימן אדום יחד עם פתק של עונש, והתמונות של מייק ושון, ספיר ונעמה, אורין ודור, קורן ורוי, אנריק ומעיין, יובל ואלון, כפיר וגיא.
"וואו," מלמלה מאיה.
~דניאל ומאיה. נשואים טריים.~
"למעשה רק אנחנו ונטלי וגל לא שמו לנו פרסה."
"זה היה מאוד מדרבן להראות להם שאנחנו יכולים."
"עד שגילינו… שאנחנו צריכים שוב פעם לעודד שואת בעלי חיים."
"הפעם בצורת עוף."
~
"זה מגעיל, אני יודע, אבל אנחנו צריכים להראות לכל מי ששם לנו פרסה שזה לא באמת משנה לנו," אמר דניאל.
"אז בוא," אמרה מאיה.
~

"לאסקבו פרוסימו וו אוקראינו!" בירך המקומי שעמד ליד רון בנקודת הסיום.
"Thank you!" אמרה קורן.
"קורן ורוי," אמר רון.
"חדשות טובות, רון, יש לנו שמות דומים," אמר רוי.
"ובכן, אתם הזוג שהגיע במקום החמישי," אמר רון.
"יש!" קרא רוי וחיבק את קורן.
"אתם מתרגשים?"
"כן!" קרא רוי.
"חשבתי שנודח," אמרה קורן.
"ובכן אתם לא, ואתם מוזמנים ללכת לאזור המנוחה. כל הכבוד."
~

"לאסקבו פרוסימו וו אוקראינו!" אמר האוקראיני שליד רון.
"Thank you," מלמלה מעיין.
"אנריק ומעיין," אמר רון.
"כן?"
"אתם הזוג שהגיע במקום השישי," אמר רון.
מעיין רק השפילה מבט.
"מה קרה?"
"כלום, זה פשוט שהמשימה עם הוודקה הייתה יותר מידי…"
"אבל אני כל כך גאה בה על זה שהיא לא וויתרה," אמר אנריק.
"זה לא נחמד יותר כשיש אבא תומך?" שאל רון.
"אני מניחה," אמרה מעיין.
"אתם נשארים במירוץ, אתם רשאים ללכת למנוחה לקראת קטע המירוץ. בהצלחה."
"תודה," אמרו שניהם וירדו מהשטיח.
~

(המסבאה.)
"קדימה, יובל, לשתות ולזהות," אמר אלון.
~אלון ויובל. בני דודים.~
"הייתי בעצם צריכה לשתות וודקה ולזהות מה הטעם של זה."
"אתם מבינים, האוקראינים כאלו שתיינים שבשבילם זאת לא בעיה."
~
"קחי את זה באיטיות, תנסי לזהות את הטעם," אמר אלון.
היא שתתה.
~אלון ויובל. בני דודים~
"היה לזה טעם של הסוכריות סוס האלו, הטעימות."
"גם כן, היא אוהבת לאכול את זה. אני לא סובל את זה."
"איך לא? זה הכי טעים."
"הכי טעים זה איזה שוקולד טוב."
"ליקריש יותר טעים."
"אני לא סובל אותך לפעמים."
"תודה."
~
"Is this it?" שאלה יובל את הברמן.
"Yes," הוא ענה והנהן ונתן לה את הרמז הבא.
"יש!" קראה יובל.
היא פתחה את הרמז.
"נקודת סיום!" היא קראה.
~אלון ויובל. בני דודים.~
"אני כבר מדמיין את התמהוניים נתקעים שם בטענה שוודקה זאת התעללות בתפוחי אדמה!"
"וודקה עשויה מתפוחי אדמה?"
"בטח."
"אבל… וואו…"
"כן, אני יודע, בזבוז של תפוחי אדמה לדעתי. צ'יפס יותר טעים."
~

