המירוץ למיליון – פרק 19 – נפרדים מאסטוניה

בפרקים הקודמים של המירוץ למיליון: עשרת הצוותים שהגיעו אל אסטוניה התחילו להגיע אל קו הסיום של קטע המירוץ בטאלין, בירתה של אסטוניה.
הערב הצוותים יגיעו אל נקודת הסיום באסטוניה, וגם, תקבלו הצצה נדירה אל המלון בו נמצאים הצוותים במנוחה לאחר סיום קטע המירוץ.
כל זאת ועוד בפרק הזה של המירוץ למיליון.
המירוץ למיליון – מיד מתחילים.

(גלריית נוויטרולה)
"היי, היי, היי, מותק, מצאתי," אמר דניאל.
~דניאל ומאיה. נשואים טריים.~
"בגלויה למעשה היה כתוב לנו שאנחנו צריכים ללכת לתחנת הסיום, לרוץ לשם, לזהות את הבניין ולהגיע."
"כן."
~
"בוא מהר, מתוק, אנחנו מובילים."
~דניאל ומאיה. נשואים טריים.~
"הייתה לנו תחושה טובה מאוד."
~

(מגדל אפינג.)
"מחסום," הקריא אלון, "מי ישחזר את ההיסטוריה?"
"אני שונאת היסטוריה."
"גם אני."
"טוב, אני עשיתי את המחסום בנורבגיה. תעשה אתה את המחסום הזה."
"בסדר," אמר אלון.
הוא פתח את המעטפה בשלמותה והתחיל לקרוא.
"יש, יש, יש, יש, יש!" קרא אלון.
~אלון ויובל. בני דודים.~
"אני נלחם עם החרב! אני נלחם עם החרב!"
"אני שמחה שלא לקחתי לו את המחסום."
"אם היית – לא היית סולח לך לעולם."
"יופי. פשוט יופי."
"חרבות!"
~

(כנסיית אולב.)
"ענתי, זה קצת מפחיד אותי לטפס על זה," אמרה נוגה.
"לא נורא, תטפסי כמה שיותר מהר, את לא רוצה שנגיע אחרונות, נכון?"
~ענת ונוגה. חברות ילדות.~
"היה ברור לנו שאנחנו אחרונות, אז לא רצינו להיות בפער כל כך גדול. גם ככה יש סיבוב פרסה לאחד מהצוותים בדרך, אז אולי איכשהו יש לנו סיכוי לעקוף אותם."
"קטן, אבל יש."
"תמיד צריך להאמין."
~
"לטפס, נוגה, זה לא כזה נורא."
~

"הנה, אני מזהה את המקום, בוא," אמרה מאיה.
"רגע, הנה לוח החשיפה," אמר דניאל.
שניהם הלכו אל לוח החשיפה.
~מאיה ודניאל. בני זוג.~
"לא ידענו מה מתעתד לחכות לנו שם, אז רצינו לפתוח את זה כמה שיותר מהר."
~
הם פתחו את הלוחית שמתחת לתמונה שלהם ושם ראו את הסימן האדום, והתמונות של אנריק ומעיין, נטלי וגל, אורין ודור וענת ונוגה – כל אלו שהצביעו להם לסיבוב הפרסה.
"אוי…" מלמלה מאיה.
"מה?" שאל דניאל.
~דניאל ומאיה. בני זוג.~
"אנריק ומעיין? למה הם הצביעו לנו?"
"וענת ונוגה."
"נטלי וגל אני יכול להבין. אנחנו הצבענו להן."
"ואורין ודור למה?"
"לא, מתוקה, הם מקנאים, אבל זה עדיין היה מפתיע."
~
"לעשות עכשיו שוב משימה עם שוקולד?" התייאש דניאל.
~מאיה ודניאל. בני זוג.~
"החלטנו שאפילו ששוקולד זה אונס, לעשות את המשימה הזאת כמה שיותר מהר, ואולי לעקוף את אלון ויובל, שילמדו קצת לקח."
~
"בואי, מאיה, נעשה את זה זריז," אמר דניאל.
~

(אנלי ויק.)
"That is good," אמרה המוכרת.
"יש!" קראה קורן.
הם לקחו את הרמז ממנה ופתחו אותו.
"תחנת הסיום!" קרא רוי.
"יאללה, בוא מהר, נתחפף מפה," אמרה קורן.
שניהם יצאו החוצה ותפסו את המקומי הראשון שהם ראו בשביל לשאול אותו לגבי המיקום של תחנת הסיום.

