המילה האחרונה -פרק ראשון-
היי קוראים לי ג'וליאן,שם מכוער לילדה מכוערת..
אם אתם לא רוצים להיכנס לדיכאון, אני ממליצה לכם לעבור לסיפור הבא… אני מודיעה מראש,זה לא יומן או כל החרטה הזה רק פרקתי קצת על דף…אזז
ישבתי בחדרי וחשבתי, מחשבות רגילות… דכאוניות.
מה אני עושה עם החיים האלה?
מה עוזר לי כל הפינוק הזה אם אין עם מי לחלוק?
בדרך כלל אני מקבלת כל מה שאני רוצה.
למה בדרך כלל? פשוט מאוד:
כי רק בבית זה ככה!
המשכתי לחשוב ולחשוב..
איך יהיו לי חברות? איך אני לא אשאר בודדה עד כיתה י"ב?
נמאס לחזור הביתה לבד,לא לדבר עם אף אחד, שום חברה לפרוק, שום כלום. פשוט אני וההורים שלי…
חשבתי כבר על הרעיון של מייק אובר וזה אבל זה רק צביעות… חשבתי על לעבור לפנימייה אבל אין מצב שההורים שלי ירשו לי… בכל זאת,אני בת יחידה…
עם כל המחשבות האלו נירדמתי על הפוף שבחדרי…
תיאור דמויות:
ג'וליאן שרינגטון
בת 16.5 כיתה י'
שיער חום עד אמצע הגב, עיניים קטנות בצבע חום דבש, צבע עור בינוני (לא כהה ולא בהיר) גובה ממוצע.. ממש יפה..
היא סובלת מבעיה של מחסור בביטחון עצמי, כי היא ניסתה המון שנים להשיג חברות ואינלה (היו עד זמן מסויים שתבינו בהמשך הסיפור) היא ממש יפה אבל היא חושבת שהיא מכוערת ושיש לה גוף מכוער,אז היא הולכת רק עם חולצות נופלות וג'ינסים(לפעמים טייצים)אין לה חברות, היא בת יחידה .
רקע: אימצו אותה בגיל חמש כי אמא שלה מתה מהתקף לב ואבא שלה מת מהצער… המשפחה שאימצה אותה ממש אוהבת אותה (והיא אותם) .
משפחה מאוד עשירה שמשתדלת לפנק אותה כמה שאפשר ולתת לה הרגשה של בית.
רוברט ושירלי שרינגטון-
ההורים של ג'וליאן, מאוד אוהבים אותה,אימצו אותה.
האבא עובד בבורסה והאמא מעצבת פנים. חיים בבית גדול חיים די טובים. מאוד נחמדים לבת היחידה שלהם, הרבה שנים ללדת ולא הצליחו אז הם החליטו לאמץ בת, שהם שמעו עליה בעיתון שמחפשת משפחה מאמצת כי ההורים שלה מתו, ולקחו אותה תחת חסותם…
תגובות (3)
תמשיכיייייייייייייי
למה את כותבת דוח על הדמויות? זה הורס לי את הקריאה, אני לא רוצה להרגיש שזה לא סיפור מושלם כשאני קוראת אותו.
חחח אני בדיוק קוראת את שלך… והוספתי כי זה מסובך וזה עוזר להבין… סה"כ אהבת?