(אצטדיון אולימפיסקי.)
"קדימה, כפיר, אתה עושה את זה! אתה תותח!" קרא גיא.
האוקראיני בעט לעברו.
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"עכשיו האוקראינים האלו משהו מטורף, השרירים שלהם יותר גדולים מהראש שלי."
"אל תגזים."
"אחי, הם היו עצומים."
"טוב, בסדר."
~
"יש!" קרא כפיר אחרי שהוא חסם את הכדור.
הכדורגלן האוקראיני הביא לו את הרמז הבא.
"Thank you," אמר כפיר ופתח את הרמז.
"מחסום," הוא הקריא.
"עכשיו תורי לעשות קצת מחסומים," אמר גיא.
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"אם אנחנו רוצים להגיע לסוף אנחנו צריכים לחלק את המחסומים שווה בשווה, ועד עכשיו כפיר עשה את שני המחסומים."
"אני קיוויתי בכל ליבי שתהיה לך משימה קשה."
"למה?"
"כי אני פאקינג רקדתי בלט, זה למה!"
"אויש, די כבר!"
"לא, לא די כבר! אני לעולם לא אשכח לך את זה!"
~
"בוא נעבור קודם בלוח החשיפה כדי לראות שאף אחד לא הצביע לנו," אמר גיא.
שניהם רצו ובדקו בלוח שאכן היה ריק.
"אלא מה," אמר כפיר.
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"אנחנו אנשים טובים, למה שישימו לנו פרסה?"
~
"יאללה, בוא לשתות וודקה!" קרא גיא.
~

"הנה, אני רואה דגלים!" קראה יובל.
שניהם שילמו לנהג המונית והם ירדו ממנה עם התיקים ורצו מהר אל נקודת הסיום.
"לאסקבו פרוסימו וו אוקראינו!" בירך אותם הבחור האוקראיני שליד רון.
"ספסיבה," אמר אלון.
"יובל ואלון," אמר רון.
"נו, רון, תפתיע אותנו," אמר אלון.
"אתם הצוות שהגיע במקום השביעי."
"שבע זה מספר מזל," אישר אלון.
"אתם ממשיכים במירוץ, עכשיו לכו למנוחה."
"תודה," הם אמרו וירדו מהשטיח.

(אצטדיון אולימפיסקי)
~דניאל ומאיה. נשואים טריים.~
"למנה ראשונה מרק אדום כזה, די טעים, מנה שנייה רצח בצלחת, מנה שלישית אונס, וכל זה עם אונס מוחמץ אחד גדול."
"זאת הייתה ארוחה כזאת מגעילה."
~
"מאיה, אל תחשבי יותר מידי, תבלעי."
~
~דניאל ומאיה. נשואים טריים.~
"לא הייתי משקיע ברצח אילולא רציתי להראות לכולם שאנחנו שווים."
"אני חושבת שהמשימות הן זוועתיות עם כל הרצח שהן מכילות."
"אבל אני שמח שהגענו לשם ועשינו את המשימה הזאת, כי מגיע לאותם אנשים שעיכבו אותנו שיראו מה קורה כשמתעסקים איתנו."
~
"זה ממש דוחה."
"אני יודע, אבל תסיימי את זה."
~

(המסבאה.)
"Good evening everybody! We're here to drink!" קרא גיא.
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"האנרגיות שלנו היו טובות, אומנם אנחנו מקום אחד לפני אחרון, אבל לפחות מאיה ודניאל מאחורינו, אנחנו כמעט בטוח לא נלך היום, התחושות די טובות."
~
גיא ניגש ושתה את הוודקה.
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"כל יום שבת, אני וגיא נפגשים בבוקר בים, שותים בירה, וודקה מה זה משנה."
"הקטע הוא ששנינו שותים לפעמים, ביחד."
"כלומר, לא שיכורים וזה, אבל מכירים משקאות."
"זאת לא הייתה אמורה להיות משימה קשה מידי."
~
"Is this the right vodka?" שאל גיא.
"Yes," אמר הברמן והנהן.
הוא הגיש להם את הרמז הבא.
"יאללה, נקודת סיום!" קרא גיא.
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"ואנחנו עם האנרגיות, נקודת סיום, תיכף הלילה מתחיל ואנחנו כל כך מוכנים לסיים עם אוקראינה להפעם."
"המירוץ הזה בכלל מטורף."
"אני חושב ברצינות שאחרי המירוץ נצטרך כמה ימים של פשוט לשכב במיטה ולא לעשות כלום."
~