(מגדל אפינג.)
~יובל ואלון. בני דודים.~
"בגלל שאלון כזה משוגע על חרבות סיימנו את זה די מהר."
~
אלון לקח את הרמז והקריא.
"מתוק או לבדוק?" הוא שאל.
"מתוק," אמרה יובל.
~יובל ואלון. בני דודים.~
"אני רוצה לראות את הטבעונים התמהוניים מתעסקים עם שוקולד בלי לצרוח שזה אונס."
"צריכים להמציא משחק בינגו כזה שרשום בו שואה, אונס, חלב, קרניבור ומילים כאלו לשיחה איתם."
~

"יאללה, רוי, לוח הצבעה," אמרה קורן.
הם נעמדו ליד הלוח והורידו ביחד את הלוח הנצמד שמתחת לתמונה המשותפת שלהם.
"אין לנו סיבוב פרסה!" היא קראה.
~קורן ורוי. ידידים.~
"רק כפיר וגיא הצביעו לנו, מה שלא היה מפתיע כי אנחנו הצבענו להם."
~
הם קפצו על השטיח.
"Welcome to Estonia," אמרה האסטונית שעמדה ליד רון.
"קורן ורוי," אמר רון, "אתם הזוג שהגיע במקום השביעי."
"כן," אמרה קורן.
"אתם מאוכזבים?"
"מאוד," אמר רוי.
"בעיקר כי התעכבנו הרבה על שטויות כל היום כמו משהו כאן במשימת המחסום."
"זה בסדר, אתם עוד בתחרות, תלכו עכשיו לנוח."
"כן," אמרה קורן, והם הלכו.
~

(כנסיית אולב.)
"אוי, נוגה, תראי," אמרה ענת והצביעה על הדגם המוקטן של מגדל אפינג.
"זה בוודאי הרמז," אמרה נוגה.
"אז בואי נלך לשם," אמרה ענת.
הן שתיהן ירדו מגג הכנסייה והלכו לעבר מגדל אפינג.
~נוגה וענת. חברות ילדות.~
"שוב פעם, לצאת אחרונות, לבזבז את הזמן במשימות…"
"הגענו במחשבה שאנחנו מודחות."
~

(אנלי ויק.)
~דניאל ומאיה. נשואים טריים.~
"אני אגיד לכם את האמת, אני נגעלתי מהשוקולד, אבל העדפתי לעשות את המשימה מהר מאשר שהקרניבורים ישיגו אותי."
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"כשהגענו ראינו את הטבעונים כבר שם, והבנו שהם כבר קיבלו את סיבוב הפרסה שלהם, מה שאומר שאנחנו מוכרחים להאיץ אם אנחנו רוצים לנצח."
~
"איזה כייף להכין פרי-אונס," לעג דניאל לאלון.
"אל תפתח את זה," יובל לחשה לאלון באוזן, "תתעלם."
"אני יודע," הוא לחש לה.
הם פשוט עבדו במהירות בשביל לעקוף את מאיה ודניאל.
"איכס," אמר דניאל ונגעל בשעה שעבד על הכנת הקופסא.
~אלון ויובל. בני דודים.~
"איכס, הוא אמר? על שוקולד? איכס עליו."
"אתה ממש שונא אותו."
"מאוד."
~
~דניאל ומאיה. נשואים טריים.~
"עבדנו בשיא המרץ בשביל לדאוג שהקרניבורים לא יצליחו לעקוף אותנו."
~

(מגדל אפינג.)
"מחסום," הקריאה ענת, "מי ישחזר את ההיסטוריה?"
~ענת ונוגה. חברות ילדות.~
"החלטנו שאני אעשה את המשימה כי נוגה עשתה את המשימה בנורבגיה, אז אם אנחנו הולכות הביתה, שלפחות לכל אחת מאיתנו יהיה זיכרון מהמחסום."
~
"קדימה, ענת, את יכולה לעשות את זה," אמרה נוגה.
~

