המירוץ למיליון – פרק 15

בפרקים הקודמים של המירוץ למיליון: אחד עשר זוגות ישראליים התחילו מסע מסביב לעולם. עשרה מהם עושים כעת את קטע המירוץ השני של התחרות בטאלין, בירת אסטוניה.
והיום בערב: איזה זוג יישבר בתחרות? איזה זוג יריב עם איזה זוג אחר? כל זאת ועוד ממש הערב.
המירוץ למיליון – הישארו איתנו.

"יאללה נטלי!" קראה גל.
שתיהן רצו לעבר כנסיית אולב.
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"הייתה לנו תחושה טובה, ידענו שעקפנו כמה חברה."
"הייתי ממש מאושרת."
"כן."
~
"זה פה, בואי, יא עמה," קראה גל.
"מאיפה לך?"
"זה מגדל גבוה!"
"אהה…"
"יא עמה, בואי כבר! תטפסי!"
~

~דור ואורין. בני זוג.~
"באיזשהו שלב פשוט נמאס לנו, אמרתי לאורין: למה שלא נלך למגדל הגבוה הזה שם? זה בטח זה."
"ואני כזה… איך לא חשבנו על זה קודם?"
~
"בואי, אורין, מהר, אולי נספיק לעקוף זוג אחר."
~דור ואורין. בני זוג.~
"התחלתי לאבד כל תקווה."
~

(מגדל אפינג.)
"מחסום," הקריא כפיר.
"אני אעשה את זה," אמר כפיר, לאחר שקרא את המחסום.
"בטוח?"
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"כפיר כנראה הרגיש צורך לכפר על מה שקרה במחסום בנורבגיה."
"הייתי צריך להחזיר לעצמי את האגו."
~
"או לה! חרבות!"
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"עכשיו חרבות זאת משימת מחסום. לא בלט."
~

(אנלי ויק.)
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"זה היה כל כך כייף."
"גם מייק ושון היו, אז הרצנו דחקות ביחד."
~
"היי, למי שמתן פרסה?" שאל מייק.
"שמנו לאנריק ומעיין," אמרה ספיר.
"למה?" שאל שון.
"הם חמודים והכל, אבל אנחנו רצינו מקום ראשון."
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"לא היה לי נוח עם זה ששמנו את הפרסה דווקא לאנריק ומעיין, אבל זה המשחק."
"אנחנו גם החלטנו שנגיד להם את זה שזה קרה בגלל המשחק, וגם נבקש סליחה."
"זה עדיין לא יפה."
"הם צריכים לראות את זה כמחמאה – הם חזקים, אז אנחנו נזהרים מהם."
"זאת לא ממש מחמאה שאנחנו רוצים לסלק אותם."
"אויש, תסתמי כבר."
"תסתמי את!"
~
"למי אתם שמתם?" שאלה נעמה.
"לנטלי וגל," אמר מייק.
"אהה… נחמד…"
"כן."
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"זה היה רק הגיוני לשים לנטלי וגל."
"שתיהן חזקות, שתיהן נשמעות פייטריות, וצריך להחליש אותן אם אנחנו רוצים לנצח במירוץ הזה."
~

(גלריית נוויטרולה)
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"הגענו לגלריה ופתאום אני רואה אלפי גלויות."
"הם לא צחקו שהם אמרו שיש אלפי גלויות."
"מלא גלויות. ערימות על גבי ערימות של גלויות."
"משהו מדהים."
"אז… התחלנו לחפש…"
~
"תחפש משהו בעברית," אמרה מעיין והתחילה למיין את הגלויות.
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"החלטנו בהתחלה למיין את הגלויות לפי השפות שעליהם. אם זה היה אנגלית, אסטונית או עברית."
"לא ידענו אם הרמז יהיה בכלל בעברית. הרמז גם היה יכול להיות בשפה אחרת."
"בקיצור, ממש לא לדעת כלום."
~

(תיאטרון נוקו.)
"יובל, אני לא יודע, אני עדיין לא זוכר!"
"אתה רוצה ללכת לצפות בהצגה שוב?"
"אוקיי. כן."
"אז בוא."
~יובל ואלון. בני דודים.~
"הזיכרון שלי לא כזה טוב, אז הייתי צריך לצפות בהצגה עוד כמה פעמים, כי העדפתי לצפות בה מאשר לאכול מלא שוקולד ואז לא להיות מסוגל יותר לאכול אותו."
~
"ענת, את אוכלת?"
~ענת ונוגה. חברות ילדות.~
"אני לא סובלת מתוק. לא מסוגלת לאכול שום דבר מתוק. המתוק היחיד שאני אוכלת זה סוכר בקפה זה הכל."
"ועכשיו במשימה היא הייתה חייבת לאכול."
~
"אני לא רוצה לאכול יותר מידי. לא עדיף שנהיה בטוחות לגמרי ואז נאכל?"
"אני חושבת שאנחנו צודקות."
"בסדר."
~ענת ונוגה. חברות ילדות.~
"אני לא יודעת אם בשביל משהי אחרת הייתי מוכנה לאכול כל כך הרבה שוקולד."
~

