המורה למתמטיקה- פרק 5. בבקשה תקראו ותגיבו..

"דן!!! מה עשית?" אמי צעקה, מביאה מהר מטלית כדי לנקות את כל הקפה שירקתי. ניסיתי למצוא תירוץ, משהו שבגללו יכולתי להיות כל כך מופתע, ידעתי שאמא מתכוונת לחקור אותי. "סליחה.. פשוט.. אני לא מאמין שהשעה היא כבר… 22:00!! נורא מאוחר.." גמגמתי ולקחתי מאמי את המטלית, מתחיל לנקות את שלוליות הקפה שכיסו את השולחן והרצפה. "דן צודק. כבר מאוחר. אני אאחר לפגישה עם ג'ייק. תודה על הקפה, ג'סיקה. היה נעים להכיר אותך." הוא אמר והתקדם לכיוון הדלת. "תודה על הכל שוב, לילה טוב. ודן, נתראה מחר בכיתה." הוא אמר, אמא שלי נופפה לו והסתובבה לכיור, הוא ניצל את ההזדמנות, וקרץ לי, סוגר מהר את הדלת. "אתה מוכן להסביר לי מה לעזאזל עבר לך בראש כשצעקת ככה? וירקת קפה על כל המטבח?!" אמי צעקה עליי ברגע שהדלת נסגרה. "אמרתי לך, הייתי מופתע בגלל השעה, אני מצטער. ומה לך עבר בראש כשפלרטטת עם המורה שלי למתמטיקה?! הוא-המורה-של-הבן-שלך." נזפתי בה. "מה עם בחור ההוא שאת יוצאת איתו?" שאלתי. היא שתקה כמה שניות, דמעות עמדו בעיניה, "נפרדנו.. אתמול.. הוא היה נשוי והוא לא טרח לספר לי.." היא השפילה מבט. "אני מצטער אמא.." ניגשתי אליה וחיבקתי אותה. "אל תדאגי.. את עוד תמצאי את האחד." ניסיתי להרגיע אותה.
למחרת בבוקר, ליה התקשרה, וצלצול הטלפון העיר אותי. "ליה?? מה את מתקשרת בשש בבוקר?" שאלתי בעייפות, מפהק. "קמתי מוקדם, ורציתי לדעת איך הלך השיעור עם ג'ון אתמול…?" היא שאלה, יכולתי לשמוע את החיוך בקולה. "היה… בסדר." אמרתי לה בעייפות. אני לא רגיל להסתיר דברים מליה, חוץ מהעובדה שאני גיי, סיפרתי לה כל דבר שעבר עליי, אבל אני לא יכול לספר לה מה קרה אתמול, אני פשוט לא יכול. "תפסיק להסתיר ממני דברים! אני רוצה לשמוע הכל, עכשיו." היא דרשה. "הממממ אני אספר לך היום בבית ספר, זה סיפור ארוך." אמרתי לה. "תבריזי איתי משיעור היסטוריה?" שאלתי בתקווה. "ברור שכן. נלך לדבר מאחורי חדר המוזיקה. אתה בא לאסוף אותי ברבע לשמונה?" היא שאלה. "כן.. אני אבוא, אולי קצת יותר מוקדם.. כל כך דחוף היה לך להעיר אותי?" שאלתי בעצבנות. היא רק צחקה וניתקה. קמתי באיטיות מהמיטה, אני לא מאמין שאני ער בשש בבוקר, אני אף פעם לא קם כל כך מוקדם. "אמא, את ערה?" שאלתי בקול רם, אבל לא הייתה תשובה. הנחתי שאמא שלי עוד ישנה ונכנסתי למקלחת. פי נפתח בתדהמה. הכל היה הפוך, הרצפה הייתה מוצפת מים, המגבות היו זרוקות על הרצפה, הסבונים היו זרוקים גם הם על הרצפה, ותוכנן של המגירות היה מפוזר בתוך האמבטיה. מה קרה פה?!, שאלתי את עצמי. בפינת החדר ראיתי פיסת נייר קטנה, ספוגה במים, הלכתי אליה בזהירות, משתדל לא להחליק. הרמתי אותה, זו הייתה תמונה. הייתה שם אישה, גבר וילד קטן. ידעתי שאלו אני וההורים שלי. הסתכלתי על פניו של אבי, הבנאדם שהרס לאמי את החיים. רציתי לקרוע את התמונה, אבל פשוט הסתכלתי עליו, משתדל בכל כוחי לא לבכות. הוא היה מאוד דומה לי, שערו היה כשיערי, ועיניו היו גדולות וכחולות, בדיוק כמו שלי. התביישתי בהיותי דומה לו, רציתי להראות יותר כמו אמא שלי, למרות ששמחתי שלפחות את רוב האישיות שלי, לקחתי ממנה. אחרי כמה דקות של בהייה בתמונה, קרעתי אותה. לא אותי ואת אמא שלי, אלא את פרצופו המחייך של אבי, אם אפשר בכלל לקרוא לבנאדם כמוהו אבא. לקחתי את החלק הקרוע שבו הופיע פרצופו של אבי, וזרקתי אותו לתוך השירותים, מוריד את המים. הייתי עצבני, כועס, פגוע, ואפילו לא ידעתי למה, זאת רק תמונה. הדמעות לא הפסיקו לרדת מעיניי. הורדתי את מכסה האסלה והתיישבתי עליו, שוקע במחשבות. אחרי 20 דקות בערך של דמעות, קמתי מהאסלה והתחלתי לסדר את הבלאגן. כשסיימתי, ירדתי למטה, למטבח. "אני אוכל משהו קטן ובא, תהיי מוכנה." אמרתי לליה בטלפון. ידעתי שאני עומד לספר לליה *הכל* היום. מהיותי גיי ועד מה שקרה בחדר האמבטיה.