המורה הקוריאני שלי – פרק 12 – חלק א'

ירדנו מהחדר שלושתנו והשעה הייתה כבר ממש מאוחרת. ג'ונג צ'ה הסתכל על אמא שנרגעה והיה נראה שהוקל לו לראותה רגועה יותר. הוא ניגש אליה והניח עליה את מעילו. מינג סו נרדמה על הספה וג'ייק וג'יי הון ישבו ושתו קצת מהוויסקי של ג'יי הון. את ג'סיקה והי ג'ין לא ראיתי שם כבר, כנראה בגלל השעה המאוחרת ג'סיקה חזרה למלון והי ג'ין חזרה לביתה.
"אנחנו הולכים, מג.." אמא נישקה את לחיי וליטפה את פניי "יום הולדת שמח." היא חייכה אליי והתקדמה עם ג'ונג צ'ה שאחז בה בחוזקה וצעק לסו יונג שהם זזים.
סו יונג התעוררה וניגשה אליי "מגי, את בסדר?" היא הסתכלה עליי עצובה גם היא.
"אל תדאגי.." חיבקתי אותה "תודה על הדאגה שלך, אני באמת בסדר." חייכתי אליה וסימנתי לה בראשי להמשיך לכיוון ג'ונג צ'ה ואמא.
"אני שמחה לשמוע.." היא חייכה אליי חיוך מהול בעצב "אנחנו נדבר, להתראות." היא התקדמה אחרי ג'ונג צ'ה והם יצאו מהבית.
אריאלה וליסה חיבקו אותי גם הן וג'יי הון התקדם לעברם "היי, יש לכם איפה לישון?" הוא כיווץ את פניו ונראה מחוק מהאלכוהול.
"אנחנו נסתדר.." אריאלה חייכה אליו והסתובבה לכיוון היציאה אבל הוא תפס אותה וחייך "אתן יכולות להישאר כאן..יש מספיק מקום."
"באמת?" ליסה חייכה אליו וזה הנהן בראשו ולקח אותן אחריו לכיוון החדר שבו הן שמו את המזוודות שלהן.
אני התקדמתי לכיוון המטבח, איפה שג'ייק ישב ומזגתי לעצמי מים.
"אנחנו יכולים לדבר?" הוא הסתכל עליי במבט מיוסר. ידעתי שהוא ממש דואג לי.
"כן, אנחנו יכולים לדבר.." התיישבתי ליד השולחן והקשבתי למה שיש לו להגיד.
"מה קרה לך היום? למה נעלת את עצמך בחדר? למה גמגמת שסיפרתי לך על האירוסים עם ג'סיקה?" הוא הסתכל עליי בעיניים עייפות וידעתי שהוא פגוע מהצורה שדיברתי אליו.
"אני מצטערת ג'ייק. אני דיברתי אליך לא יפה מקודם. אבל אתה מכיר אותי, אתה יודע שאני משוגעת לפעמים. חוץ מזה, ביקשתי שתתנו לי זמן לחשוב ואתה וג'יי הון לא הנחתם לי לנפשי." הסתכלתי עליו במבט עצבני "לכן, הייתי חייבת לברוח!"
"דאגנו לך, מג! את לא יודעת מה הלך כאן מהרגע שעלית על האופנוע!" הוא שיחק עם הכוס שהייתה בידו והמשיך בדבריו "בסך הכל רציתי לדעת מה קרה לך. אני יודע שזה לא בגלל האירוסים, אבל לא ידעתי מה הסיבה ולכן רציתי לדבר איתך ולדעת מה קרה.." הוא הסתכל עלי בדאגה.
"אני יודעת.." השפלתי את מבטי "ג'ייק.." הסתכלתי עליו בעיניים בורקות "אתה מכיר אותי הכי טוב מכולם.." נאנחתי.
"בגלל זה אני יודע שאת לא במיטבך, ואל תגידי לי שכן! אני יודע שאת לא.." הוא בחן את פניי ואני חייכתי אליו "אני בסדר, אמרתי לך..אני רק צריכה לסדר לעצמי את המחשבות ולשנות גישה.."
"לשנות גישה?" הוא צחק "את?"
"חוצפן!" זרקתי עליו את המגבת שהייתה על ידי והוא צחק "אני החלטתי באמת לשנות גישה, כדי לא לעצבן את כולם. אולי, אם אני ייתן להם צ'אנס אני ירגיש יותר טוב." חייכתי אליו "אתה יודע, היום כשירדנו וכולכם ישבתם כאן, ג'ונג צ'ה ניגש לאמא והניח עליה את המעיל שלו. הסתכלתי עליו וראיתי בעיניו את הדאגה והאהבה שהוא חש כלפיה ואם אמא מאושרת לצידו, החלטתי לתת לו צ'אנס." לגמתי מהכוס מים וג'ייק הסתכל עליי מופתע "לאן הלכת תגידי? לקוסם או משהו בסגנון?"
חייכתי אליו "הייתי בבית מלון סמוך לכאן..לא הייתם צריכים לדאוג כל כך, ועוד להזמין משטרה?"
"אמרתי לך כבר, את לא יודעת מה היה כאן אחרי שהלכת.." הוא הניח את הכוס על השולחן והסתכל עליי במבט רציני "אחרי שעלית על האופנוע נכנסתי הביתה וחיפשתי את אריאלה או את ליסה אבל לא הצלחתי למצוא אותן. ג'יי הון קלט אותי מרחוק וניגש אליי כדי לבדוק מה קרה וברגע שסיפרתי לו, הוא לקח את הרכב שלו ויצא בעקבותייך. הוא ביקש ממני שאתקשר למשטרה ולמרות שידעתי שזה לא נחוץ, בגלל שדאגתי כל כך, עשיתי כדבריו. הוא חזר אחרי חצי שעה של סיבובים וחיפושים אחריך ונראה ממש חיוור." הוא הביט על עיניי המופתעות והמשיך "כשהוא חזר כל האורחים כבר לא היו שם ואמא שלך לא יכלה להפסיק לבכות ודאגה לך נורא. ג'יי הון הסביר לשוטר איך את נראית ואני חשבתי שאני ישתגע מדאגה. ואז כולנו הסתכלנו לכיוון הדלת שנפתחה באיטיות ואת עמדת מאחורי הדלת, יש לך מושג איזה הרגשה הרגשתי? כעסתי על עצמי כל כך שגרמתי לך להרגיש שאת צריכה לברוח." הוא נאנח ונראה עצוב וכעוס.