המירוץ למיליון – פרק 18

בפרקים הקודמים של המירוץ למיליון: עשרה מתוך אחד עשרה הצוותים שיצאו למסע הטלוויזיוני הגדול ביותר בעולם עשו את דרכם דרך טאלין, בירתה של אסטוניה, בה הם זכו לטעימה מהעבר שלה, טעימה של שוקולד אסטוני וגם אפילו טעימה מהתרבות האסטונית. הערב במירוץ למיליון: אילו צוותים יגיעו כעת לתחנת הסיום באסטוניה?
כל זאת ועוד הערב במירוץ למיליון.
הישארו איתנו!

(תיאטרון נוקו.)
~ענת ונוגה. חברות ילדות.~
"העובדה שנשארנו אחרונות בתיאטרון הכניס אותי ללחץ גדול מאוד, מה שגרם לי להיות מאוד לא בטוחה בעצמי."
~
"נוגה, אני לא אוכל שוב את השוקולד, אני רוצה שבפעם הבאה שאני אוכל זה יהיה נכון."
"אז רוצה לצפות בהצגה שוב?"
"כן."
~ענת ונוגה. חברות ילדות.~
"אני חושבת שצפינו בהצגה יותר מחמש פעמים."
"זה הרבה."
"הרבה יחסית גם לזוגות האחרים."
"נכון."
~

(אנלי ויק.)
"This is good," אמרה המוכרת בבית הקפה.
"יש!" צרחה נטלי באושר וחיבקה את גל.
"I can take this chocolate?" היא שאלה.
"Why?"
"I have a big date"
"Oh," התלהבה המוכרת, "Yes."
"אולה!" קראה נטלי וחיבקה את המוכרת.
~נטלי וגל. החברות כי טובות.~
"כשנטלי רק עלתה לארץ, היא הייתה כזאת פריזר ממש."
"היא הכניסה בי את כל הישראליות."
"כן, לגמרי."
"אויש, נשמה שלי, אחותי."
~
"יאללה לתחנת הסיום!" קראה נטלי.
שתיהן יצאו מבית הקפה בשביל לחפש את תחנת הסיום.

(כנסיית אולב.)
"היי, דניאל, תראה את הדגם המוקטן של בניין כלשהו שיש על הגג," אמרה מאיה.
"זה תואם לבניין ההוא ששם."
"אז זה קדימה, בוא נלך," אמרה מאיה.
~דניאל ומאיה. נשואים טריים.~
"היה לנו חשוב מאוד לעשות הכל זריז בשביל להוכיח שאנחנו כאן וזהו זה. אנחנו כאן בשביל לנצח."
~

(אנלי ויק.)
"Hello," אמר דור.
המוכרת כיוונה אותם אל החדר האחורי, שם התחילו להכין את השוקולד.
~דור ואורין. בני זוג.~
"כל היום הזה לא הלך לנו טוב בגלל ההתחלה המקרטעת, אז קיווינו שהסוף יתקרב כדי שנוכל לגמור עם זה כבר, ולהתחיל את קטע המירוץ החדש עם קצת יותר אנרגיות."
~

(מגדל אפינג.)
"יאללה רוי! יאללה רוי! אתה עושה את זה! אתה עושה את זה!" קראה קורן.
רוי שוב הפסיד.
~קורן ורוי. ידידים.~
"עכשיו, יש סיבה למה רוי כל הזמן הפסיד. זה לא כזה מפתיע. הוא פשוט היה עסוק בדבר הלא נכון…"
"לא נכון!"
"אתה כל הזמן הסתכלת עליו! לא על החרב!"
"ממש לא! זה מה שאת חושבת!"
"מה שתגיד."
~

