מירוץ בלי מנצחים

אז לפני שאתם מתחילים לקרוא אני רק רוצה להגיד משהו קטן. אני מאוד אוהבת לכתוב אבל רוב הכתיבה שלי היא סיפורים קצרים. אני רציתי לנסות משהו שונה ואני מנסה לכתוב סיפור ארוך יותר. זאת רק ההתחלה של מה שכתבתי ואשמח אם תגידו לי מה דעתכם והאם להמשיך… אז תהנו:))

רגעים קטנים כאלה הם שיוכלים לקבוע מה יקרה אחר כך.
זה קרה.וזה היה נראה כאילו קרה בהילוך איטי. שתי הקבוצות עמדו משתוקקים שיודיעו על המנצח. בכל רגע עכשיו חיים של משהו הולכים להשתנות ולתמיד. אני לא ידעתי רק דבר אחד- מה שרציתי שיקרה, מה שחשבתי שיהיה טוב- היה ההפך הגמור ממה שצפיתי שזה יהיה.

אולי כדאי ללכת קצת אחורה קודם.
זה היה בשנה השניה שלי בתיכון, ממש רגעים לפני שהתחילו הבגרויות, וכבר עכשיו התחילו לדבר איתנו על מה אנחנו רוצים לעשות אחרי השנים של הלימודים. היו כאלה כמובן שהחליטו לעשות כל דבר שרק ייתנו להם אפשרות לכך כדי לפתוח להם את כל האפשרויות, והיו כאלה שלא ממש היה אכפת להם. ואז יש אותי, שאם לומר את האמת הדבר היחידי שהייתי בטוח בו שאני שונא ציונים, שונא מבחנים. ויותר מכל- שונא תחרויות. אהה כן ושאני רוצה לצאת מהעיר שלי אחת ולתמיד.
אני לא בן אדם תחרותי בכלל, אני לוקח יחסית דברים בקלות ודי ציני על החיים, בעיקר שלי.

יותר משאני שונא תחרויות אני שונא אנשים תחרותיים.
וזה עמד להיות בעיה מאוד גדולה בהתחשב בדבר הבא;
אז כמו שאמרתי זה היה בשנה השניה של התיכון, סוף סוף חשבתי שסיימתי עם כל ימי הגיבוש הטיפשיים האלו אחת ולתמיד. אתם יודעים הימים האלה שעושים משחקים חברתיים ותחרויות בשטח ובסוף מקבלים איזה ארטיק מסכן המקרה הטוב. אוקיי אז ככה חשבתי. הודיעו לנו שלוקחים אותנו ליום גיבוש מיוחד, רק יום אחד. והשכבה שלי אחראית על זה. אני כבר ידעתי שאין מצב שאני בא. אין מצב, פשוט אין. לא היה לי כוח להתעסק עם שטויות כאלה. ממש מתחשק לי להיות אחראי על ילד בן 12 מעצבן שחושב שהוא יותר טוב ממני, או לילדה קטנה ומפונקת שבוכה בגלל שלא יצאה באותה הקבוצה כמו החברה הכי טובה שלה. אז כן- אין מצב בעולם שאני בא לדבר הטיפשי הזה.

אבל ברור שמשהו צריך לשבש את התכנית שלי לסוף שבוע ארוך ונעים בבית של האמא החורגת המרושעת והאבא השתיין שלי . אז כמה שאני שונא בית ספר , עכשיו שנאתי אותו יותר. מסתבר שהיום גיבוש הזה הוא חלק מהציון הסופי שלי. אני לא מבין איך משחק מחניים מטופש בין שתי קבוצות יכול לקבוע לי אם אני אהיה עורך דין או מנקה רחובות. אבל לא הייתה לי ברירה ללכת אם אני רוצה להשיג תעודת בגרות ולצאת מהעיר הזאת כמה שיותר מהר. אז בלית ברירה התייצבתי בבית הספר ביום חמישי בשעה שש בבוקר .