המורה למתמטיקה- פרק 2. בבקשה תקראו :)

הסתכלתי עליו, בוחן אותו, מנסה להיזכר איפה ראיתי אותו קודם. "הוא כל כך חתיך!! אפילו אתה בוהה בו.." ליה לחשה באוזני בהתרגשות. "אני לא בוהה בו!" לחשתי לה בבהלה, אבל היא רק קרצה אליי. "הוא רק נראה לי מוכר, זה הכל." אמרתי לה בעצבנות. "שקט כולם!" המורה אמר בקול רם, משתיק את המתלחששים למיניהם. "שלום, קוראים לי ג'ון, ואני אהיה המורה שלכם למתמטיקה." הוא אמר בחיוך. "יש לך חברה?!" אמה שאלה בקול רם. כנראה שאחרים קיבלו אומץ לשאול, כי אחרי שאלתה של אמה נזרקו לאוויר עוד שאלות רבות, "בן כמה אתה?" "אתה נשוי?" "יש לך ילדים?" "יש לך אחים?" "למה לעזאזל אתה מלמד מתמטיקה?! לך לדגמן!" ועד רבות אחרות, אפילו לא הצלחתי לעמוד בקצב. "שקט! אני אענה לכם על כל השאלות אם רק תהיו בשקט!" הוא ניסה להפסיק את זרם השאלות, והצליח, כולם השתתקו. "אז ככה, אין לי חברה, ומן הסתם אני גם לא נשוי ואין לי ילדים.. אני בן 25, יש לי אח ואחות קטנים, יותר ממכם ככה שאין לכם סיכוי. ו… באתי ללמד מתמטיקה כי אני אוהב את זה ואני רוצה להעביר לכם כמה שיטות טובות שיעזרו לכם במקצוע." הוא סיים לדבר וכולם בהו בו, כולל אני. אולי הם צדקו.. מורה חתיך.. זה באמת כיף. מתמטיקה יהפוך להיות מקצוע הרבה יותר מעניין אם יהיה לי פרצוף (וגוף..) יפה להסתכל עליו. "אני אקריא שמות, כל מי שאני מקריא את שמו שיצעק 'כאן'." ג'ון אמר והתחיל להקריא. "אמה!".. "כאן!", "ניק!"…. "כאן!", "אמבר!"….. "כאן!", "ליה!… "כאן!".. "למה קרצת לו?! הוא מורה! הוא יכול להעניש אותך." נזפתי בליה. "תרגע, פשוט מתאים לי בעל גם חתיך וגם חכם.." היא אמרה בחיוך. "למרות שלדעתי הוא גיי.. למה כל הבנים השווים תמיד הומואים?!" היא אמרה בעצבנות. "למה את חושבת שהוא גיי? הוא לא נראה גיי.." לחשתי לה. "אני מזהה הומואים כשאני רואה אותם.. תאמין לי." היא אמרה בביטחון. התאפקתי לא לצחוק, 'את החברה הכי טובה של גיי במשך חמש שנים ואת אפילו לא חושדת בו!' רציתי להגיד לה. "דן!" הוא הקריא את שמי, "כאן.." אמרתי באדישות, לא רציתי שידעו שהוא מעניין אותי. ראיתי שג'ון הסתכל עליי כמה שניות ורק אז המשיך להקריא את חמשת השמות האחרונים. "אני מעביר עכשיו מקומות ואז נעשה בוחן פתע קטן כדי לבדוק מה אתם יודעים. המקומות שאני קובע קבועים ויישארו כך עד סוף השנה." הוא אמר. נשמעו כמה קריאות 'לאאא!!' ברחבי הכיתה אבל ג'ון כבר התחיל להעביר תלמידים ממקומותיהם. "…את.. המממ תעברי לשולחן האחרון ליד הילד עם החולצה האפורה שם.." הוא אמר לליה, ואז העביר את מבטו אליי, שוב בוהה בי לכמה שניות, "אתה, לך לשולחן מול השולחן שלי, השולחן הראשון." הוא הורה לי. "לא! אבל אני לא אוהב להיות מקדימה!" אמרתי בעצב. למרות שהתאים לי לשבת מולו, אני חייב להעמיד פנים שלא.. אם מישהו יגלה שאני גיי.. אני מת. "בלי להתווכח." הוא אמר ושוב נעצר לבהות בי לכמה שניות. זה כבר נהיה מפחיד, מה הוא רוצה ממני?! אולי.. ליה צדקה? לא אין מצב.. היא לא עלתה עליי, איך היא תעלה עליו? לקחתי את התיק שלי ועברתי לשולחן מולו, משתדל ככל האפשר להיראות עצוב. "אני מחלק את הבחנים, יש לכם 10 דקות לעשות אותם, תעשו כמה שאתם מספיקים." הוא אמר והתחיל לחלק את הבחנים. אני לא רוצה להשוויץ אבל למרות שאני שונא את המקצוע הזה, אני די טוב במתמטיקה. סיימתי כמעט את כל השאלות בדף, רק שתיים נשארו לא פתורות כשמסרתי לו אותו. ג'ון הורה לנו לעבוד בחוברת בזמן שהוא בודק את הבחנים. "דן.. גש אליי בסוף השיעור." הוא אמר בקול חמור. הייתי לחוץ, הבטחתי לאמא שלי לא לעשות בעיות.. אולי זה בגלל שלא רציתי לעבור מקום?
כשהגיע סוף השיעור סימנתי לליה שאני תכף בא, שנייה לפני שהיא נסחפה בזרם התלמידים שרץ החוצה. "הממ המורה, רצית לדבר איתי?" שאלתי, משתדל להיות מנומס. "כן, שב." הוא אמר וקרב כיסא אל מול הכיסא שלו. "אני מבין שקשה לך במתמטיקה אבל בכל זאת, זאת לא סיבה להעתיק." הוא אמר, מסתכל בעיניי. "מה??!! לא העתקתי!" צעקתי, לא יכולתי לשלוט בעצבים שעלו בי. "הדף תשובות שהיה מונח על שולחני הפוך, התהפך איכשהו. רק אתה ישבת מולו ורק אתה הצלחת לענות כמעט על כל השאלות נכון." הוא אמר, לא מזיז את מבטו מעיניי. "אני לא העתקתי, אני נשבע!" צעקתי בעצבים. "תרגע, אני לא אספר להורים שלך. למעשה, אני מציע לך שיעורי תגבור, אני מציע את זה לכל התלמידים המתקשים. תוכל לבוא לביתי ואני אעזור לך עם השיעורים ועם החומר, מה אתה אומר?"