המורה הקוריאני שלי – פרק 12 – חלק ד'

"ג'יי הון.." החזקתי את צווארו והוא הסתכל קדימה וסירב להסתכל עליי "רגע..תלך לאט!" הסתכלתי עליו המומה והרגשתי את ליבי שוב פועם במהירות לא הגיונית.
"אל תחשבי דברים שאת לא צריכה.." הוא אמר באמצע הדרך "אני פשוט צריך לטפל לך בזה." הוא היה נראה לחוץ.
"על מה נראה לך שאני חושבת?" התגריתי בו והרגשתי הנאה.
"אני לא יודע..על מה את חושבת?" הוא הסתכל עליי ונעצר לפתע.
"למה עצרת?" הסתכלתי על עיניו הקטנות והוא החזיר לי מבט רציני. הוא שתק ואני נבהלתי ממבטיו "מה..מה קרה?"
"תגידי לי על מה את חושבת.." הוא חיכה שאמשיך לדבר.
"לא יודעת..על הרגל?"
"מגי!" הוא נראה עצבני.
"מה? על מה אתה רוצה שאני יחשוב?" התעצבנתי כל כך משאלותיו, לא יכולתי להבין למה הוא עושה את זה. למה הוא חותר?
הוא השפיל את מבטו והמשיך להתקדם לכיוון המטבח. הוא הניח אותי על הכיסא במטבח ולאחר מכן חיפש בארונות ערכה לעזרה ראשונה.
הסתכלתי על הרגל שלי והיא התנפחה מרגע לרגע. הוא שם לי קרח על הרגל "זה כואב!" ניסיתי להתנגד לו ולקחת את הרגל לאחור אבל הוא סירב לשחרר אותי "ג'יי הון.!!!!" צרחתי עליו והתחלתי להרביץ לו בראשו "תפסיקקק!!"
"תפסיקי להתבכיין!!" הוא התעצבן והרים את קולו "תכף זה יעבור!" הוא המשיך להצמיד את הקרח לרגלי הנפוחה ואני לא הפסקתי להתנגד ולהרביץ לו בראשו "בבקשה, תפסיק! זה כואב!"
"אני יודע, זה ממש כואב! תרביצי לי אם זה עוזר לך, אבל אני לא ישחרר אותך עד שתחלימי!" הוא נראה רציני וממוקד במטרתו.
הכאב החל לעבור לאט לאט. הסתכלתי על ג'יי הון שהיה חבול בפניו מעט בגללי. הרגשתי נורא לראות את פניו כך "ג'יי הון, אני מצטערת.." החזקתי את פניו וליטפתי אותם והוא לא הרים את ראשו, רק המשיך להצמיד אליי את הקרח ולהיות ממוקד ברגלי.
לאחר מכן, כשהנפיחות ירדה מעט, הוא חבש את רגלי וקיבע אותה כך שלא תוכל לזוז "אני ייקח אותך למעלה." הוא החזיר את הערכה ולאחר מכן שוב הרים אותי בידיו והעלה אותי לכיוון החדר.
הסתכלתי על פניו החבולות שהיו קרובות אליי והוא, שוב ,סירב להסתכל עליי. הוא נע באיטיות לכיוון החדר ואני רק הסתכלתי עליו בלי לומר מילה.
הוא הכניס אותי לתוך החדר והשכיב אותי על המיטה. פניו היו קרובות אליי והוא הסתכל עליי למשך שנייה ולאחר מכן התרומם והסתכל עליי מלמעלה בחיוכו השחצני "אל תדאגי לפנים שלי, אני אפילו נראה טוב יותר כשאני פצוע.." הוא כיסה אותי בשמיכה והתיישב על ידי "את מרגישה טוב יותר?" הוא הסתכל עליי לראשונה במבט מודאג.
הסתכלתי עליו המומה ושתקתי, פשוט לא יכולתי להגיד שום דבר. הסתכלתי על פניו, על עיניו הקטנות, על אפו הישר והמשורטט ועל שפתיו הגדולות והבנתי למה כל כך הרבה בנות מעריצות אותו, הוא היה פשוט מושלם.
הוא הסתכל עליי מבוהל ולא הבין למה אני מסתכלת עליו בלי לומר דבר "היי, את נרגשת שאני יושב על ידך?" הוא חייך אליי את חיוכו השחצני.
חייכתי אליו, זה היה הג'יי הון שאני מכירה "תודה!" הנחתי את ידיי עליו ובלי שום התרעה מוקדמת כרכתי אותם סביב צווארו וחיבקתי אותו. הייתי כל כך אסירת תודה לו על כל מה שהוא עשה ולמרות ששנאתי את ההתנשאות שלו, הוא היה אנושי לפעמים.
הוא היה נראה מופתע ומבוהל לנוכח התגובה שלי.
"ג'יי הון.." חייכתי בעודי מחבקת אותו.
"מה?" הוא נשאר עם ידיו תלויות באוויר ולא החזיר לי חיבוק.
"אתה יודע על מה אני חושבת?"
"על מה?" הוא אמר בבהלה.
"שאתה המורה הכי טוב שיכלתי לבקש לעצמי.." ניתקתי אותו ממני והסתכלתי עליו בחיוך "למרות שלפעמים אתה הבן אדם הכי מעצבן עלי אדמות, יש בך גם צדדים חיובים." חייכתי אליו והסתכלתי עליו בעיניים עייפות.
הוא חייך והסתכל עליי כמרוצה "את עייפה.." הוא קם מעל המיטה שלי ולאחר מכן הכניס את ידיו לכיסי מכנסיו "גם את מעצבנת, מאוד! אבל, לפעמים את מפתיעה לטובה." הוא חייך והסתובב כדי לצאת מהחדר.
הוא יצא מחדרי וסגר את הדלת אחריו. הסתכלתי על הדלת הסגורה וחייכתי "תודה, ג'יי הון." סיננתי מבעד לעיניי העצומות ושפתיי הרדומות.