המירוץ למיליון – פרק 23

בפרקים הקודמים של המירוץ למיליון: אחד עשרה צוותים ישראליים יצאו למסע מסביב לעולם. תשעה מהם נחתו בקייב, בירתה של אוקראינה, שם הם התחילו בהכרת התרבות האוקראינית בעזרת ריקוד ההופאק.
והערב, כיצד הצוותים יתמודדו עם הריקוד המסובך?
כל זאת ועוד בפרק של המירוץ למיליון!
כבר מתחילים!

"מייק," התעקש שון.
"עזוב אותי," אמר מייק.
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"מייק נכנס לעצבים."
~
"אבל מייק…"
"שון! שתוק! לא אכפת לי!"
"אבל מייק!"
"שתוק!"
"אתה חושב שרק אתה מתבאס פה?! אתה חושב שאני רוצה גם כן לעשות שוב פעם את אותה הדרך בפעם השנייה?!"
"פשוט שתוק, שון."
"די כבר, מייק! עכשיו אתה תוקע אותי!"
"לא אכפת לי!"
"אתה לא מבין שאני תלוי בך בשביל להמשיך הלאה?!"
"לא אתה לא! לך תצלם אתה! אני נשאר כאן!"
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"והוא כמו קרצייה אמיתי – לא מוכן לזוז."
"מה ציפית? זה היה מעצבן."
"כן, אבל אתה פשוט התיישבת שם כמו לא יודע מה וקיטרת."
"שון, פשוט תשתוק."
"למה כי אני מדבר אמת?"
"שתוק."
~
"מייק!"
"לך כבר ממני," צעק עליו מייק.
~

"יאללה, ספיר, בואי נרוץ להתחלה שוב," אמרה נעמה.
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"יכולנו להישבר מזה, אבל העדפנו להמשיך ולתקתק את המשימה בתקווה שגם האחרים יתקעו ככה כמונו."
"בטח שיתקעו."
"על מתערבים שהעמות יתקעו פה?"
"על בטוח."
~

"יאללה, גל, צריך לצלם כל מנזר וכנסייה," אמרה נטלי.
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"לא הסכמתי שבמדינה שלי אנחנו לא נגיע ראשונות. אין! אין!"
"אני סמכתי על נטלי, היא הייתה עם המצלמה, כל פעם הלכנו לאט, בדקנו הכל."
"עשינו את זה תיק תק."
~
"יואו, גל, אני רואה את התאומות."
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"פתאום אנחנו רואות את נטלי וגל הולכות גם הן עם האייפד, ואני חטפתי חום."
"הכל שחור. שחור."
"איך הן הגיעו כל כך מהר?"
"ויותר מזה – כל שאר הצוותים עומדים לעקוף אותנו גם?"
"זה היה מעצבן."
"היה לנו יתרון של שעה שלמה! איך יכול להיות שהיתרון הזה ככה נעלם לנו?"
~

(וולדימירסקה גורקה.)
"יאללה, אלון, זו ההזדמנות שלנו," אמרה יובל.
~אלון ויובל. בני דודים.~
"זאת הייתה בעצם ההזדמנות שלנו לזנק מהמקום האחרון אל מקום קצת יותר גבוה, ובעצם להבטיח את הזמן שלנו במירוץ לעוד לפחות שני קטעי מירוץ."
"שזה דבר טוב."
"אבל אלון לא היה מסוגל לרקוד."
"לא אשמתי שיש לי זוג רגליים שמאליות."
~

"אה, אני דווקא קולטת את הריקוד," אמרה אורין.
"כן?" שאל דור.
~אורין ודור. בני זוג.~
"העובדה שהיינו כל הצוותים שם ביחד נתן לנו בוסט כזה של מוטיבציה לסיים עם המשימות כמה שיותר מהר ולרוץ קדימה."
~
~דניאל ומאיה. נשואים טריים.~
"אחרי לוח ההצבעה, היינו צריכים ללבוש בגדים חמודים, מקסימים כאלו, מהתרבות האוקראינית, והצטרפנו למחול."
"היה מדהים לראות את הרקדניות האוקראיניות רוקדות ככה. זה באמת היה נחמד."
"ואז ראינו הרבה מאוד מהצוותים."
~
~יובל ואלון. בני דודים.~
"ראינו את מאיה ודניאל מגיעים – בום. אלון קיבל רוח לחימה מטורפת."
~
"איך עושים את זה, לעזאזל!" קיללה קורן.
"תירגעי, קורן, רק תעשי את זה ברוגע."
"לא, אבל זה מעצבן!" היא קראה.
~קורן ורוי. ידידים.~
"זה היה מעצבן."
"מאוד."
~

(במונית עם כפיר וגיא.)
"Turn around!" קרא כפיר.
"I don't get it," אמר הנהג.
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"הנהג שלנו פשוט עבר מעבר ליעד והמשיך לנסוע עוד ועוד, ואנחנו צועקים לו לעצור, אבל הוא פשוט לא עוצר."
~
"Hey! Stop!" קרא גיא.
"But you're not there," התעקש הנהג.
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"ואנחנו רק מנסים להסביר לו שאנחנו עברנו מעבר ליעד, ושהוא יסתובב כדי שנגיע, אבל הוא לא מקשיב."
"אני התחלתי להשתגע."
"הבנתי שאנחנו אחרונים בעצם והכל בגלל נהג מונית אידיוט."
~

