המחלקה לטיפול נמרץ פרק שנים עשר

דליה הכינה שקית "כיד המלך הטובה עליו " עם ממתקים וכל מה שהיה לה בבית וכולם התכוננו לנסוע לרח' בזל בת"א. שי חיבקה את רון תמכה בו וביקשה ממנו להשתדל כמיטב יכולתו לא להתרגש ברור שזה בלתי אפשרי אך תשתדל וזה כמובן גם לטובת הבן שלך והאמא.

"תודה אהובתי של,י אני מרגיש כאילו רעידת אדמה עברה עלי כאילו מכבש מונח לאורך גופי, אני לא מאמין שעוד זמן קצר אשוב להיות בעל דירה, בן אוהב והדובדבן שבקצפת אחבק חזק חזק חזק את בני ששמו ניר נאור.". "שי אני מקווה שאת תהיי לצידי ואם תרצי לאחר שתכירי את משפחתי הקטנטנה והכה מיוחדת רק באם תרצי כמובן, אולי תסכימי לצאת אתי באחד הערבים לאחר שוך הסערה"!

"בודאי שאני ארצה בודאי שאני אוהבת אותך בודאי רון, נשאלת השאלה לאחר שהזכרון כמעט כולו שב אליך "תודה לא" אם תרצה עדיין להזמין אותי לצאת לבלות איתך". בואי אלי שניונת הוא חיבק אותה והצמידה לגופו והזוג המאוהב התנשק כאילו אין מחר, הם פשוט מאוהבים, ♥♥♥♥ איזה יופי ,נאחלת להם שכל אשר יבקשו יתגשם.

דליה והפרופ' היו מוכנים לנסיעה והפעם שי ורון התישבו במושב האחורי כשאת המושב לצד הפרופ' מיועד לרעייתו המקסימה.

הפרופ' נהג לכיוון רח' בזל ודליה שוחחה עמו בלחש כששי וניר מחובקים כזוג יונים וגם היא המשיכה לבקש ממנו שישתדל עד כמה שניתן לא להתרגש יתר על המידה , "ואם אפרוץ בבכי ? " אז תבכה" . דליה שאלה :

"רון מה שלומך חמוד שלי?" תודה דליה, בדיוק עכשיו אמרתי לשי שאני חש כאילו מכבש או רעידת אדמה טלטלו את גופי, זה היה כל כך בלתי צפוי, לא האמנתי בחיים שכבר הערב אזכה לחבק את אמי המקסימה וכמובן את בני הקטן ששמו ניר נאור.

מכונית הפרופ' הגיע לכתובת שמסתבר שרון גר פה. אינני יודע היכן אוכל לחנות " אולי אוריד אתכם ואחפש חנייה" "פרופ' רון עכשיו אני נזכר שממש כמה צעדים מכאן יש חניה מסודרת ותמיד אפשר למצוא בה מקום לחנות בה"

כולם נאלמו דום, "כן אני בטוח בכך" "הפרופ' אמר לו ידידי הטוב אתה זוכר גם פרט זה " "נכון" אלוהים "נכון" שי שאלה אתה זוכר אם יש לך אוטו"? "אוטו – כן כן יש לי כן, יש לי ג'יפ חדש בצבע תכלת, כן יש לי אלוהים וואו אלוהים יש לי אוטו בצבע תכלת, שלושתם כולל הוא בעצמו נשארו פעורי פה, פרופ' רון אנא תסיע אותנו למתחם החניה אולי אצליח לזהות אם בכלל את הרכב שלי" יש לי ג'יפ בצבע תכלת" כן אני בטוח בכך!!! הפרופ' נהג לכיוון החנייה ובינגו בשורה הראשונה של החנייה עמד לו ממתין לבעליו ג'יפ יפהפה נכון!!! בצבע תכלת.

וואו התרגשו כולם וואו אתה זוכר וואו וואו "כן אלוהים אני זוכר" אלוהים אני זוכר" הפרופ' נכנס למתחם החנייה ואכן הוא מצא בקלות מקום לחנות בו כשביציאה יצטרך לשלם לאיש "שבבוטקה" דמי החניה.

ארבעתם חזרו בחזרה לבנין המפואר שגר רון והוא אמר אני לא יודע אם האינטרקום פתוח"? "לא משנה אמרה שי הנה אני רואה בקומה ד' את שמך רון נאור" "אוקיי אז תלחצי בבקשה שי, ממעלה הקומה הרביעית לאחר הלחיצה באינטרקום נשמע קולו של ילד מקסים ששואל : אבא זה אתה ? כן נשמה שלי זה אני אבא , אני מיד עולה אליך, כן חמוד שלי זה אבא, ואיפוא סבתא " כאן לידי,

"אוקיי הנה אבא חוזר הביתה עם חברים הכי הכי מקסימים ואתה יודע ניר שלי, יש לך מלא מלא מלא דברים טובים שתקבל מהאורחים שלנו" "טוב אז אבא אתה עולה עכשיו למעלה?" בודאי שאני ישר למעלה" טוב אבא אבל אתה בטוח שלא תברח ממני אף פעפ נכון אבא" עיניו הכחולות של רון התמלאו דמעות והמעלית הגיעה לקומה רביעית לדירתו היפהפייה של מר רון נאור.

המשך יבוא.