"איכס. זה פשוט דוחה אותי," אמר דניאל.
~דניאל ומאיה. נשואים טריים.~
"זה עכשיו לאכול אונס. אנחנו אוכלים אונס."
"החלב שבשוקולד מגיע מאונס של פרה."
"זה מגעיל."
~
"אני לא מתכוון לאכול את זה," אמר דניאל.
"אתה בטוח שחייבים?"
"במשימה כתוב שחייבים."
"מה הבעיה לאכול את זה?" שאל אלון.
"כי זה עשוי מחלב."
"אתה אלרגי?"
"לא! חלב מגיע מאונס!"
"על מה אתה מדבר?"
"אונס! לוקחים פרה, מתעללים בה, אונסים אותה והכל בשביל חלב."
"טוב."
"גם כן. אתה מעודד את השואה שעושים לבעלי החיים?"
"שתדע לך שכל המשפחה של סבא שלי נרצחה בשואה, ואם אתה טוען שלאכול בשר זאת שואה, אתה בעצם מכחיש שואה!"
"אבל זה רצח!"
"היטלר היה צמחוני כי הוא התנגד לרצח חיות, והוא בכל זאת הנהיג את השואה, אז אל תשווה בכלל!"
~אלון ויובל. בני דודים.~
"ואז דניאל החוצפן הזה מתחיל לקרוא לחלב אונס ומזכיר את השואה…"
"אני באמת חושבת שזה טיפשי מצד הטבעונים להשוות הכל לשואה. זה לגמרי לא אותו הדבר."
"זה הקלף שלהם. הם קוראים לזה שואה. מי הם בכלל?! סבא שלי היה בן חמש, איבד את כל המשפחה שלו בשואה והוא הצליח לשרוד בזכות אישה פולנייה שלקחה אותו תחת חסותה. עכשיו הוא משווה את זה לבשר?"
"אלון, אלון, די. תירגע."
"רציתי לתקוע בו את החרב שלי באותו הרגע."
~
~דניאל ומאיה. נשואים טריים.~
"אלון הזה, מחוסר חינוך ככל הנראה. הוא אולי התנגד לשואת הנאצים, אך פתאום הוא מתנגד לשואה שמבצעים לבעלי החיים."
"אלו אנשים מחוסרי תרבות."
"ממש."
~
יובל תפסה את אלון שרצה להרביץ לדניאל.
~דניאל ומאיה. נשואים טריים.~
"באיזשהו שלב הוא גם ניסה להרביץ לי."
"פראי אדם. פשוט פראי אדם."
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"בשלב הזה התבאסתי שלא שמתי להם את סיבוב הפרסה."
~
"כולם! די!" צעק רוי, "אנחנו במשחק. אתם מפריעים לי. אם אתם רוצים לריב – פשוט צאו החוצה. לא כאן!"
~קורן ורוי. ידידים.~
"זה היה פשוט בלתי נסבל. באיזשהו שלב הם פשוט התחילו לריב סתם."
~
~ענת ונוגה. חברות ילדות.~
"גם ככה הייתי צריכה לאכול שוקולד, ועכשיו גם התחילו לצעוק ולריב שם. זה היה בהחלט לא נעים."
~
"Is this correct?" שאלה קורן.
"No," ענה המוכר.
קורן התעצבנה.
"בואי, קורן, זאת לא אשמתך," אמר רוי.
"אבל…"
"שמעי, קורן, דניאל ואלון עכשיו רבים, הם יתעכבו, בואי נראה את ההצגה שוב, נתקתק את זה ואז נעקוף אותם," הוא לחש לה.
"בסדר."
הם שניהם הלכו לראות את ההצגה שוב.
~

(כנסיית אולב.)
"יאללה, נטלי, תסתכלי," אמרה גל.
"אני מסתכלת."
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"עכשיו אנחנו צריכות לחפש רמז איפשהו."
"אני קיוויתי שסופרמן פתאום יעוף לנו בשמיים, יביא לנו את הרמז הבא."
"זה היה יכול להיות מגניב."
~

"בואי, אורין, בואי נטפס," אמר דור.
~דור ואורין. בני זוג.~
"אסטוניה פשוט לא באה לי בטוב."
"לא."
"פשוט לא."
~

(מגדל אפינג.)
"יאללה כפיר!" עודד אותו גיא.
"אני עושה את זה, גיא!" קרא כפיר באושר.
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"זאת הייתה משימה בשבילי."
"ראו את זה."
"כן. וואי, כמה שנהנתי ממנה."
~
"ווהו!" קרא כפיר כשהפיל לאביר שמולו את החרב.
הוא הביא לו את הרמז.
"Thank you," הוא ענה.
"צומת," הקריא גיא, "מתוק או לבדוק?"
"ניקח מתוק."
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"המשימה של הגלויות נשמעת כמו משימה מסובכת מאוד, אז לא רציתי לקחת אותה."
"וחוץ מזה, להכין שוקולד. איך אפשר להתנגד לזה?"
"גם נכון."
~

