המורה למתמטיקה- פרק 9. בבקשה תקראו :)

*נקודת מבטו של דן:

"הלו?" שמעתי את קולה של אמי בוקע מהטלפון. "אמא, אני צריך לדבר איתך. מתי את בבית היום?" שאלתי. "בגלל זה התקשרתי. אני נשארת פה עד מאוחר.. יש לי.. סידורים. אני אחזור מאוחר היום חמוד." היא ענתה במהירות. "טוב אמא שמעי, אני הולך עכשיו לשיע.. לחבר.. חברה.. לליה. אני אחזור בסביבות שש הביתה." גמגמתי. "בסדר. אני צריכה ללכת. תהנה!" היא אמרה וניתקה. השעה עכשיו חמישה לחמש, ואני צריך להיות שם בחמש, טוב אני אצא עכשיו.. אמרתי לעצמי. יצאתי מהבית והלכתי לכיוון הבית הגדול ששכן לידנו. נכנסתי בשער, הבית היה גדול מאוד, והוא היה צבוע לבן. חלונותיו היו גדולים ומרשימים, דלת הכניסה הייתה גדולה גם היא, ועציצים ועצים עיטרו את החצר הקדמית, מה שנתן לבית מראה מרענן. הסתובבתי לצד ימין וראיתי מדרגות. בדיוק כמו שג'ון אמר לי, עליתי במדרגות ודפקתי על הדלת השמאלית. עברה דקה, שבמהלכה המשכתי מדי פעם לדפוק על הדלת, אבל שום צליל לא נשמע. מה הוא רציני?! הוא מזמין אותי לשיעור תגבור והוא אפילו לא בבית?! אבל אז שמעתי צליל של דלת נפתחת מתוך הבית, ודפקתי שוב על הדלת, למקרה שהוא ישמע אותי עכשיו. אחרי כמה שניות שמעתי את המנעול נפתח באיטיות, ואז הדלת נפתחה גם היא. ג'ון עמד שם, לבוש רק בבוקסר, מגבת רטובה הייתה זרוקה על כתפו הימנית, המראה שלו גרם לי להסמיק. "סליחה הייתי במקלחת.. תכנס. אני רק אתלבש ואבוא." הוא אמר. "זה בסדר.." אמרתי, נכנס מהר לסלון כדי שלא אצטרך להסתכל עליו. ניסיתי לא להיראות לחוץ אבל זה היה קשה, כי הייתי לחוץ, או יותר נכון מובך. אחרי כמה דקות ג'ון הגיע לסלון, עם קצת פחות.. עור חשוף. "סליחה על מקודם. שכחתי מתי אתה אמור להגיע.." הוא אמר. "זה בסדר.." אמרתי שוב. התחלנו ללמוד, והאמת שהלך לא רע, ואפילו לא רע בכלל. ג'ון הראה לי כל מיני שיטות טובות לפתירת תרגילים מסובכים, נתן לי תרגילים לשיפור הזיכרון, ואפילו הציע לבחון אותי שוב כדי שהציון מהבוחן הקודם לא ייחשב. "סיימתי. האמת שאני חושב שיצא עכשיו יותר טוב, אז מזל שתפסת אותי 'מעתיק'." אמרתי, מגיש לו את הבוחן. "טוב.. סיימנו את כל מה שתכננתי. אתה רוצה משהו לשתות אולי?" הוא הציע. "הממ בסדר." עניתי. ג'ון קם והלך למטבח, ואני נשארתי לבדי בסלון. הסתכלתי מסביב, בוחן את החדר. החדר היה יפה, הוא היה משופץ והרהיטים היו חדשים. השולחן היה לבן ונמוך והוא ניצב מול הטלוויזיה, שהייתה תלויה על הקיר. מתחת לטלוויזיה ניצבה ארונית ארוכה, ועלייה היו מונחות תמונות ממוסגרות. ניגשתי לארונית והתבוננתי בתמונות. בתמונה אחת היה גבר גבוה ובלונדיני ולידו ילד קטן, שניהם חייכו מאוזן לאוזן, נראו מאושרים. שיערתי שהילד הקטן היה ג'ון והגבר לידו היה אביו ועברתי לתמונה הבאה. התמונה הבאה הייתה בשחור לבן, והייתה