המירוץ אל אור הזרקורים – פרק 4

והחלק הנורא היה שלא רק שהוא החזיר לה מבט, אלא ממש התחיל להתקדם לכיוונה.
אבל לפני שהייתה לו ההזדמנות, הצלצול הפריע ואלכס, ג'ון, וצ'לסי מיהרו לברוח מחדר האוכל לפני שתתחיל שם מהומת העולם הרגילה.
תיכון בייקר היה תיכון די מגניב, נאלצה אלכס להודות מפעם לפעם כשנעה במסדרונות עם חבריה, כמו עכשיו. המסדרונות היו צבועים בלבן, כחול וצהוב, הצבעים של נבחר הפוטבול שלהם. ומדי פעם הברווז, שהיה סמל הקבוצה, הופיע על ארוניות, כרזות, או על הרצפה כחלק מהמרצפות.
כן, הם היו גאים בקבוצה שלהם, למרות שהקבוצה, "ברווזי תיכון בייקר", מעולם לא ניצחו באליפות, ספק אם הגיעו למשהו קרוב לשם.
אבל השנה זה עומד להשתנות, היא ידעה. כמה מהחבר'ה שהיא מכירה ובקשר איתם סיפרו שהם עומדים להיבחן לקבוצה. ואם הם יתקבלו, זה בהחלט יהיה מעניין.
"אז, יש לך כבר תוכניות לקיץ?" צ'לסי שאלה בזמן שנעצרה מול הארונית שלה והוציאה את הספר שלה.
"לא ממש," אלכס נאלצה להודות ופתחה את תא הלוקר שלה, שהיה קרוב לשל חברתה.
"זה ממש מבאס," צ'לסי עיקמה את האף. "חבל שאת לא יכולה לבוא איתי,"
"זה בסדר, לא ממש מתחשק לי לטס לאנגליה. גשם לא עושה לי טוב," אלכס הודתה ואז הוסיפה: "או בריטים, גם הם לא עושים לי טוב,"
צ'לסי צחקקה וסגרה את תא הלוק שלה.
"ועדיין, אני מרגישה רע, אם ההורים שלי יכולים לממן כרטיסים לעצמם, לי, לדניאל, ולמיה, למה הם לא יכולים לממן עוד כרטיס מסכן לך?" היא נשמעה קצת מתוסכלת כשמנתה את האחים שלה.
"אפשר לוותר על דניאל ולהשאיר אותו בבית," היא הוסיפה אחרי עוד רגע של מחשבה. "גם ככה הוא בן תשע-עשרה ואין לו כוח לשטויות האלו,"
"ובכל זאת הוא נוסע איתכם," אלכס השיבה.
"כן… ומיה בטח תתחרפן מהטיסה,"
אלכס חייכה. מיה הייתה אחותה הקטנה של צ'לסי, והיא הייתה בת שמונה בערך. וכן, היא אהבה לעשות שטויות ולעצבן את צ'לסי.
אלכס זכרה עד היום את הפעם שמיה נגעה במייקאפ של צ'לסי. זה נגמר בהמון בכי של מיה ובכמה עפרונות שבורים… שלא לדבר על השפתונים המסכנים שנמרחו על הפנים של מיה.
"אני אוהבת את מיה, היא חמודה,"
"זה מה שכולם אומרים," צ'לסי נאנחה.
אלכס לקחה את הספרים שלה וסגרה את תא הלוקר, היא בדיוק התכוונה להמשיך כשלפתע נתקלה במישהו שהגיע מולה. בדיוק כמו כל סצינה רומנטית מטופשת.
רק שזה לא היה בחור נחמד או ביישן, זה היה ג'ייקוב.
"ג'ייקוב,"
"אלכס,"
"עדיין טיפש?"
"עדיין חיה?"
הם החליפו עוד מבט כועס זה עם זה ואז ג'ייקוב הסתלק לכיתה שלו.
"הבחור הזה עולה לי על העצבים," אלכס מלמלה.
"טוב, זו אשמתך שההורים שלו תפסו אותו שיכור עם האופנוע וריתקו אותו, שלא לדבר על זה שלקחו לו את האופנוע לנצח, נכון?"
אלכס משכה בכתף.
"כן, נו – "
"וזו אשמתך שהטלפון שלו נהרס – "
"הוא נפל למים!" אלכס התנגדה.
"את *זרקת* אותו למים!"
"הוא היה מאוד מעצבן, בסדר?" אלכס שאלה ברוגז.
צ'לסי רק צחקקה ומיהרה בעקבות החברה העצבנית שלה אל כיתת המדעים שלהן.