המירוץ אל אור הזרקורים – פרק 3

למען האמת, אף אחד לא שם לב לנוכחות שלו כל עוד היא לא הרימה את הראש, אבל ברגע שהיא עשתה את זה, נדמה היה שגם כל שאר התלמידים ובעיקר התלמידות של 'תיכון בייקור' הרימו את מבטם.
ואז נשמעה צרחה מסוף הקפיטריה, והבלגן החל.
תלמידים נעמדו על הרגליים ומיהרו אל הנער שעמד בכניסה ולא היה נראה נבוך בכלל.
"ONG!" קראה אחת הנערות שישבו לא רחוק מאלכס וחבריה. "זה הוא! ניית'ן ליין!"
ידעתי.
גם ג'ון וצ'לסי הרימו את מבטיהם והבחינו בו.
תוך רגע חבורה של מעריצים ומעריצות הסתודדה סביב כוכב הפופ הצעיר והמפורסם, כולם רצו להבין מה הוא עושה פה, בתיכון שלנו, או שהם סתם רצו לבקש חתימה או תמונה.
"הייתם מאמינים?" שאלתי, מרימה גבה בשאלה.
"לגמרי! כלומר… ניית'ן ליין!" צ'לסי נופפה בידה על פניה.
"התכוונתי שעושים סיפור מלא כלום," מלמלתי.
"אבל זה ניית'ן ליין! איך את יכולה להיות כל כך אדישה?" היא שאלה והביטה בי במבט חמור לכאורה.
"אוקיי, אז הוא זמר מפורסם מאנגליה שמצליח מאוד בעולם," ג'ון אמר. "מה כל כך… מעניין בו?"
"הוא שר בקול כל כך… חלומי…" צ'לסי הביטה בנער שהיה מוקף מעריצים ומעריצות ופיזר חיוכים על ימין ועל שמאל.
"כן, אז מה?" אלכס שאלה. "גם אני יכולה לשיר,"
"וגם אני," ג'ון אמר מיד.
"טוב, אני מאמינה לאלכס, אבל אתה? שב בשקט, ג'ון," צ'לסי גיחכה.
"היי! למה אלכס יותר טובה ממני?"
"כי היא שרה יותר יפה,"
"את סתם אומרת שטויות-"
אבל אלכס כבר לא הקשיבה לוויכוח של החברים שלה, היא הביטה בניית'ן ליין שעמד במרכז התלמידים ונראה כמעט נינוח.
הוא המשיך לפזר חיוכים בנדיבות ונראה נחמד. הוא לבש חולצת טי לבנה ומכנסי ג'ינס רגילים למדי ונעל נעלי נייק שחורות-לבנות משופשפות. אילולא היה מפורסם כל כך, ואילולא עמד מאחורי הקבוצה של התלמידים בחור גדול שכנראה היה שומר הראש הצמוד שלו, אלכס אולי הייתה מתפתה להאמין שהוא נראה כמו כל נער מתבגר אחר. אבל למעשה, הוא בכלל אל היה כזה.
אבל זה לא מה שהיא חשבה אליו בעת שהביטה בו.
לא, כל מה שיכלה לחשוב עליו הוא שהיא מביטה בו… והוא מחזיר לה מבט.