שם אישה מבוגרת יחסית. לאישה היה שיער מסובך ותלתלי, עיניה היו גדולות כשל ג'ון וחיוכה היה קטן ומסופק. עברתי לתמונה הבאה, אפשר להגיד שלזה לא ציפיתי, בתמונה ראו את ג'ון מתנשק עם גבר גבוה ושחום למדי. "זה ג'ייק. תמונה די ישנה דרך אגב." שמעתי את ג'ון מאחורי. הסתובבתי אליו, והוא הגיש לי את הקפה. "תודה.." מלמלתי, והתיישבתי על הספה. "כמה זמן אתם ביחד?" שאלתי, לוגם שלוק ראשון מהקפה החם. "שנתיים וחצי. אבל אני חושב שאנחנו עומדים להיפרד." הוא ענה. "למה אתה חושב ככה?" שאלתי, מתעניין. "כי.. היה לי מישהו לפני ג'ייק, ובזמן האחרון אני לא מצליח להוציא אותו מהראש. לא רק בזמן האחרון.. אף פעם לא הצלחתי, פשוט רק עכשיו הבנתי את זה." הוא אמר בתסכול, בוהה לי בעיניים, שוב. "אתה מוכן להסביר לי למה אתה עושה את זה? זה כל כך מעצבן!" שאלתי בעצבנות. "עושה מה?" הוא שאל בחוסר הבנה. "בוהה לי ככה בעיניים." עניתי בקצרה. "אהה.. סליחה. אני לא שולט בזה." הוא אמר. "אז כדאי שתתחיל ללמוד לשלוט על זה, אני בטוח שגם אנשים אחרים מתחרפנים ממך." אמרתי לו. "הם לא. זה לא קורה לי עם אנשים אחרים." הוא אמר, בוהה באיזושהי נקודה בקיר ולא בעיניי לשם שינוי. אוקי מה אני אמור להבין *מזה*?! שאלתי את עצמי. "זה קורה לך רק.. איתי?" שאלתי, תוהה מה הוא יגיד. "כן. פשוט העיניים שלך מזכירות לי מישהו.." הוא מלמל, לא מזיז את מבטו מהקיר. "וואי עדיף אפילו שתבהה בי מאשר שתבהה ככה בקיר! זה עוד יותר מעצבן ככה." הערתי לו בעצבנות. "מצטער, אני לא מסוגל להסתכל עליך." הוא מלמל בשקט. "מה זאת אומרת לא מסוגל?" שאלתי, מנסה להבין את כוונתו. אבל ג'ון לא ענה, הוא רק המשיך לבהות בקיר בשקט. "אוף די כבר! קודם אתה משקר שהעתקתי, אחר כך אתה בוהה בי כמו מטורף וחוקר אותי, ועכשיו אתה אומר שאתה לא מסוגל להסתכל עליי. מה יש לך ממני?? מה אתה רוצה ממני?! תעזוב אותי כבר ותפסיק לשגע אות.." צעקתי נקטעה כי במהלך צעקתי ג'ון הסתכל עליי, ואז התחיל להתקרב אליי. לא הבנתי מה קורה, עוד לפני שהספקתי לסיים את המשפט ג'ון כבר היה קרוב מדי, קרוב עד כדי כך ששפתינו כמעט נפגשו, בלי לחשוב הרבה, זזתי אחורה בפתאומיות וקמתי מהספה. לא ידעתי מה קרה, או מה אני צריך לעשות עם עצמי.. שוב, בלי לחשוב בכלל, פשוט התחלתי לרוץ לכיוון דלת הכניסה, פתחתי אותה ורצתי החוצה, אפילו לא טרחתי לסגור אותה. הגעתי לדלת הכניסה של הבית שלי, שלפתי מהר את המפתח ופתחתי את הדלת. רצתי לחדר שלי, והתיישבתי על המיטה, מתנשף בכבדות. מה לעזאזל קרה עכשיו?!

———————————
אני עכשיו בחופש כמה ימים אז אני אשתדל להעלות פרקים בתדירות יותר גבוהה.
בכל מקרה אני אשמח *מאוד* אם תשאירו תגובות, תתנו לי ביקורות, ותשערו מה יקרה בהמשך (זה עוזר לי לעשות את הדברים לא צפויים מדי). ותודה רבה לכל מי שמגיב וקורא! :)