המורה למתמטיקה- פרק 3. בבקשה תקראו את הסיפור :)

אוקיי. עכשיו אני גם עצבני וגם בהלם. מה לעזאזל המורה הזה רוצה ממני?? וממתי מורים מזמינים תלמידים הביתה?! "תודה, אבל לא תודה." אמרתי וקמתי מהכיסא. "אם לא תבוא לשיעורי תגבור.. אני מניח שלא תהיה לי ברירה להתקשר להורים שלך." הוא אמר. "אתה סוחט אותי?" שאלתי בתדהמה. "תקרא לזה איך שאתה רוצה, אם העתקת מחובתי לדווח להורים שלך. שיעורי התגבור יכולים לעזור לך להשתפר, ואז לא יהיה צורך להטריד את ההורים." הוא אמר בקול רגוע. "אבל לא העתקתי!!" צעקתי עליו. "בסדר, את זה תספר להורים שלך." הוא אמר בשלווה. "לא! אל תתקשר לאמא שלי! בבקשה!" התחננתי. "בשביל שזה יקרה אתה צריך לקחת שיעורי תגבור." הוא אמר, עדיין מסתכל לי בעיניים. "בסדר, בסדר.." מלמלתי. הוא חייך ואמר "אני בטוח שתבין שזה לטובתך.". המבט שלו לא זז מעיניי, וזה כבר התחיל לעצבן אותי. "המורה, אני יכול לבקש משהו?" שאלתי. "כמובן." הוא אמר, לא מזיז את מבטו. "אתה מוכן להפסיק לבהות לי בעיניים?!?" צעקתי. "בבקשה?" הוספתי קצת יותר ברוגע. אני חייב ללמוד להשתלט על עצמי, הלך עליי עכשיו, עברתי את הגבול. להפתעתי ג'ון לא צעק עליי או העניש אותי, הוא רק חייך, לקח את תיקו, תפח על גבי ויצא מהכיתה. עמדתי שם כמה שניות, מנסה לעכל את השיחה הזאת, ובסופו של דבר יצאתי מהכיתה גם אני. ראיתי את ליה עומדת לא רחוק משם עם אמה, הן בהו בג'ון שהיה בדרכו לחדר המורים. "המורה זה הוא חתיכת חרא!!" צעקתי בעודי מתקרב אליהן. "מה קרה?" ליה שאלה אותי. "הוא מאשים אותי שהעתקתי- ואני לא, ועכשיו הוא סוחט אותי כדי שאני אלך לשיעורי תגבור בבית שלו!" אמרתי בעצבנות, משתדל לא לצעוק שוב. " אתה צוחק עליי, נכון?" היא שאלה, בוהה בי, פהורת פה. "מה? ברור שלא!" אמרתי לה, מעוצבן. "המורה החתיך הזה הציע לך שיעורי תגבור בחינם *בבית שלו*, ואתה מתלונן?!" היא שאלה, עדיין אותו מבט על פניה. "מה את רוצה? הוא בן! אם זאת הייתה איזה בחורה מהממת, הוא לא היה מתלונן." אמה העירה. "אמה את… צודקת.." אמרתי מיד, למרות שהרגשתי שהדרך שבה אמרתי את זה הייתה חשודה. "בכל זאת! שיעורי תגבור חינם! תגיד תודה ותשתוק!" ליה אמרה. "ליה בואי, אני אקח אותך הביתה, היום הזה לא עשה לך טוב… אני אומר לך שהוא האשים אותי על משהו שלא עשיתי! ואז הוא בהה בי כמו איזה מופרע! מי נתן לו ללמד?!" צעקתי. "בהה בך?!" היא שאלה, מופתעת. "כן!! אני אומר לך, הוא פסיכי עם תעודות!!" אמרתי בעצבנות. "אין.. אין לי סיכוי איתו. ידעתי שהוא הומו." היא אמרה באומללות. "תפסיקי עם השטויות שלך, בואי נלך מפה."
ישבתי והאזנתי למוזיקה בחדרי, מצייר דברים על פיסת נייר קטנה. לפתע המוזיקה הפסיקה, אבל לא היה לי את הכוח לגשת ולבדוק למה, אז פשוט המשכתי במעשיי ככה, בשקט. ישבתי שם עוד כמה דקות, הדבר היחיד ששמעתי היו חריטות העיפרון על הדף. ציור תמיד מרגיע אותי, ציור, ומוזיקה. לפתע הטלפון צלצל, דבר שקטע את השקט שכל כך אהבתי באותו רגע. "הלו?" שאלתי, מנסה לגייס את הקול הכי רגוע שאני יכול, למקרה שזאת תהיה אמי. "שלום דן, מדבר ג'ון, המורה למתטיקה." שמעתי את קולו של ג'ון. להירגע, לנשום עמוק ולהירגע. "מאיפה לעזאזל יש לך את מספר הטלפון שלי?!"" צעקתי. "יש לי את דף הקשר של הכיתה שלכם, אבל זה לא חשוב עכשיו. התקשרתי בקשר לשיעורי התגבור, חשבתי שתרצה להתחיל אותם היום. אם אראה שאתה טוב, נבטל את השיעורים שלנו." הוא אמר בטון משכנע למדי. "בסדר. איפה אתה גר?" שאלתי, מנסה לגייס שוב את הטון הרגוע. "זאת הבעיה, לא נוכל לקיים את זה בבית שלי.. אני רק עברתי לכאן, ועוד לא בטוח שאשאר.. אני בתקופת ניסיון, אסור לי להביא אורחים." הוא אמר. "אז אתה.. רוצה לעשות את זה אצלי?" ניחשתי. "אם ההורים שלך מסכימים, אז למה לא." הוא אמר. "אמא שלי מסכימה, אני לא צריך לשאול אותה." אמרתי. "ההורים שלך בבית?" הוא שאל בסקרנות. "לא.. אמא שלי חוזרת מאוחר בלילה." אמרתי בחשדנות. "מצויין, אני אבוא אלייך עכשיו." הוא אמר.