המחליף פרק 5
מרגו
השעה הייתה שעת ערב, מבטי פנה לחלון החוצה. חלון ביתנו השקיף אל רחוב צדדי קטן. אבני מדרכה עגולות היו היכן שהיום כבישים שחורים, אנשים צעדו ברחוב בקצב איטי רגוע, קצב שהיום כבר לא רואים. לרוב העוברים ושבים לא היה שעון, חלקם הגדול גם לא ניזקק לו.
ישבתי דרוך על הספה הכבדה. האור סביבי היה אפור, שעת השקיעה הייתה קרובה.
באזורים המתועשים המוזנים בפחם, היכן שארובות בתי החרושות עבדו ללא שום מסננים, גם בצהרים היה האור אפור.
המתח של חיפוש העבודה מהבוקר התפוגג. מתח חדש נצבר, מתח לקראת הפגישה שחיכתה לי.
הייתי מתויק כמקרה מסובך ברשימות של השדכנית. מצד אחד בחור ממשפחה מיוחסת של ימאים אשר למד רפואה ועתידו לפניו. מצד אחר יתום, על סף קריסה כלכלית. המורכבות של המקרה שלי גרמה לגברת להפגיש אותי עם נערות במצב דומה. שבועיים קודם לכן הפגישה אותי השדכנית עם נערה אשר מצד אחד הגיעה ממשפחה מוצלחת של סוחרי דגים, אך מצד אחר אם משהו בעל מראה כמו שלה היה עולה בחכתי, הייתי משליך אותו מיד בחזרה לים.
גם לפגישה זאת לא פיתחתי ציפיות גדולות, זאת למרות שאשתי לעתיד אכן הייתה נוכחת בפגישה הקרובה.
באיחור אופנתי (גם במאה ה-19) שמענו נקישות על דלתנו הכבדה, אימי מהרה ופתחה את הדלת. הבית היה מואר באור צהוב של עששיות נפט, פה ושם היו פזורים נרות שישבו על פמוטים עתיקים מכסף מתקופות טובות יותר. האור החלש הקשה עלי לראות את המבקרות שעמדו בכניסה.
"הבליץ" החל בפתאומיות. השדכנית הייתה אישה בינונית שפיצתה על כך בעזרת כמויות אנרגיה מפתיעות. דיבורה היה מהיר ורצוף (בהפסקות של מספר שעות לצורך שינה). "הכירו את העלמה מרגו, זהו רפאל שם נהדר לרופא נכון יקירתי".
מכיוון שידיה של השדכנית היו תפוסות ורגילה הייתה לדבר עם ידיה, כתפיה זזו באופן לא מודע בשעה שדיברה בהתלהבות. יד אחת של השדכנית הייתה בתוך הבית אוחזת במעקה מדרגות הכניסה, ידה השנייה חיבקה סחבה שבה התחמם דבר מה נפלא.
נישקתי את ידה של מרגו בנימוס, מרגו להפתעתי הייתה בעלת מראה נעים, חזקה ומעשית האישה שגבר מנוסה ממני היה מייחל לה.
אמי מהירה להושיב את האורחות, ידיהם של האורחות התמלאו במהירות בתה רותח ועוגה יבשה וקצובה. הימים ההם היו הימים האחרונים שבהם נסבול ממחסור. אך זאת עוד לא ידענו. "אני אקח ממך את התינוק לכמה דקות. כך שתוכלי ליהנות מהתה" אמרה אימי. אימי לקחה את התינוקת אשר בסחבה לידיה, היא הורידה מעט מהסחבות כך שפניה היפות של מה שנתגלה כתינוקת בהירה הופיעו רדומים בין הסחבות.
"איך קוראים לדבר היפה הזה?" שאלה אימי בהתפעלות, "מרגו כבר אמרתי", ענתה השדכנית (בהברקה נדירה של הגברת). שמה של התינוקת היה אנה. אני יודע זאת בשל כך שעשרים שנה אחר כך התחתנתי עם אותה בחורה יפיפייה. אנה הייתה נכדתה של השדכנית.
למרגו כמובן הייתה מגבלה כל-שהיא, לא זכור לי אם גמגמה או בעלת רגל מעץ, אולי היה לה ילד מרומן מוקדם. בסופו של דבר הייתה זאת מרגו שלמראה ביתנו המוזנח ובגדי הפשוטים בחרה לדחות את השידוך.
עם כניסתי לתפקיד תם נחיצות השירות של השדכנית. עברו שנים רבות עד שראיתי את השדכנית שוב. אמי בתבונתה הרבה סיכמה את הפגישה, "לא נורא יקירי בקרוב השפל יגמר והגאות תאפשר לאוניות לצאת לים הפתוח".
אמי באה ממשפחה של ימאים. היא נהגה להפתיעה אותי פעמים רבות עם משפטים הלקוחים מעולמם. אני די בטוח שהיה לאימי גם אוצר קללות שלא היה מבייש את יושבי העיר התחתית.
בלילה התקשיתי לישון. האכזבה מהפגישה עם הנערה הנאה הסעירה אותי. חשתי שאם הכישלון יכה בי בשנית מחר בראיון עבודה, מצפה לי תקופה ארוכה של רחמים עצמאים. שכן בנוסף לכישלון הכפול, יהיה לי גם שפע של פנאי לערער במר גורלי (התמימות, התמימות!).
לעומת זאת במידה והתקבל לעבודה אולי יגיעו ימי השפל לסיומם. הכנסה קבועה מעבודה מכובדת תאפשר לי לצאת לים הפתוח של אפשרויות.
כמה צעיר הייתי באותם ימים, יכולתי אז להרגיש לחיות! תחושות של פחד, שמחה וציפייה עוד היו חלק מחיי. היום איני מרגיש דבר. איני מצפה לכלום ואיני פוחד יותר, אלא הדבר הנורא ביותר שאני יכול להיתקל בו זה בעצמי. זאת פיסיקלית בלתי אפשרי. למרות שיש לציין שזכיתי לקחת מספר פיסיקאים מפורסמים, שמראה סתירות ברורות בתיאוריות המורכבות שלהם, כבר לא ממש עניין אותם.
אחרי יותר ממאה שנים של פעילות, איני מסוגל להרגיש יותר דבר, הדרך היחידה שלי לחוש במשהו היא דרך העיניים של אנשים אחרים. זאת כמו הבדיחה הישנה על הקמצן שמבטיח לילדו שאם התנהג יפה הוא אקח אותו לחנות גלידה. לראות איך ילדים אחרים אוכלים גלידה.
תגובות (0)