המורה למתמטיקה- פרק 12. בבקשה תקראו :) (סליחה על העיכוב..)

"בגלל זה אין לך מצב רוח?? בגלל שבוהים בך?" הוא שאל, מופתע ממסקנתו. "בערך.." מלמלתי. "טוב לא נדבר על זה אם אתה לא רוצה.. הבאתי אותך כדי להוציא אותך מהבאסה, לא להזכיר לך אותה." הוא אמר, אחרי שהבחין בהבעת פניי. "אז איך מתקדמת היציאה מהארון? סיפרת לאחותך כבר?" שאלתי, מעביר נושא. "לא סיפרתי.. טוב, התכוונתי לספר אבל.. לפני שבועיים בערך ישבנו ביחד וראינו טלוויזיה, הייתה שם כתבה על מצעד הגאווה, וחשבתי לעצמי 'הגיע הזמן לספר לה, אני חייב לעשות את זה עכשיו.', אבל לפני שהתחלתי לדבר.. היא אמרה לי, 'למה נותנים במה לחולי נפש האלה?? מזהמים לנו את המדינה.', תמיד חשדתי שהיא לא בדיוק מחבבת הומואים…" הוא אמר, יכולתי לראות את הדמעות עומדות בעיניו. לא ידעתי מה להגיד לו, איך לעודד אותו, ניסיתי לחשוב מה ליה הייתה אומרת, אבל רק להיזכר בה גרם לי לרצות לבכות. "אני בטוח שהיא תקבל אותך.. בסופו של דבר.." גמגמתי בשקט. מאותו רגע העברנו את עשר הדקות האחרונות של הנסיעה בשקט מוחלט, מה שגרם לי להרגיש די לא בנוח. שנאתי את זה בעצמי, תמיד אומר את הדברים הלא נכונים בזמן הלא נכון והורס הכל.
הגענו לחניה שמול הבריכה וזאק חנה את המכונית, עדיין לא מוציא מילה. "יאללה אתה בא?" זאק שאל בעודו יוצא מהמכונית במהירות. "מצטער שהרסתי לך את המצב רוח.." אמרתי לו בשקט, יוצא גם אני מהמכונית. "לא נהרס שום מצב רוח, יאללה בוא נלך, אני חייב כבר להיכנס למים." הוא אמר עם חיוך, מתחיל לדלג לכיוון הכניסה, בעודו מושך אותי אחריו.
"בוא כבר, אני מת להיכנס למים!!" זאק צעק לי מחוץ לתא ההלבשה, דופק בחוזקה על הדלת. "שנייה אני יוצא.." צעקתי לו בחזרה. "כמה זמן לוקח לך?? מה אתה בחורה?" הוא צעק. "עלית עליי." אמרתי בקול גבוה, פותח את דלת התא. "טוב, בוא כבר!" הוא אמר בהתלהבות, מושך אותי אחריו. "מה יש לך? תרגע קצת." שאלתי, בעודי נגרר אחריו. "המון זמן לא הייתי פה, במיוחד לא איתך!" הוא אמר, לא עוצר לרגע. התקרבנו לבריכה, מספיק קרוב כדי להבחין שהבריכה ריקה כמעט לחלוטין. זאק לא הפסיק לרוץ לעבר הבריכה, ולא עזב את ידי. התקרבנו עוד ועוד לבריכה והייתה לי הרגשה די רעה בנוגע למה שזאק הולך לעשות, אבל לפני שהספקתי להגיד לו משהו, כבר הייתי עמוק בתוך המים. הרגשתי את גופי קופא ואת רגלי משתפשפות עם רצפת הבריכה. לא ידעתי מה אני אמור לעשות באותו רגע, עייני שרפו, רגליי כאבו והאוויר.. הלך ואזל. לפתע הרגשתי יד מושכת אותי למעלה, "נכון שזה היה *כיף*??" זאק צעק בהתלהבות ברגע שיצאתי מהמים. "כיף?? אתה רציני??" אמרתי בכעס בעודי משתעל ומשפשף את עיניי. "אתה צריך להירגע קצת, ולא להיות כל כך שלילי כל הזמן. נעשה תחרות עד למים הרדודים?" הוא אמר בחיוך והתחיל לשחות במהירות לכיוון המים הרדודים. "היי, חכה!!" צעקתי אחריו, למרות שידעתי שהוא לא שומע דבר. התחלתי לשחות אחריו, שוחה הכי מהר שאני יכול, אבל אפילו לא התקרבתי למהירותו.
"אל… תעזוב… אותי… ככה… יותר.. בחיים!! לא במים העמוקים!!" אמרתי לו, מתנשף, ברגע שהגעתי אליו. "ניצחתי אותך." הוא אמר בחיוך, מתעלם מהערתי. "כמה מפתיע.." מלמלתי, מתחיל לסרוק את הבריכה הריקה. רק שלושה אנשים היו בבריכה מלבדנו. אחד האנשים ישב בקצה השני של הבריכה, הוא בהה בזוג האנשים הנוספים, בחור ובחורה מחובקים. הבחורה הייתה עם הגב אליי, ואילו הבחור עמד עם הפנים אליי, סרקתי את פניו, הוא היה שחום וגבוה, והאמת שהוא היה די.. מוכר. הרגשתי שראיתי אותו כבר קודם. "מה קרה?" זאק שאל אותי. אבל התעלמתי ממנו, לא הצלחתי להבין מאיפה הבחור ההוא מוכר לי. לפתע, נזכרתי במשהו, זה.. זה.. הוא!! חשבתי לעצמי, אבל מה לעזאזל הוא עושה עם הבחורה הזאת?! "ג'ייק?!" שאלתי בקול רם, לא מזיז את מבטי ממנו. "מי זה ג'ייק?" זאק שאל בחוסר הבנה, בוהה בי. רק אז הבנתי מה עשיתי.. זאק בהה בי, ג'ייק בהה בי, הבחורה הזאת בהתה בי, ואפילו האיש מקצה הבריכה בהה בי. "אף.. אחד.. התבלבלתי." אמרתי במהירות ויצאתי מהמים, רץ לעבר חדר ההלבשה. ברגע שהגעתי אליו, נכנסתי ונעלתי אחריי את הדלת. התחלתי להתלבש במהירות, רציתי לצאת משם, שהג'ייק הזה לא יתחיל לשאול אותי שאלות, ויותר חשוב.. שזאק לא ישאל שאלות. אני ממש לא רוצה לשתף את זאק, או אף אחד אחר במה שקרה, הם גם ככה לא יבינו אותי, אף אחד לא מבין אותי. "דן! מה עובר עליך?? תפתח את הדלת." זאק קרא מחוץ לתא ההלבשה, דופק על הדלת בחוזקה.
———————————————-
אני יודעת שהתעכבתי קצת עם הפרק הזה, ואני מצטערת, פשוט לא יכולתי להיכנס למחשב בשלושה ימים האחרונים.
לגבי הפרק.. אני לא יודעת למה, אבל מרגיש לי ממש מוזר שג'ון לא היה בשני הפרקים האחרונים, מקווה שזה לא מוזר לכם גם, אבל מה שכן, הוא יהיה בפרק הבא. בכל מקרה מקווה שאהבתם את הפרק, ושוב, אשמח לביקורות, תגובות והשערות להמשך. (זה חשוב לי מאוד, תודה רבה לכל מי שמגיב.)