המחליף פרק 2
זמן אוויר
יחידת הזמן הקצוב שהובטחה על ידי המסכים המרצדים חלפה במהירות. הזמן יקר כל כך למי שמאחר ואז ברגע אחד מחירו פוחת במהירות מפתיעה, ככה זה כאשר נותר רק לחכות. לזוג הצעיר שהיה כבר באוויר נותר עוד זמן רב לחכות.
אוויר יבש, לא טבעי זמזם באוזנם. היובש שולב עם רעש וצפיפות ליצירת "תחושת האי הנחות הרצויה" במחלקת התיירים.
את מנוחתו של האיש הצעיר חתכה קריאה מדאיגה של חברתו מהמושב הסמוך,
"אוי!..".
"מה קרה?".
"שמתי את התיק הקטן של התרופות במזוודה, אני בלי כדורי שינה".
"חבל שנרדמת אתמול לפני החדשות, זאת טיסה ארוכה".
"אממ.. הטיסה הזאת תהיה נצח".
"תעבירי את הזמן איך שהוא, תשמעי קצת מוזיקה, אולי תתכונני להרצאה שלך".
הזמן הזדחל לו בחוסר נוחות משמים. מספר תינוקות סמוכים כבר החלו לחמם את קולם להמשך הטיסה. לפתע פנה מבטה של הצעירה לכנפי המטוס, מעל אחד המנועים היא ראתה כתם עשן. היא לא יכלה לדעת האם מדובר בעשן ממנוע המטוס העצום או אולי זה בכלל ענן אפור רחוק. לכן כמובן שהעירה את חברה והראתה לו את התגלית.
הבחור הנואש עצר לחשוב, הביט בחברתו ואמר "העשן הזה, ודאי מסביר את מה שראיתי". "מה ראית?", שאלה הצעירה בחיוך קל, יודעת שמשחק אותו שיחקו באוניברסיטה בשיעורים ארוכים ומשעממים מתחיל.
"ראיתי את מלאך המוות בתור לשירותים".
"האיש עם המעיל?".
"כן".
"לא זה לא הוא".
"איך את יודעת?" הוא שאל בחיוך.
"יצאתי איתו איזה תקופה. כמה שנים לפני שנפגשנו", היא אמרה בתמימות.
"מעניין הוא בוודאי סיפר לך איך זה להיות מלאך המוות ככה ביום יום", רמז בגסות הצעיר. "כן" היא ענתה. הבחור הצעיר שלח בה מבט משועשע. "אתה יודע, הרבה טיסות הרבה גופות", היא אמרה באדישות.
"לא! לא מספרים את זה ככה! יש לנו עוד לילה שלם, שתי ארוחת בטעם פלסטיק ומיליון וחצי שעות באוויר. את חייבת לספר לי את זה כמו שצריך! עם דרמה גדולה וסיפורים מרגשים מפורטים וקורעי לב".
הצעירה שלחה לחברה מבט פגוע. "קדימה דוקטור!" עודד החבר.
"טובבב…" אמרה הצעירה בשקט. היא עצרה לחשוב מספר דקות ואז והחלה מדקלמת בקול שקט, "פוסע לא פוסע לבוש בחליפה שחורה…"
תגובות (0)