(אנלי ויק.)
"זה פשוט דוחה," אמרה מאיה.
~יובל ואלון. בני דודים.~
"זאת פשוט צביעות. היא בעצמה אמרה שהיא אכלה את זה עד לפני שהיא הכירה את דניאל, ועכשיו פתאום זה הדבר הכי מגעיל בעולם?"
"זאת לא צביעות. זאת טיפשות."
"נכון."
"פשוט טיפשות."
~
"Very good," אמרה המוכרת למאיה ודניאל.
"Thank you," הם אמרו.
שניהם רצו החוצה, מוכנים להגיע לתחנת הסיום הכי מהר שרק אפשר.
"Very good," אמרה המוכרת גם לאלון ויובל.
שניהם לקחו את הרמז.
"תחנת סיום, בואי," אמר אלון.
~אלון ויובל. בני דודים.~
"להם היה יתרון כי הם כבר היו בנקודת הסיום, כנראה, כי לוח החשיפה לא היה במקום שראינו."
"אז הנחנו שאנחנו נהיה מקום אחד לפני האחרון."
"מביך."
"מאוד."
~

(מגדל אפינג.)
"קדימה, ענת, תנסי שוב," עודדה אותה נוגה.
~נוגה וענת. חברות ילדות.~
"זה לא ממש עזר שניסיתי, כי פשוט לא הצלחתי."
"המשימות גם לא מתאימות לנו. הכל פשוט יותר מידי קשה."
~
"את יכולה שוב, קדימה, אל תוותרי!"
~

"Welcome to Estonia," בירכה אותן המקומית שעמדה ליד רון.
"מאיה, דניאל," אמר רון.
"כן?"
"על אף סיבוב הפרסה, אתם הזוג במקום השמיני," הוא אמר.
"יש!" קראה מאיה וחיבקה את דניאל.
"אז מה קרה היום בתיאטרון הבובות נוקו?" שאל רון.
"אלון התחיל להתלהם שם, ולעשות בעיות," התחיל דניאל.
"זה לא בדיוק מה שקרה שם," ציין רון.
"אני אמרתי שחליבת פרה בכוח זה אונס, והוא התחיל להטיח בי כל מיני האשמות, הוא התחיל להגזים, זה היה מאוד מאוד לא בסדר."
"אני שמח שלא הידרדרתם לאלימות פיזית, אך גם אלימות מילולית היא איננה הפתרון. בגלל זה יחכה לשניכם עונש – שני הזוגות יקבלו קול אחד לסיבוב הפרסה," אמר רון.
"בסדר," אמר דניאל.
"עכשיו לכו לנוח," הוא אמר.
הם הלכו משם.

"יאללה, בואי, יובל," אמר אלון.
הוא רץ לעבר לוח החשיפה, והוריד את הלוח שמתחת לשמותיהם.
היה שם את הסימן הירוק, ולא הייתה אף תמונה שם.
"לא שמו לנו פרסה," אמר אלון.
הם שניהם עלו על השטיח.
"Welcome to Estonia," אמרה האסטונית.
"Thank you," מלמלה יובל.
"אלון ויובל," אמר רון, "אתם הצוות שהגיע במקום התשיעי."
"ידענו."
"ובכן, מה קרה בתיאטרון הבובות נוקו?"
"דניאל אמר שחלב זה אונס, ושוקולד זה אונס, ואכילת בשר זאת שואה וזה פגע בי אישית כי אני נכד של ניצול שואה שכל המשפחה שלו נרצחה שם."
"אומנם אלימות פיזית לא הייתה, אבל מילולית הייתה ועוד איך."
"כן. בעיקר שלו."
"זה לא משנה. בכל מקרה, לשני הזוגות מוטל עונש."
"מה?"
"בקטע המירוץ הבא תהיה לכל אחת מכן הצבעה אחת לסיבוב הפרסה."
"בסדר," אמר אלון.
"עכשיו לכו לנוח," אמר רון.
שניהם הלכו משם.

(מגדל אפינג.)
~ענת ונוגה. חברות ילדות.~
"לבסוף, אחרי שניסיתי לפחות שבע פעמים, סופסוף הצלחנו."
~
"כל הכבוד, ענת," אמרה לה נוגה.
"צומת," היא הקריאה. "מתוק או לבדוק?"
"לבדוק," הן אישרו.
~ענת ונוגה. חברות ילדות.~
"כבר התחיל להחשיך בחוץ, וזה הקרין על התחושה שלנו."
"זה אף פעם לא נעים לסיים קטע מירוץ בחושך."
"לא שאנחנו מכירות סיום של קטע מירוץ באור…"
~