"יפה, דור, אתה עושה את זה טוב," אמרה אורין.
~אורין ודור. בני זוג.~
"דור התחיל ממש לקלוט את הריקוד, והייתי כל כך גאה בו על זה."
~
"Very good," אמרה המאמנת.
"Yes!" קראה אורין.
הם לקחו את הרמז הבא ופתחו אותו.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"ואז ראינו איך מתחילים לעקוף אותנו שוב ושוב."
"מעייני שלי התחילה להיכנס ללחץ."
~
"מעיין, רק תירגעי, כלום לא קרה. הכל יהיה בסדר," אמר אנריק.
~

(כיכר קונטרקטובה.)
"מייק! תקשיב לי, יא דגנרט! עכשיו אתה קם והולך איתי, או שאני הולך בלעדיך!"
"לך בלעדיי!"
"אנחנו צריכים לעשות את זה ביחד!"
"אין לי כוח כבר, אתה לא קולט?!"
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"מייק התחיל להתחרפן לי שם."
"זה המירוץ. המירוץ לוקח אותך למקומות שאף פעם לא דמיינת שתגיע אליהם, ואתה מתחיל להשתגע כי אתה לא יודע באמת מה אתה עושה."
"זה באמת מטורף. באמת אבל באמת מטורף."
~
"אתה מבין שאתה מעכב אותנו בגלל תמונות?!"
"לא אכפת לי!"

"יאללה, בואי, נטלי, אני רואה את הדגלים!" קראה גל.
שתיהן רצו בטירוף לעבר המעטפה.
"כעת עליכם לשלוח בעזרת מכשירי האייפד שלכם את התמונות למספר שניתן לכם ברמז," הקריאה נטלי.
"יאללה, בואי נשלח," אמרה גל.
הן שלחו והחזיקו אצבעות, ואז הן קיבלו תשובה באייפד שלהן:
"לכו ל"מונמרט של קייב" – אנדרייבסקה אוזוויז (Andriyivsky Uzviz), שם יחכה לכם הרמז הבא," אמר הרמז.
"יש!" צרחה נטלי וחיבקה את גל.

כעת על הצוותים להמשיך לעבר אנדרייבסקה אוזוויז, הידועה בכינויה "המונמרט של קייב" – רובע הציירים והאומנים של העיר. שם, בין כל ציירי הרחוב ונגני הגרמושקה, ימצאו את הרמז הבא.
"יאללה, בואי, נטלי," אמרה גל.
"אוקראינה!" צרחה נטלי באושר.
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"אין, אין, ברגע שנחתנו באוקראינה – ידעתי שיהיה לנו טוב כאן."
~

"מייק, נו קום כבר!" קרא שון.
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"זה פשוט מעצבן אותי. ממש."
~
"לא רוצה!"
"אתה לא מבין שעוקפים אותנו?!"
"לא אכפת לי!"
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"נטלי וגל עקפו אותנו! נטלי וגל!"
"מה, זה לא מפתיע. זאת משימת צילומים. בטח הן כל היום מצלמות לאינסטגרם."
"אה…. וואלה…"
~

(רובע פודול.)
"שמע, אני אצלם, אתה תסתכל לצד השני, סבבה?" שאלה אורין.
~אורין ודור. בני זוג.~
"הייתה לנו חלוקת תפקידים ברורה."
"כן."
"אני אמרתי לדור: תן לי, אני אצלם. אני הצלמת. אתה רק מסתכל."
"כן."
"איך אני אוהבת שהוא מסכים איתי."
"כן."
~

"בואי, נעמה, בואי נמחק את כל התמונות ונצלם מחדש?" שאלה ספיר.
"בסדר," אמרה נעמה.
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"אנחנו פתאום ראינו את אורין ודור שם, והבנו שאנחנו לגמרי מתעכבות על שטויות, אז פשוט אמרנו שנעשה את זה ודי, לא משנה מה, העיקר כבר לסיים עם זה."
"כן."
~

"Very good," אמרה המאמנת ליובל ואלון.
"יש!" קרא אלון.
~אלון ויובל. בני דודים~
"סיימנו לפני דניאל ומאיה!"
"כבר וי ראשון לסמן."
~
"יאללה, יובל, רובע פודול."
~

"Very good," אמרה המאמנת לאנריק ומעיין.
"יופי," אמרה מעיין.
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"אנחנו התחלנו פתאום להשתרך מאחור, וזה ממש הרגיש לי לא נעים, כי כבר התרגלתי למקומות הראשונים והגבוהים."
"מעיין התחילה להיכנס לעצב כזה, ולא רציתי לתת לה להמשיך איתו, כי ידעתי שזה ישפיע על כל קטע המירוץ, וזה גם עלול היה להוביל להדחה מיותרת."
~
"בואי, מעיין, נעשה את זה זריז," אמר אנריק.
~

