המורה הקוריאני שלי – פרק 11 – חלק ד'
"אתה חותם לה?" חייכתי אליו והוא הסתכל עלי במבט מופתע "מה, לא ידעת? הלהקה שלנו מפורסמת בקוריאה." הוא חייך והביא לי את המפתח לחדר "אנחנו הפרויקט של ג'יי הון.."
הסתתי את ראשי הצידה וסירבתי להקשיב "לא משנה.." חייכתי אליו חיוך מזויף "אני יחזיר לך את הכסף. תודה רבה ג'ון צ'אן." חייכתי אליו והתקדמתי לכיוון מס' החדר שהיה כתוב על המפתח.
"מגי..חכי שניה." ג'ון צ'אן עצר אותי והביא לי עוד כסף "קחי את זה, במידה ותרצי לחזור מחר אין לך איך לשלם..אני בטוח שזה יספיק!"
הסתכלתי עליו בחיוך והייתי כל כך אסירת תודה לו "תודה, ג'ון צ'אן. על הכל!" נישקתי את לחיו ונפרדתי ממנו בחיוך. ג'ון צ'אן הסתכל עליי גם אחרי שנפרדתי ממנו וחייך. הייתי שמחה שיכולתי להכיר אותו.
בין כל המשוגעים שהיו בבית הספר החדש שלי, הוא היה אחד השפויים.
כשנכנסתי לחדר ראיתי שהוא ממש מפואר "הג'ון צ'אן הזה!" התעצבנתי עליו כל כך, יכולתי להסתפק גם במשהו צנוע יותר.
הסתכלתי על עצמי במראה, על השמלה והתסרוקת והאיפור וצחקקתי לעצמי, זה כל כך לא התאים לי. הבחורה הזאת, כל כך לא אני!
הרמתי את השמלה הארוכה מעט ונעלי הספורט הלבנות הופיעו למול המראה. זה היה כל כך מצחיק לראות בחורה בשמלה מפוארת נועלת נעליי ספורט להשלמת ההופעה.
"תסתכלי על עצמך.." דיברתי אל הבחורה שהשתקפה במראה "את פתטית את יודעת.." הסתכלתי על המראה באכזבה רבה "איך את נותנת לבחור אחד לסובב אותך על האצבע שלו? או יותר נכון, לשני בחורים! את לא צריכה אף אחד, כמו שתמיד הסתדרת לבד, את יכולה גם עכשיו." הרגשתי את הדמעות החנוקות בגרוני מאיימות לפרוץ החוצה "מה קרה לך, מגי? איפה שמחת החיים שהייתה לך כל הזמן? יש לך את אריאלה ואת ליסה, את לא צריכה יותר מהן!"
המשכתי להסתכל על העיניים העצובות שלי "זה לא יעזור לך כמה שתרחמי על עצמך, לאף אחד לא איכפת. אז תתחילי לדאוג להנאה שלך בעצמך!" חייכתי לעצמי והסתכלתי על הבחורה שהשתקפה במראה בצורה אחרת, עכשיו ראיתי את ה'מגי החזקה' שוב משתקפת למולי.
יצאתי מהחדר והתקדמתי חזרה לקבלה. החזרתי למזכירה את המפתח וזו הסתכלה עליי מופתעת על השהות הקצרה שלי בחדר "תודה רבה!" אמרתי לה בחיוך והסתובבתי לכיוון היציאה מחויכת, הרגשתי חזקה מתמיד למרות שהלב שלי פעם בעוצמה מטורפת. החלטתי לחזור לביתו של ג'יי הון בראש מורם ולדבוק במטרה שלי, הריקוד והשירה!
יכול להיות שאם אני יסתכל על הדברים בצורה חיובית, הכול ישתנה וההרגשה הנוראית שאופפת אותי תשתנה. חוץ מזה, ארי וליסה שם ועד שהן הגיעו, אני לא מתכוונת לפספס את האפשרות לבלות לצידן בגלל שני הגברים האלה.
תפסתי מונית ואמרתי לנהג לאיזה כתובת לנסוע. הוא הבין לאן אני רוצה להגיע רק אחרי שעה של הסברים שבהם ניסיתי בכל יכולתי להסביר לו לאן להגיע. האנגלית שלו הייתה כמו הקוריאנית שלי, כלומר לא הבין מילה!
בסופו של דבר הגענו לביתו של ג'יי הון ושילמתי לנהג בכסף שג'ון צ'אן נתן לי. הסתכלתי על הבית שהיה שקט עכשיו, זה היה נראה כאילו כל האורחים כבר הלכו הביתה.
מחוץ לבית ראיתי ניידת משטרה ופחדתי שקרה משהו. נכנסתי לתוך הבית וראיתי את כולם יושבים בסלון והמסתכלים עליי בעיניים פעורות לרווחה. אמא, ג'ונג צ'ה, אריאלה, ליסה, ג'ייק, ג'סיקה, ג'יי הון, הי ג'ין וסו יונג.
תגובות (0)