המחליף פרק 7
אולם השיש
נכנסתי לחדר שהיה מואר באור חזק, אולם גדול עשוי שיש לבן בוהק. המקום היה יפיפה, בסגנון שהיום ניקשר לסגנון המינימליסטי. כיום האולם הזה גורם לי להרגשת שקט נעימה כאשר אני עובר בו, אך באותו זמן המקום לא מצא חן בעיני כלל. המקום יכול להכיל מאות אנשים, לא היו לאולם חלונות או דלתות, לא היה ברור כיצד האולם מואר.
קירות לבנים משיש לבן בהקו מסביבי. ניראה היה שלרצפת השיש הבהירה יש עשרות גוונים שקטים, ספסלים היו מפוזרים לצד עמודים משיש אפור. למרות השימוש הרב בשיש והספסלים הפזורים המקום היה דומה יותר לבנק מאשר לכנסיה.
התיישבתי על ספסל שיש קר ואפור, חיכיתי. אחרי מספר דקות ניכנס לאולם אדם לבוש שחורים, הוא היה גבוה מאוד, שערו היה אפור. מעולם לא פגשתי בו. אני יודע היום שיש לא מעט לובשי שחורים "קולגות" שעוסקים בתפקידי, אך הוא היה אדם בולט במיוחד. כאשר עיניו פגשו בעיני ראיתי את המוות בעיניים.
"רפאל, זה שם מתאים לתפקיד שבחרת", אמר לי האיש בשחור בקולו העמוק, החם. "אך על איזה תפקיד אדוני מדבר?" שאלתי בדאגה גלויה.
"תנשום עמוק, תירגע… יפה, תחשוב רגע על נער מעלית המוביל אנשים בבניין רב קומות". הוא עצר את דיבורו לרגע. "עכשיו תחשוב שהבניין עולה באש".
"זה התפקיד?" שאלתי מבולבל. "רק בלי מעלית" הוא ענה בעוקצנות. לקח לי מספר שנים לגלות עד כמה התאור התמציתי של האיש בשחור היה מדויק .
"לא למדתי שש שנים רפואה כדי להיות נער מעלית", אמרתי. "שש שנים הם כלום! טיפה בים!", הוא ענה בכעס, "מלבד זאת אל תחשוש, מדובר באחד התפקידים המסובכים ביותר שיש היום בשוק העבודה", את המשפט האחרון הוא סיים עם חיוך קר.
"אדוני אני לא מבין, מה הוא החלק המעשי בתפקיד?" שאלתי בקול חנוק, משתדל לחזור למציאות.
"אתה אוסף אותם. צריך להגיע סמוך ככל האפשר למקום ולזמן בו הם מסתובבים. זאת על מנת לחסוך לך חיפושים וללקוחות שלך מתחים מיותרים. עם הזמן תדע להגיע למקום הנכון עוד לפני הזמן ובכך תקל על כול הנוגעים בדבר". האיש עצר לרגע את דיבורו הביט בי ברוך הפעם והמשיך בשקט, "בוודאי ראית את הגברת בחדר התחתון". הנהנתי בחיוב, "היא הייתה לחוצה, הם תמיד נלחצים כך בשל איחור. לקוחות לחוצים מקשים על העבודה. חשוב להגיע בזמן!". נראה היה לי שהוא מביט בי מעורער מעט, הוא עצר את דיבורו ונתן לי מעט זמן לחשוב והוסיף "יש לנו בעיה של כוח אדם. נאלצתי לוותר על שירותו של עובד מסור אך בעייתי ולכן חשוב שתתחיל לעבוד כמה שיותר מהר".
"מה יהיה שכרי?" שאלתי. שכן עם כול הכבוד למלאך המוות יש לי אימא על סף פשיטת רגל.
"שכר ועונש" אמר בחיוך מריר והוסיף, "שכרך יהיה מופקד בארנקך ללא שום מגבלה. עונשך יהיה שגם ימי עבודתך התארכו ללא מגבלה".
וכך היה! ארנקי תמיד היה מלא מאותו יום, אך הימים, הימים שלי הפכו מלאים וארוכים מאוד. מעולם לא חשבתי שיש כול כך הרבה חודשים וכל כך הרבה אנשים.
שנת כלב היא מושג יחסי, מושג שבו כל שנה בגיל הכלב מכפילים בשבע, זאת על מנת לחשב את גילו של הכלב ביחס לבני אדם. מתברר שחייתי עד אז בשנות כלב. היום השנים חולפות לי הרבה יותר לאט.
בתום השיחה האיש בגלימה השחורה לא ציפה ממני לאישור או שאלות הוא פשוט הרים את ידו לשלום ויצא מהחדר. אחרי מספר רגעים יצאתי בעקבותיו, לא ראיתי אותו במסדרון, חזרתי על עקבותיי לכיוון אולם השיש ורעש בית החולים מצא אותי מעורער אך משום מה לא מופתע. אולם השיש כבר לא היה שם.
איני זוכר את הדרך חזרה לביתי, ההליכה חלפה לה במהירות בזמן שראשי היה טרוד בערעורים, עד שהגעתי לביתי הרגשתי כבר אדם אחר.
עם כניסתי הביתה אמי קראה לי, "יקירי אתה חיוור, אכין לך כוס תה חם, בינתיים שב וספר לי אם השקעתי בתבונה את כספי". סיפרתי לאימי שהפגישה הייתה מוצלחת וקיבלתי אפילו סכום כסף גדול כמקדמה. פתחתי את ארנקי סקרן לראות את הקסם, האם אמת דיבר האיש לבוש השחורים. שלפתי מארנקי שטרות כסף, על כול שטר שיצא מארנקי שטר כסף חדש מילא את מקומו. המשכתי לשלוף שטרות מהארנק עד שנתקלתי בפתק הכתוב בכתב יד מסולסל בדיו שחור. הפתק ניראה כמו שנראים היום ההזמנות לחתונות.
איני זוכר את ניסוחו המדויק של הפתק אך היה ניתן להבין ממנו שמרגע זה אני עובד של החברה, זאת הייתה דרך מעניינת לחתום על חוזה. בהמשך הפתק היה כתוב שכבר ממחר יתחילו להפנות לחזקתי "לקוחות".
תגובות (0)