(אצטדיון אולימפיסקי.)
"עכשיו צריכים ללכת למסבאה הזאת בשביל המחסום," אמרה מאיה.
~מאיה ודניאל. נשואים טריים.~
"היה ברור לנו שאנחנו אחרונים, אז קיווינו לתקתק מהר את משימת הוודקה."
"למרות שגם משקאות אלכוהוליים אני לא שותה. סתם קלוריות ריקות."
~

"לאסקבו פרוסימו וו אוקראינו!" בירך האוקראיני המקומי שליד רון.
"Thank you!" קראו גיא וכפיר.
"גיא וכפיר," אמר רון.
"כן?" שאל גיא.
"אתם הזוג שהגיע במקום השמיני," הוא אמר.
"לא הודחנו, אחי!" קרא כפיר ונתן כיף לגיא.
"כפיר וגיא, מה קרה?"
"נהג מונית מעצבן בהתחלה, אחר כך אתם נותנים לנו לרקוד, חוץ מזה הכל בסדר," אמר כפיר.
"אני מאחל לכם הצלחה רבה בקטע המירוץ הבא," אמר רון, "עכשיו לכו לנוח."
"תודה," אמר כפיר ושניהם ירדו מהשטיח.
~

(המסבאה.)
דניאל שתה את הוודקה ועיווה את פניו.
~דניאל ומאיה. נשואים טריים.~
"זה היה טעם נורא ואיום. לא יכולתי לשתות את זה."
~
"this is it?" שאל דניאל.
"No," אמר הברמן.
~
~דניאל ומאיה. נשואים טריים.~
"חיכינו עשר דקות… ושוב… ושוב…"
"בסופו של דבר הצלחתי לזהות את הוודקה."
~
"It is this?" שאל דניאל.
"yes," אישר הברמן.
"יש," אמרה מאיה.
"נקודת סיום," הקריא דניאל.
~
~דניאל ומאיה. נשואים טריים.~
"הרבה תקוות לא היו לנו. ידענו שאנחנו מאחורה, התקווה היחידה הייתה שכפיר וגיא התבלבלו עם נהג המונית או משהו דומה."
~
"בואי, מאיה."
~

"לאסקבו פרוסימו וו אוקראינו!" בירך האוקראיני שעמד ליד רון את דניאל ומאיה.
"ספסיבה," ענה דניאל.
"דניאל ומאיה," אמר רון.
"כן?" שאלה מאיה.
"אתם הזוג… שהגיע במקום האחרון," הוא אמר.
שניהם השפילו מבט.
"זה בטח היה קשה לכם לקבל את סיבוב הפרסה," אמר רון.
"לא ממש," אמר דניאל.
"ציפינו לזה," אמרה מאיה.
"בבקשה תגיד שזה קטע מירוץ ללא הדחה," אמר דניאל.
"דניאל ומאיה…" אמר רון.
"כן?" שאל דניאל.
"אני מצטער, אבל בשבילכם המירוץ למיליון הסתיים."
הם השתתקו.
"היה נעים מאוד להכיר אתכם, הייתם זוג נפלא, אבל עכשיו זה הזמן להיפרד."
"היה נהדר להשתתף במירוץ, אני ניהנתי, חבל לי מאוד שזה נגמר," אמרה מאיה.
"אני בעיקר רציתי להראות לקרניסטים שהם לא מסוגלים לפגוע בנו," אמר דניאל.
"ובכן, הגעתם עד לאוקראינה, לנקודת הסיום השלישית. אני מצטער, אך זהו הסוף."
"תודה בכל אופן…" אמרה מאיה.

בפרק הבא של המירוץ למיליון: הצוותים עוזבים את אוקראינה, ומגיעים לעיר הולדתה של הדמוקרטיה – אתונה, בירת יוון, שם הצוותים יגלו איך זה להיות אל יווני ליום אחד.
כל זאת ועוד בפרק הבא של המירוץ למיליון.