"בואי, נטלי! עכשיו! מהר!" קראה גל.
שתיהן רצו וקפצו על השטיח.
"נטלי, גל," אמר רון, "עברתן בלוח החשיפה?"
"אה… איפה הוא?" שאלה נטלי.
"הנה הוא, יא עמה," אמרה גל.
שתיהן הלכו לעברו.
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"ידענו שבטח ישימו לנו פרסה כי אנחנו מאיימות על כולם פה עם המוטיבציה שלנו ועם השמחת חיים שלנו והאמביציה שלנו."
"מה זה אמביציה?"
"לא יודעת… אני רק יודעת שזה מתאים פה."
"אה…"
"כן."
~
"יאללה, גל, ביחד," אמרה נטלי.
שתיהן החזיקו את הלוח הנצמד שהיה מתחת לתמונה שלהן והורידו אותו.
הן ראו את הסימן הירוק, ואת התמונות של מייק ושון, יובל ואלון ודניאל ומאיה.
"אהה! אין לנו פרסה!" קראה גל.
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"בסוף לא שמו לנו פרסה, למרות ששלושה ניסו."
"קיווינו שדניאל ומאיה יתעכבו."
~
"מייק ושון, הא? ננקום בהם, דניאל ומאיה לא מפתיע ויובל ואלון!"
"לא עכשיו, יא עמה, בואי לשטיח," אמרה גל.
שתיהן קפצו לעבר השטיח.
"כן?" שאלה נטלי.
"Welcome to Estonia!" קראה הבחורה שליד רון.
"Welcome!" הן ענו לה.
"נטלי וגל," אמר רון.
"כן?"
"נו?"
"אתן הצוות שהגיע במקום החמישי," הוא אמר.
"חמישי!" צרחה נטלי באושר וחיבקה את גל.
"איך היה לכן בקטע המירוץ הזה?"
"אנחנו עקפנו הרבה אנשים, אנחנו עלינו במירוץ ואנחנו מוכנות להמשיך הלאה."
"אתן חושבות שהמיליון שלכן?"
"אתה כבר יכול לרשום צ'ק!" קראה גל.
"אני שמח לראות שאתן כל כך מאושרות."
"תמיד," אמרה נטלי.
"אם כך, לכו לנוח."
הן שתיהן חיבקו את רון והלכו.

(מגדל אפינג.)
"מחסום," הקריא דניאל.
"הפעם אתה תעשה את זה," אמרה מאיה.
"בסדר," אמר דניאל.
~דניאל ומאיה. נשואים טריים.~
"בעצם הייתי צריך להתלבש כמו אביר של ימי הביניים ואז להילחם באביר אחר בחרב שהשחזנו באותו הבוקר."
~
דניאל לבש את השריון ואז הביט באשתו.
"אתה כל כך יפה ככה," היא אמרה.
היא נתנה לו נשיקת בהצלחה והוא הלך להילחם באביר נגדו.
~
"מה? מתי הם הספיקו להגיע?" שאלה קורן.
~קורן ורוי. ידידים.~
"ראינו שהם הגיעו, וזה די דיכא אותנו, כי ידעתי שרוי מתעכב על שטויות."
"זה היה קשה, אוקיי?"
~
רוי שוב הפסיד.
~מאיה ודניאל. נשואים טריים.~
"ראיתי שקורן ורוי עוד שם, אז הבנתי שזאת ההזדמנות שלנו לעקוף אותם אחת ולתמיד."
~

(כנסיית אולב.)
"בואי, יובל," אמר אלון.
הוא טיפס בזריזות אל גג הכנסייה ויובל אחריו.
הוא התחיל לחפש את הרמז.
~יובל ואלון. בני דודים.~
"זה לחפש את הרמז בתוך שום מקום."
"בהתחלה חשבתי שצריכים לחפש אחרי דגלים, אבל לא ראיתי דגלים בשום מקום."
~
"אוקיי, זה מבאס," אמר אלון.
"תמשיך לחפש, מתישהו נמצא את זה."
~

(אנלי ויק.)
"This is very good," אמרה המוכרת.
"Thank you," אמרה אורין ולקחה את הרמז.
"תחנת הסיום," היא קראה באושר.
~דור ואורין. בני זוג.~
"הייתי כל כך מאושרת שזה נגמר סופסוף."
~
"יאללה, בואי, אורין, מהר, מחפשים משהו שיודע איפה זה ורצים," הוא אמר.
~

(תיאטרון נוקו.)
"עכשיו זה בטוח?" שאלה ענת.
"כן," אמרה נוגה.
שתיהן התחילו לאכול את השוקולד.
~ענת ונוגה. חברות ילדות.~
"אכלתי כל כך הרבה שוקולד כפי שבחיים לא אכלתי."
"אני גאה בך."
"תודה."
~
"This is correct," אישר המוכר.
"Thank you," ענתה לו נוגה.
"נפלא," אמרה ענת.
~ענת ונוגה. חברות ילדות.~
"יצאנו מהתיאטרון, יודעות שגם בתחנה הבאה כבר בטח אין אף אחד, וזה לא ממש נעים לדעת שאנחנו כל כך אחרונות אחרי כולם."
~

(מגדל אפינג.)
דניאל הצליח להפיל את החרב של היריב שלו.
"האביר שלי!" קראה מאיה באושר.
דניאל לקח את הרמז הבא.
"צומת," הוא הקריא, "מתוק או לבדוק?"
~מאיה ודניאל. נשואים טריים.~
"ברור שבחרנו בלבדוק, כי אנחנו לא מעודדים שוקולד שעשוי מחלב."
~
"נו באמת," כעסה קורן.
~קורן ורוי. ידידים.~
"הם הגיעו אחרינו, יצאו לפנינו, הם עקפו אותנו, והכל בגלל שרוי היה חייב לשחק."
"אני אבל ניסיתי!"
~
רוי התחיל לתקוף בפראות, והצליח לבסוף להפיל את החרב של יריבו.
~
~קורן ורוי. ידידים.~
"פתאום אחרי שדניאל ומאיה עקפו אותנו, באיזה כוח הוא פתאום התחיל לתקוף."
"זה היה תמריץ."
~
"צומת," הקריא רוי.
"מתוק," אמרה קורן.

