המירוץ למיליון – פרק 21 – הופאק!

בפרקים הקודמים של המירוץ למיליון: אחד עשר צוותים ישראליים יצאו למסע הטלוויזיוני הגדול ביותר בעולם – המירוץ למיליון. לאחר שעברו שני קטעי מירוץ, נשארו תשעה זוגות, כאשר שניים מהם כבר הגיעו אל קייב, בירת אוקראינה.
הערב: כיצד יתמודדו הישראלים עם הריקוד האוקראיני המסובך – ההופאק?
כל זאת ועוד בפרק של המירוץ למיליון.
המירוץ למיליון – מיד מתחילים.

מייק ושון היו הראשונים להגיע לפארק וולדימירסקה גורקה, ושם הם התחילו בלימוד ריקוד ההופאק האוקראיני.
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"אתה רואה גם גברים וגם נשים, והם קופצים כמו לא יודע מה, ומסתובבים וזה, וזה היה לגמרי מוזר."
"זאת תרבות שונה משל ישראל."
"יש לנו בכלל תרבות?"
"נראה לי…"
"איזה ריקודים יש לנו חוץ מהורה?"
"לא יודע."
"הקטע שביהדות הכל במעגל. זה לגמרי מוזר. הכל קורה במעגל."
"גם בישראל."
"הכל."
~

"יאללה, ספיר, בואי לרקוד," אמרה נעמה.
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"משימת ריקודים – מן הסתם שנעקוף את הבנים, ואז נחזור להיות ראשונות כמו קודם."
"אלא ש…"
~
"וואו, נעמה, איך הן עושות את זה?"
"אין לי מושג."
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"לי, למשל, יש עבר בריקוד, אבל עדיין אין לי מושג איך הן עושות את זה."
"הן כנראה עוד בבטן של אמא שלהן רוקדות את זה."
"אז איך האמא שלהן לא מתפוצצת או משהו מרוב הקפיצות?"
"אההה… וואלה…"
~

(הטיסה השנייה.)
~דניאל ומאיה. נשואים טריים.~
"למעשה הטיסה הזאת נתנה לכולנו נקודת פתיחה שווה."
"נכון."
"כולם התחילו ביחד, כולם ירדו ביחד מהמטוס בלי שיעשו לנו הזנקות, כלומר, גם אחרונים או במקרה שלנו, אחד לפני האחרונים, נוכל להיות בקלות ראשונים."
"זאת באמת ההזדמנות שלנו להתלבט מעל כולם ולתת את הכי טוב שלנו."
~

"בואנ'ה, מייק! זה בלתי אפשרי!" קרא שון.
"בטח שזה אפשרי," אמר מייק.
"לא זה לא!"
"אז איך הם עושים את זה?"
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"כמו שלישראלים יש כוח על בלתחמן תיירים, גם לאוקראינים יש כוח על לרקוד ריקודים משונים כאלו."
"הופאק."
"הופאק."
"הופאק."
"איזה שם זה הופאק."
"תחשוב מה הם חושבים. הם אומרים: מה זה בכלל הורה?"
"מאיפה בכלל הגיעה המילה הורה?"
"אההה…"
"מוזר…"
~

"נעמה, את מצליחה להבין?" שאלה ספיר.
"אני מנסה," אמרה נעמה.
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"זה פשוט היה ריקוד קשה."
"ואנחנו לא קשות הבנה. או לפחות מקוות שלו… טוב, אולי ספיר קצת."
"היי!"
"מה, את יודעת שאני אוהבת אותך."
"אני צריכה לחשוב על זה קצת."
~

(שדה התעופה של קייב.)
"יאללה, בוא, אבא," אמרה מעיין.

"אוקראינה שלי!" צרחה נטלי באושר.
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"זה די מרגש לחזור לאוקראינה שוב. לא הייתי כאן כבר מלא זמן."
"היה נחמד לראות את נטלי כזאת מאושרת."
~

"היי, זה דווקא לא כזה נורא," אמר מייק שהתחיל לתפוס את הקטע.
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"ברגע שאתה מסתכל מספיק, באיזשהו שלב אתה פשוט קולט את זה וזהו זה. זה אצלך בראש."
"לי זה לא היה ככה."
"אתה פשוט מזמין ירידה עכשיו."
"שתוק."
~
"בוא, שון, תסתכל שוב," התעקש מייק.
"מה נראה לך שאני עושה?!" הוא קרא.
"אז תתרכז יותר," אמר מייק.
~

"וולדי-מיר-סקה גור-קה," אמרה קורן לנהג המונית, "Do you know the way?"
"yes," הוא ענה לה.
~קורן ורוי. ידידים.~
"יש לי מזל שיש לי את קורן. יש לה סוג של מומחיות כזאת – להצליח לתפוס מוניות במהירות."
~

"אתה יכול בבקשה להגיע במהירות לוולדימירסקה גורקה?" שאלה נטלי באוקראינית.