(במונית עם כפיר וגיא.)
"Good, now keep driving," אמר כפיר.
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"סופסוף גרמנו לנהג להבין מה הכיוון שלנו, ואז נסענו לעברו. הרגשנו כבר חסרי אונים לגמרי."
~
"מה אתה אומר? כמה פער יש לנו?" שאל גיא.
"גיא, אל תחשוב שלילי," התעקש כפיר.
~

"נטלי, אני רואה דגלים!" קראה גל.
הן שתיהן רצו לתיבת הרמז.
"כעת עליכם להפוך לאמני רחוב אוקראיניים," הקריאה נטלי.
המונמרט של קייב ידוע כמרכז תרבותי בקייב, אוקראינה. האוקראינים ידועים בקנאותם לתרבות שלהם, ובלאומניות שלהם. כעת על הצוותים להפוך לאמני רחוב שמופיעים עם קטעים אוקראיניים. על הצוותים יהיה לבחור מוזיקה, תיאטרון, ספרות, ריקוד או כל מופע רחוב אחר, ללמוד לבצע אותו, ואז להופיע ברחוב ולשכנע אוקראינים לתת להם כסף על מופע הבידור שלהם. רק כאשר ישיגו סכום כסף מספיק, אותו ייתנו לאדם המתאים, יקבלו ממנו את הרמז הבא.
"יאללה, בואי, גל, אנחנו עושות את זה בקלות," אמרה נטלי.
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"הנה משימה בול לנו!"
"אפשר לרקוד הופאק."
~
"את תנגני על הגרמושקה כאן," אמרה נטלי.
"ואת מה?" שאלה גל.
"אני אשיר משהו," אמרה נטלי.
"את מה?" שאלה גל.
"את השיר האוקראיני ההוא שלימדתי אותך," אמרה נטלי.
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"איזה כייף שלימדתי כבר את גל שיר, עכשיו אנחנו יכולות לנגן אותו, לשיר, להרוויח כסף ולתקתק את המשימה הזאת."
~
"יאללה. אנחנו עושות את זה בקלות," אמרה גל.
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"ואני שרה לי שירים והיא על הגרמושקה."
"הגרמושקה."
"גרמושקה…"
~

"מייק!" קרא שון.
"עזוב אותי!" מחה מייק.
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"כבר התחיל לגמרי להימאס לי ממייק, והוא גם הרס לי את מצב הרוח."
~
"אז מה, אנחנו נתקע כאן עד מתי?"
"לא אכפת לי."
"מייק, די כבר! אתה מעכב גם אותי!"
"אז לך תעשה את המשימה לבד!" מחה מייק.
"אני אלך!"
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"באיזשהו שלב כל כך נמאס לי שהחלטתי שרק אני אחזור להתחלה ואתחיל לצלם בלי מייק. לא התכוונתי שהמירוץ ילך לעזאזל רק בגלל משימה מטופשת אחת."
~

"צילמת הכל?" שאלה ספיר.
"כן," אמרה נעמה.
שתיהן שלחו את התמונות אל המספר.
"לכו ל"מונמרט של קייב" – אנדרייבסקה אוזוויז (Andriyivsky Uzviz), שם יחכה לכם הרמז הבא," הן קיבלו כתשובה.
"יש!" קראה ספיר.
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"בפעם השנייה הצלחנו סופסוף."
~

"יאללה, אני רואה תיבה," אמרה אורין.
היא פתחה את התיבה ושלפה מעטפה ואז קראה.
"אוקיי, דור, תשלח את התמונות," היא אמרה.
~אורין ודור. בני זוג.~
"ראיתי שם את מייק יושב, עצבני, הבנתי שהוא תקוע, לא ידעתי איפה שון."
"כן, אז קיווינו בכל הלב שנעקוף אותם."
~
"נו…" מלמלה אורין.
"לכו ל"מונמרט של קייב" – אנדרייבסקה אוזוויז (Andriyivsky Uzviz), שם יחכה לכם הרמז הבא."
"יש!" קראה אורין וחיבקה את דור.
~דור ואורין. בני זוג.~
"עקפנו זוגות אחרים, וזה גרם לנו להרגיש כל כך טוב."
~

בפרק הבא של המירוץ למיליון:
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"זה תסכל אותי אפילו יותר שככה הוא הגיב."
~
וגם, הצוותים הופכים לאומני רחוב אוקראיניים.
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"ואנחנו מתחילות לעשות לעצמנו בושות."
"תחשבי איזה שם אנחנו מוציאות לישראל."
"לגמרי!"
~
~דור ואורין. בני זוג.~
"ואנחנו משתגעים כזה, עם כלי נגינה, מזייפים, משהו הזוי."
"זה היה כל כך מצחיק אבל."
"כן."
"אני אהבתי את המשימה הזאת."
~
כל זאת ועוד בפרק הבא של המירוץ למיליון.