(גלריית נוויטרולה)
"קדימה, ענת, בואי נקרא אחד אחד," אמרה נוגה.
~ענת ונוגה. חברות ילדות.~
"היינו צריכות לקרוא אלפי גלויות…"
"המון עבודה."
"המון."
~
"הנה, ענת, נקודת סיום," אמרה נוגה.
שתיהן הלכו בחוסר התלהבות, ואז עברו בלוח החשיפה.
"בואי ונוריד," אמרה ענת.
הן פתחו את הלוח וראו את הסימן הירוק ושלא הופיעה אף תמונה.
"בואי," אמרה ענת.
שתיהן קפצו, מחזיקות ידיים על השטיח.
"Welcome to Estonia," אמרה האסטונית.
"Thank you," אמרו שתיהן.
"נוגה וענת," אמר רון, "אתן הזוג שהגיע אחרון."
"מה חדש?" שאלה ענת.
"אני מצטער, אבל בשבילכן המירוץ למיליון הסתיים."
~נוגה וענת. חברות ילדות."
"חבל."
~
"אני מרגישה שלא מיצינו את עצמנו," אמרה נוגה.
"הדחה בטרם עת."
"הייתן זוג נפלא, אך כעת זה הזמן להיפרד," אמר רון.
"כן," אמרה ענת.
~ענת ונוגה. חברות ילדות.~
"היה נחמד, המירוץ באמת העמיד אותנו בפני אתגרים קשים, אבל לכל דבר טוב יש סוף."
"לפחות לא הודחנו ראשונות."
~

—
(הצצה אל המלון בו מתארחים הצוותים כמנוחה.)
(נטלי וגל.)
"אוקיי, אני הולכת אליו," אמרה נטלי.
היא התלבשה יפה במיוחד בשביל הדייט עם אלכסנדר.
"את הולכת להמם אותו, אחותי," היא אמרה.
"יאללה, עפתי," היא אמרה.
~

"מעיין, מעיין," אמרה ספיר.
"כן?" היא שאלה.
"אני מצטערת ששמנו לכם את הסיבוב פרסה. רק ידענו שאתם איום רציני, וחשבנו שאם תתעכבו נוכל לעקוף אתכם," אמרה לה ספיר.
"זה בסדר," היא אמרה, "והיי, בסוף אתם הייתם מקום ראשון."
"כן, זה מגניב," אמרה ספיר.
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"היה לנו חשוב לסגור את הפינה עם אנריק ומעיין, כי הם בכל זאת נחמדים ולא רצינו לריב איתם בגלל השטות הזאת."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"היה לי ברור שהן עשו את זה רק בגלל שהיוונו איום."
"צדקת, אבא."
"מתי תלמדי שהאבא הזקן שלך צודק לפעמים?"
"צודק, אבא. שוב."
~

(החדר של כפיר וגיא יחד עם אלון ויובל, מייק ושון, אורין ודור וקורן ורוי.)
"ואז הוא התחיל לומר שאני כלומניק, כן, בטח, אני הכלומניק," סיפר אלון.
"לא, הם פשוט מגעילים," אישר כפיר.
"לגמרי," אמרה אורין.
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"זה היה נורא לשמוע מה שהיה שם בריב. לדעתי אלון צודק לגמרי."
"הקטע הוא שטבעונות זה בסדר וכל זה, ואין לי בעיה עם טבעונים, רק שלא ייכנסו לי לצלחת כל הזמן."
~

(נטלי וגל.)
"נו, נו, נו?" שאלה גל.
"הוא כל כך מדהים!" קראה נטלי.
"מה, מה היה?"
"אנחנו כל כך מתאימים זה לזה, והוא אוהב את אותן הלהקות שאני אוהבת, והוא ממש חתיך, והוא מושלם כזה."
"וואו, יהיה משהו רציני?"
"הוא רק אמר שאנחנו צריכים להיפגש שוב כשאני אסיים את המירוץ."
"וואו, אחותי!"
"כן, הוא לגמרי מדהים."
~

בפרק הבא של המירוץ למיליון: הצוותים עוזבים את אסטוניה ומגיעים ליעד חדש לגמרי –
"טוסו לקייב, בירת אוקראינה!" הקריאה נעמה.
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"ווהו! אני נולדתי באוקראינה! אני מאוקראינה, ועכשיו אנחנו מגיעות אל המדינה שלי!"
~
וגם, כיצד הצוותים יתמודדו עם הריקוד האוקראיני המסובך – ההופאק?
כל זאת ועוד בפרק הבא של המירוץ למיליון.