המחליף פרק 3 – (חלק א – רפאל)
רפאל
פוסע לא פוסע לבוש בחליפה שחורה. ספק דמות ספק צל התקרבתי לתחנת האוטובוס. כאב חד בחזה ואישה מבוגרת נופלת לרצפה, תיקה נופל ותכולתו מתפזרת לאורך הרחוב. ליפסטיק חום, ארנק גדול וחפיסת סיגריות פתוחה. החפצים נופלים ומתפזרים לאורך המדרכה המלוכלכת ומתחת לספסלי התחנה. באתי לקחת אותה, זמנה תם.
אם אתם הייתם מלאך המוות, איזו גישה הייתם מאמצים בעבודתכם? רחמנית? נקמנית? אולי צדקנית?
זאת כמובן שטות גמורה, כי כל גישה מביאה לאותה תוצאה בדיוק, מותו של האדם שזמנו תם. סה"כ מדובר בעבודה מאוד טכנית, שדורשת לא יותר מיכולת ניווט מושלמת בזמן ובמרחב. זה הוא תפקידי, אני מלאך המוות עוסק במקצוע זה כבר יותר ממאה שנה.
"דרוש בוגר אוניברסיטה, בעל חוש כיוונים מפותח וסבלנות אין כץ", זאת הייתה השורה הראשונה במודעה. את המודעה פרסמתי בעיתון מקומי בבוקר חורפי ארוך וקר. כמו כן תליתי עלונים דומים במספר בתי ספר לרפואה.
בביקורי בבתי הספר נשמתי בנוסטלגיה את ריח המעבדות הריקות של האוניברסיטה. ריח חומר משמר מתקתק וצורב בעיניים, בעיני רוב הבריות ודאי אינו נעים.
נעצתי במהירות את העלון ללוח המודעות, לא רציתי לענות על שאלות. תלמידי הרפואה הם חומר גלם מצוין לתפקיד. הרקע המקצועי, גילם הצעיר של הסטודנטים, חיפושם אחר זהות וקריירה. הגורמים הללו יוצרים את נקודת הזמן המתאימה ביותר להתחיל בהכשרתם.
צעירים הם חומר גלם מצוין, ליבם הצעיר והטוב טרם הספיק להתקלקל, התמימות וטיפשות הנעורים הברוכה. זאת לא המצאה שלי, זאת הדרך הקבוע של ארגונים חסרי לב לגייס אנשים טובים לשירותם, לתפוס אותם בגיל הנכון.
מעניין שאחד מהפונים היותר מבטיחים אפגוש אותי באחד השבועות הקרובים בנסיבות מצערות. זאת תהיה פגישה משולשת שלו שלי ושל משאית בנתיב הלא נכון.
לכל אדם יש תחליף. זה נכון וגם לכל תחליף יש תחליף. תחליף את החולצה, הייתה אימי אומרת לי לפחות פעם ביום. אמי אמרה לי זאת עוד בתקופה שלא הייתי מלאך המוות. תקופה שלא הייתה בה מודעות גדולה כמו של היום לניקיון.
אישה מרשימה הייתה אימא שלי, תמיד היא ידעה לשמור על קור רוחה וכבודה, גם בתקופות קשות, כאשר אנשים רבים אחרים היו בוודאי נשברים ומתבזים.
למען הדיוק, אני יחסית חדש בתפקיד, קודמי בתפקיד עסק בעבודה זאת בין המאה ה-16- למאה ה-19. אחרי תקופה ארוכה בתפקיד הוא כמובן השתגע, במצב של תפקוד לקוי הוא גרם למותם המוקדם של מאות אנשים.
עוד לפני שירד מנכסיו הנפשיים, פעמים רבות הוא נהג לשתות בתפקיד. השתייה עזרה לו לעביר את ימי העבודה הנצחים בנינוחות מטושטשת, מנותקת. הבעיה הייתה שבשל הטשטוש נפגע כושרו וגרם לאיחורים ולטעיות בזיהוי.
תפקידי מכיל עניין רב, עבודה מסביב לשעון. התמודדות רגועה עם אנשים שנמצאים במצבי רוח קיצונים. גם היום, אחרי מאה שנות פעילות, פעמים רבות אני מוצא שידי רועדות בסופו של יום עבודה.
לקודמי בתפקיד הייתה בעיה של ביטחון עצמי מופרז. הבעיה נבעה ממאות שנים של ניסיון מוצלח, הוא נחשב לאגדה בתחומו. התנהגותו הפזיזה התגברה עם שחיקת הזמן וזמן לאנשים כמונו יש בשפע. הוא הותיר שאלות פילוסופיות רבות פתוחות כגון, איך בחור בן-36 בשיא כושרו, בוקר אחד נופל ומת לעיני קשישה בת 87 עם בעיות לב. אני מניח שתשובה פשוטה של טעות בזיהוי הייתה עלולה לקלקל את המסתורין.
לכן, כאשר פנו אלי המעסיקים שלי גדולה הייתה דחיפותם לקבל עובד חדש. אחרת ודאי היו פוסלים אותי, ברור שהם לא הקפידו לבחון אותי לעומק. העובדה שאני מבקש לפרוש אחרי מאה שנה בלבד מצביעה על פגם במערכת הסינון שלהם.
"אנחנו לא מושלמים, אך אנחנו תמיד פה בשבילך", אני כבר הפסקתי לספור את מספר הלקוחות המרוצים "שיצאו ממשרדי".
תגובות (0)