"נו, דור, מהר יותר," קראה אורין.
שניהם עמדו לקפוץ לעבר השטיח עד ששמו לב ללוח החשיפה.
"יאללה, בלי דרמות," אמר דור והוריד את הלוח הנצמד שמתחת לשם שלהם.
היה בו סימן ירוק וללא אף תמונה.
"אף אחד לא שם לנו סיבוב פרסה!" קראה אורין באושר.
הם שניהם החזיקו ידיים וקפצו על השטיחון שלפני רון.
"Welcome to Estonia!" קראה האישה שליד רון.
"דור ואורין," התחיל רון לומר.
"כן?"
"אתם הצוות שהגיע במקום השישי," הוא אמר.
"לפחות אנחנו במשחק," אמר דור וחיבק את אורין.
"מה קרה?"
"בבוקר, בנפחייה, בטעות השחזנו רק צד אחד ושכחנו מהשני, מה שגרם לנו להתעכב, וכנראה שזה נגרר לכל היום," אמרה אורין.
"אבל לפחות גמרנו עם היום הזה," סיכם דור.
"יפה מאוד," אמר רון, "אתם כמובן עדיין במשחק, לכו לנוח ובהצלחה בהמשך."
"תודה," הם אמרו והלכו משם.
~

(כנסיית אולב.)
"היי, מה זה?" שאלה יובל והצביעה לעבר דגם של בניין קטן.
"מה?" שאל אלון והתכופף כדי לראות.
"זה נראה ממש כמו הבניין ההוא ששם," היא אמרה והצביעה אליו.
"אז בואי," הוא אמר.
"כן," היא אמרה.
~אלון ויובל. בני דודים.~
"ידעתי שיש לפנינו את דניאל ומאיה, קיוויתי שהם יקבלו את סיבוב הפרסה ואנחנו נצליח לעקוף אותם."
~
"יאללה באמוק!" קראה יובל.
שניהם רצו במהירות לעבר הבניין.
~

(גלריית נוויטרולה)
"בוא, מתוק," אמרה מאיה.
~דניאל ומאיה. נשואים טריים.~
"החלטנו לחלק את הגלויות לשניים ופשוט לעבור ולקרוא אותן."
"אמרנו שהגלויות באסטונית לא אמרות לעניין אותנו."
~

(אנלי ויק.)
"Hello," אמרה קורן.
~קורן ורוי. ידידים.~
"שוקולד זה טעים. להכין שוקולד זה מגניב."
"היה צריך להיות כייף."
~
"אז מי לדעתך יקבלו את הפרסה?" שאלה קורן.
"עכשיו אני מקווה שמאיה ודניאל," אמר רוי.
~קורן ורוי. ידידים.~
"אני לא הייתי מסוגל לשמוע את דניאל צועק שאנחנו רוצחים ושאכילת בשר זה כמו שואה, כי הייתה לי משפחה שנרצחה בשואה, וסבא שלי הוא ניצול שואה, והסיפורים האלו פשוט מזעזעים מידי בשביל להוזיל בערכם."
~
"בוא נקווה שכפיר וגיא בכל זאת קיבלו פרסה," אמרה קורן.
~

(כנסיית אולב.)
"אויש, זה בניין גבוה," אמרה נוגה.
"בטח, אם זה הבניין הכי גבוה בעולם לשעבר," אמרה ענת.
"אז בואי נתחיל לטפס," אמרה נוגה.
~נוגה וענת. חברות ילדות.~
"המירוץ גרם לנו לעשות דברים שלא ציפינו לעשות לעולם."
"כן."
"שייט ברפסודה, טיפוס על בניינים,"
"אכילת שוקולד."
"גם אכילת שוקולד, נכון."
"זאת באמת חוויה מטלטלת ומעניינת."
"קיוויתי באותו הרגע שלא נסיים אותה."
~

בפרק הבא של המירוץ למיליון: כיצד יגיבו מאיה ודניאל על סיבוב הפרסה שיקבלו, וגם, מי הזוג שיגיע אחרון לקו הסיום של קטע המירוץ השני באסטוניה? ובנוסף לכך, גם הצצה נדירה לבית המלון בו נמצאים הצוותים לאחר סיום קטע המירוץ.
כל זאת ועוד בפרק הבא של המירוץ למיליון!