(אנלי ויק.)
"ווהו, ספיר, את קולטת שאנחנו מכינות שוקולד?" שאלה נעמה.
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"נעמה נכנסה לאיזה היי מתחילת היום."
"לא נכון."
"את כל הזמן צעקת, צחקת ושאלת אותי אם אני קולטת שאנחנו עושות את מה שאנחנו עושות."
"טוב, רק כי זה באמת היה מגניב."
"כנראה."
"אסטוניה – לא ידעתי שאת מדינה, אבל את מגניבה."
"היא מוסרת לך תודה."
"בבקשה, נשמה."
"זה משהו שמתאים לפרחות להגיד."
"יא עמה, נשמה שלי כאילו."
"תשבעי."
"נשבעת, נשמה."
~

(גלריית נוויטרולה)
"עכשיו בוא נחפש," אמרה מעיין.
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"בסופו של דבר הגענו לשתי ערימות: גלויות באנגלית וגלויות במשהו שככל הנראה היה אסטונית."
"ואז התחיל שלב החיפושים."
~
"אבא, בטח היעד הבא יהיה התמונה, אז תפסול מראש תמונות שהן לא מאסטוניה בוודאות."
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"ידענו שאי אפשר לסמוך על המזל, אז דאגנו לסמוך על השכל."
"מעיין הפתיעה אותי ברמת הארגון שלה, היצירתיות שלה. תמיד ידעתי שהיא חכמה, אבל לא ידעתי עד כמה."
"תודה אבא."
"אין בעד מה."
~

(כנסיית אולב.)
נטלי זיהתה את המניאטורה.
"ווי," היא לחשה בשקט לגל והצביעה לעבר המקום.
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"ראיתי פתאום איזה דגם קטן של איזה בניין, אז הבנתי שזה היעד הבא."
"היא הראתה לי את זה בשקט כי דור ואורין היו שם ולא רצינו לגלות להם על זה."
~
נטלי וגל ירדו למטה.
"נו באמת! עכשיו הן מצאו…" התייאשה אורין.
"אורין," אמר דור.
היא התיישבה על גג הבניין וסירבה לדבר.
~דור ואורין. בני זוג.~
"בשלב הזה פשוט נשברתי. היה נמאס לי לגמרי מכל המשחק הזה."
~
"אורין, בחייך. זאת לא סיבה להיות כל כך עצובה."
"נו, אבל הכל הולך עכשיו לעזאזל! המקום השני מזמן לא שלנו ועוד זוגות עוקפים אותנו!"
~דור ואורין. בני זוג.~
"זה אולי נראה טיפשי מהצד, אבל זה נכון. המשחק הזה באמת מביא אותך למקומות שבחיים לא דמיינת שתגיע אליהם, ולא בגלל המדינות וזה."
"אורין התחילה להתפרק לי, וידעתי שזה לא משהו שאני יכול לפתור."
~
"אבל אנחנו גם ככה לא מוצאים את זה!"
~דור ואורין. בני זוג.~
"ניסיתי לעזור לה, אבל היא כל הזמן יללה, וכעסה."
"אני לא יללתי."
"את יללת."
"אני לא!"
~
"אבל אורין, קדימה, זה שהפרחות עקפו אותנו לא אומר כלום! אל תשכחי שיש פרסה בדרך ובטח זוג כלשהו יתעכב ואנחנו נוכל לעקוף אותו, אבל לא נצליח אם תישארי כאן."
~

(אנלי ויק.)
"This is good," אמרה מוכרת השוקולד לספיר ונעמה.
"יש!" קראה נעמה באושר וחיבקה אותו.
"סעו לתחנת הסיום!" צרחה ספיר באושר, והראתה לנעמה את התמונה.
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"ידענו שאנחנו ראשונות, ואם האחים לא יעקפו אותנו אנחנו גם מסיימות ראשונות!"
"זה היה הזמן שבו היינו חייבות לרוץ."
~

כעת על הצוותים לנסוע אל תחנת הסיום השנייה של המירוץ למיליון אשר תהיה בטירת טומפאה, אשר מופיעה בתמונה אשר קיבלו. כאשר יצליחו לזהות את המקום בעזרת המקומיים, יגיעו אל התחנה. זוג שיגיע אחרון לתחנה, עלול למצוא את עצמו מחוץ למירוץ.

(גלריית נוויטרולה)
"היי, מעיין, תראי," אמר אנריק.
"מה זה?" שאלה.
"רשום כאן: Hameirotz Lamilion, tachanat sium.,"
"זה זה!" קראה מעיין וחיבקה את אנריק.
"בואי, מהר, צריכים לברר מה המקום הזה."

בפרק הבא של המירוץ למיליון: איזה זוג יגיע ראשון אל תחנת הסיום? וגם, המריבה בין דניאל לאלון מגיעה לדרגה חדשה. כל זאת ועוד בפרק הבא של המירוץ למיליון.