המירוץ למיליון – פרק 2

"לפעמים מוצא אתה את עצמך במצב מוזר. אתה מגיע אליו בהדרגה בדרך טבעית למדי, אולם לאחר שנכנסת לעוביה של הקורה, מתנער אתה לפתע, משתומם ושואל את עצמך כיצד לכל השדים והרוחות הגעת לכך.
אם למשל, מפליג אתה בים על רפסודת עץ עם תוכי וחמשה בני לוויה, מן הנמנע הוא שלא תתעורר סוף סוף בוקר אחד בים ותתחיל לתהות על המוצאות אותך"

כעת על הצוותים להבין כי מדובר בספינת קון-טיקי אשר נמצאת במוזיאון על שמה באוסלו, בירת נורבגיה. רק כאשר הצוותים יבינו זאת, יהיה עליהם להזמין טיסה אחת מבין השתיים שיוצאות לשם.
טיסה אחת יוצאת מוקדם, והשנייה, חמש שעות אחר כך.
בטיסה הראשונה יש רק חמש מקומות, ובשנייה שש מקומות לזוגות.
הזוגות הראשונים שיפתרו את החידה ויזמינו כרטיס טיסה לנורבגיה יוכלו לעלות על הטיסה ולנסוע למוזיאון, שם ימצאו את הרמז הבא שלהם.

"בוא, מהר, תקליד את זה באייפד," אמר גיא.
~כפיר וגיא, חברים לעבודה~
"גיא מיד עלה על כך שזה כנראה כתב חידה, אז הוא פשוט הציע להקליד את זה באייפד שלי."
"ככה זה כשיש לך ראש וטכנולוגיה"
~

"מהרו, יש רק חמש מקומות בטיסה הבאה," אמרה גל.
~נטלי וגל, החברות הכי טובות~
"מי כתב את השטות הזאת? הא? משהו על עובי קורה ועל שדים ורוחות ותוכי. רואים שזה מחוסר חיים"
"אני בהתחלה חשבתי שזה בכלל פאצ'י הפיראט מבובספוג"
~
"בואי, גל, זה פאצ'י מבובספוג, בואי, מזמינים טיסה לארה"ב!!"
~
"דווקא מתאים לי בול טיסה לארצות הברית"
~

"אבא, נו בוא כבר, אנחנו חייבים למצוא משהו עם מחשב," אמרה מעיין.
"אני בא, אני בא," קרא אנריק.
~אנריק ומעיין, אב וביתו~
"אני לא רגיל לעבוד עם מחשב. זה הקטע של הבת שלי."
"כן."
~

"נו די כבר, מייק! תן לי לקרוא שוב!"
"אתה קראת מלא זמן! תן לי!"
"אנחנו חייבים לחפש את זה במחשב."
"אבל זה לא יעזור אם תמשיך לקחת לי את זה!"
~מייק ושון, אחים חורגים.~
"שון הוא… חסר סבלנות…"
"אני? מה איתך?"
"אתה כל הזמן לקחת ממני את זה!"
"אבל רציתי לקרוא!"
"אבל אני חשבתי שיש לי כיוון!"
"כן, בטח, מה שתגיד."
"כן."
~

"כן? מה מצאת?" שאלה קורן.
"רשום משהו על קון טיקי," אמר רוי.
"זה נשמע אפריקה."
"אני לא רוצה אפריקה. חם שם מידי."
"אבל רגע, תקרא."
"קון טיקי… נורבגיה?"
"אנחנו צריכים לנסוע לנורבגיה!"
~קורן ורוי, ידידים~
"אין, אין, ידעתי את מי לבחור."
~

"קדימה, ספיר! קדימה! אנחנו חייבים להזמין ראשונות את הטיסה!"
"אני רצה! חכי רגע! נכנסה לי אבן לנעל!"
"מה זה משנה? את רוצה לעלות ראשונה לטיסה?"
"בטח שכן!"
"אז רוצי!"
~ספיר ונעמה, תאומות.~
"ספיר פתאום החליטה שהיא צריכה להוציא אבן מהנעל."
"זה ממש הפריע לי לרוץ."
"אבל את יכולת לעשות את זה בהמתנה לטיסה."
"אבל זה ממש הפריע!"
"אז מה, אנחנו נרוץ לקו הסיום ואז תכנס לך אבן לנעל ושוב פעם תתעכבי?"
"שיהיה."
~

"בואי, אני רואה עוד זוגות," אמר דור.
"אני באה!" קראה אורין.
~אורין ודור. בני זוג.~
"היה לנו חשוב מאוד להגיע ראשונים. ההפרשים בטיסות הם של חמש שעות, ובזמן הזה כבר נוכל אפילו לסיים את כל קטע המירוץ. זה הבדל משמעותי."

לטיסה הראשונה עלו ספיר ונעמה, מייק ושון, אנריק ומעיין, דור ואורין וכפיר וגיא. שאר הצוותים ייאלצו לחכות חמש שעות לטיסה לנורבגיה.