"היי, מייק, אני דווקא קולט את זה," אמר שון.
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"מהצד השני אנחנו פתאום שומעות את מייק ושון מדברים על זה שהם מצליחים, וזה הכניס אותי ללחץ."
"התחלנו ככה ממש להשתגע."
"אני איבדתי את הריכוז שלי."
~
"ספיר!" קראה נעמה.
"מה?" היא שאלה.
"תתרכזי כבר!"
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"זה לא ריקוד פשוט, יש הרבה מה לזכור, וכל דבר מסיח את דעתך."
"זה סיוט."
~

"Very good," אמרה המאמנת למייק ושון, והביאה להם את הרמז הבא.
"יש!" צרח מייק באושר.
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"יצאנו משם ראשונים!"
"היינו ראשונים!"
"אין תחושה יותר אדירה מזה. אין!"
~
"צאו לסייר ברובע פודול, ממנזר מיכאל הקדוש וצלמו כל מנזר וכנסייה בדרך עד שתגיעו לכיכר קונטרקטובה, שם תמצאו את הרמז הבא," הקריא שון.
רובע פודול הינו רובע וותיק בעיר, אם כי בנייניו נבנו מחדש לאחר שכל בתי העץ נשרפו עד אפר בשריפה ב-1811. מרכזו הוא כיכר קונטרקטובה (Kontraktovaya). רחוב אנדרייבסקה אוזוויז מוביל לפודול, כמו גם הרכבל (Funicular) שנבנה ב-1905 ומסלולו מתחיל בסמוך למנזר מיכאיל הקדוש בעיר העילית. בפודול כדאי לראות את מנזר פלורובסקי (Flrovsky), הכנסיות אליינסקיה (Iliinskaya) וניקולה פריטיסק (Nicola Pritisk) מ-1631, גלריית האמנות של קייב ומוזיאון צ'רנוביל. באזור יש מסעדות רבות, חנויות ומקומות בילוי.
כעת על הצוותים להגיע אל מנזר מיכאל הקדוש, משם יהיה עליהם לצלם כל מנזר וכנסייה בדרכם בעזרת מכשירי האייפד שקיבלו במיוחד עבור קטע המירוץ הזה. כאשר יגיעו לכיכר המרכזית, ימצאו שם את הרמז הבא.
"יאללה, בוא, מייק," אמר שון.
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"היינו צריכים עכשיו לצאת לאיזה מסלול כלשהו, לצלם מנזרים, כנסיות וזה, לא ביג דיל."
~

(במונית עם אורין ודור.)
"אז מה שלומך הבוקר, אורין?" שאל דור.
"אני בסדר, מה איתך, דור?"
"אני בסדר, תודה ששאלת."
"כמה נחמד."
~אורין ודור. בני זוג.~
"בשלב הזה כבר התערבבנו בינינו כל המקומות מבעצם אנריק ומעיין שהיו במקום השלישי, ועד למאיה ודניאל שהם היו האחרונים, ככה שיכולנו בקלות לטפס למעלה."
"או להישאר למטה."
"למה אתה מיד חושב שלילי?"
"אהה…"
~

(וולדימירסקה גורקה.)
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"עברו כמה דקות מאז שהאחים עזבו, ואנחנו עדיין לא מצליחות."
"ראיתי בעיניים שלי איך המקום הראשון שלנו מתפרק."
"נכנסתי לאמוק כזה של לסיים כמה שיותר מהר."
~
"קדימה, ספיר!" כעסה נעמה.
"אני מנסה!" היא מחתה.
"את לא מבינה שבקרוב כל השאר יבואו?"
"אני יודעת! אבל די עם זה!" היא ענתה לה.
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"כשנעמה משתגעת… היא משתגעת."
~

(במונית עם אלון ויובל.)
"אני חושב שעקפנו את התמהונים," אמר אלון.
"זה טוב," אמרה יובל.
~אלון ויובל. בני דודים.~
"המטרה הראשונה שלנו בקטע המירוץ הזה הוא לעקוף כמה שיותר את הטבעונים המעצבנים."
"זה גם הכניס בנו הרבה מוטיבציה."
"בניגוד לשני קטעי המירוץ הקודמים, עכשיו באמת הייתה לנו את המוטיבציה לזה."
~

(רובע פודול.)
"בחיי, מייק, אוקראינה יפהפייה," אמר שון.
שניהם הלכו ברובע פודול, משתדלים לצלם כל מנזר וכנסייה בדרך.
"אבל שון, תזהר, כל כנסייה שרואים חייבים לצלם."
"אני יודע, אני יודע," אמר שון, "תשאל בינתיים על הכוונה לכיכר ההיא."
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"עכשיו אתה כל כך נהנה מהנוף שקשה לא לשים לב לכנסיות ומנזרים."
"הבעיה הייתה… אם הבניינים הם מנזר, כנסייה או סתם משהו אחר."
"כן. נכון."
~

(וולדימירסקה גורקה.)
"Very good," אמרה לבסוף המאמנת לספיר ונעמה.
"יש," אמרה נעמה.
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"איך שהתעכבנו על שטויות במשימה הזאת."
"אבל זה באמת היה ריקוד קשה!"
"את מבינה ששני בנים עקפו אותנו."
"את ראית שהיו גם רקדנים בנים."
"זה ריקוד גם לבנים?"
"כן."
"באמת?"
"לא שמת לב?"
"אהה… לא…"
"אז כן. זה ריקוד גם לבנים וגם לבנות."
"איזה מוזר…"
"לא ממש."
"אולי די כבר לסתור אותי כל הזמן?"
"לא רוצה."
"נו באמת…"
~

(במונית עם קורן ורוי.)
"לאן הוא נוסע? לאן הוא נוסע!" קרא רוי.
"Hey, hey! This is here! Here! Stop!," אמרה לו קורן.
הנהג לא הבין אותה.
~קורן ורוי. ידידים.~
"הנהג שלנו לא הבין אנגלית כנראה, כי הוא פשוט לא עצר לנו."
"ואנחנו פתאום רואים את הדגלים ואיך אנחנו חולפים על פניהם."
~
"Hey!" שניהם צרחו לו ביחד.
לבסוף הוא עצר להם כשהבין שהם רוצים לעצור.
~קורן ורוי. ידידים.~
"לא רציתי לשלם לו, אבל הייתי חייבת. זאת הבאסה."
~

(במונית עם אורין ודור.)
"Here," אמרה אורין.
שניהם רצו לעבר הפארק והתחילו לחפש בו את תיבת הרמז.
~אורין ודור. בני זוג.~
"היינו ראשונים בפארק. זה היה מה זה כייף."
"לגמרי."
~
"הנה, דור, מצאתי את זה," אמרה אורין.
היא פתחה את התיבה ולקחה את הרמז.
~

(כיכר קונטרקטובה.)
"הנה, הנה, מייק, תיבת הרמז!" קרא שון.
שניהם רצו לעבר התיבה ופתחו אותה.
"כעת עליכם לשלוח בעזרת מכשירי האייפד שלכם את התמונות למספר שניתן לכם ברמז. רק אם צילמתם את כל התמונות, תקבלו בו את הרמז הבא שלכם."
כעת הצוותים יעמדו למבחן: האם הם באמת צילמו את כל התמונות הנדרשות. לאחר שישלחו את כל התמונות, הם יקבלו בחזרה הודעה. אם צדקו – יקבלו את הרמז הבא. אם טעו – יאלצו לחזור בחזרה אל ההתחלה ברגל, ולהתחיל את הצילומים מחדש.
"יאללה, בוא נשלח מהר," אמר שון.
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"אתה פתאום נכנס לפרנויה – צילמנו הכל? עשינו הכל?"
"זה פשוט זוועה לחשוב שעכשיו נצטרך לעשות את הדרך ההפוכה ואז שוב ללכת ולצלם הכל."
"קיוויתי בכל הלב שלי שצילמנו הכל."
~
"נו, מה רשום בהודעה?" שאל מייק.
שון קרא את ההודעה והראה לו.
"טעות," היה רשום בהודעה.
"שיט!" קילל מייק.
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"והיינו צריכים לעשות את כל הדרך בחזרה…"
~

(רובע פודול.)
"יאללה, ספיר, לצלם! יש שם כנסייה!" אמרה נעמה.
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"חילקנו תפקידים: ספיר מסתכלת לצד ימין, אני לצד שמאל, והיא הצלמת."
"כן. פשוט ונוח."
~

(וולדימירסקה גורקה.)
~אורין ודור. בני זוג.~
"ההופאק הזה דווקא היה נראה מגניב."
"קשה."
"קשה, נכון, אבל עדיין מגניב."
"כן."
~
"את מצליחה את זה?" שאל דור.
"בטח, מה, אני עושה את זה כל יום," אמרה אורין.
~אורין ודור. בני זוג.~
"זה היה פשוט הזוי."
"ראית איך הגברים קפצו?"
"זה היה משהו מטורף."
"מטורף מידי."
"לאיזה גובה בכלל אפשר להגיע?"
"אין לי מושג."
~

"יאללה, רוי, בוא נחפש את הרמז כבר," אמרה קורן.
~קורן ורוי. ידידים.~
"נהג המונית מה זה הרס לנו את המוטיבציה."
"המירוץ למיליון כולו מתבסס על נהגים. נהג טוב יכול לעזור לך. נהג רע יכול להשמיד לך את כל היום."
"נו, מה קרה לחברים מהצבא האלו?"
"בדיוק."
"הם הודחו בגלל נהג מונית."
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"אנחנו נכנסות לפארק ונטלי ככה מתחילה להשתגע, לרוץ כמו לא יודעת מה, לחפש את תיבת הרמז, ואני כזה, יא עמה! היא שם! היא שם!"
"לא ראיתי אותה אבל."
"זה כי את עמה."
"לא את."
~

"כעת עליכם להצטרף לקבוצת ריקודי הופאק!" קראה נטלי באושר.
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"הופאק! אני חולה על הופאק! זה הריקוד הכי אדיר שיש! אהההההה!"
~
"גל! יש הופאק!" צרחה נטלי באושר.
~

בפרק הבא של המירוץ למיליון:
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"ושוב פעם אני משתגע להבין מה שכחנו לצלם!"
"זה היה פשוט מעצבן."
~
כל זאת ועוד בפרק הבא של המירוץ למיליון.