המורה הקוריאני שלי – פרק 11 – חלק ג'

"אתה חושב שאני בוכה על זה?" חייכתי "אני בעצמי לא החלטתי עדיין למה אני בוכה. אז איך אתה יודע מה קרה?" הזזתי אותו אחורנית והסתכלתי עליו בעיניים רטובות מבכי "חשבת על האפשרות שאולי אני בוכה…" נשמתי עמוקות והמשכתי להסתכל על עיניו הקטנות שהפנטו אותי כל פעם מחדש "בגללך..?"
"מה?" הוא הסתכל על עייני הגדולות ועיניו הקטנות נפתחו לרווחה.
"אני לא יודעת למה.." הסתכלתי עליו במבט טרוד והייתי עצבנית "אבל בזמן האחרון אני פשוט לא מפסיקה לחשוב עליך..עלינו.." השפלתי את מבטי לרצפה "המחשבות האלה משגעות אותי ולא נותנות לי מנוח ואני מבולבלת!" הסתכלתי עליו כחסרת אונים "אני יודעת שאתה אוהב את הי ג'ין ואין לי כל כוונה להיכנס ביניכם, אני פשוט צריכה זמן לסדר את המחשבות..בגלל זה ביקשתי ממך לתת לי להיות לבד." הסתכלתי עליו עצבנית ושבורה, למה הוא לא מקשיב פעם אחת למה שאני אומרת לו?
ג'יי הון הסתכל עליי גם הוא במבט שבור והיה נראה שעיניו בורקות גם הן. הוא נשם עמוק לאחר הדברים שאמרתי לו ושפשף את פניו עם ידיו בעצבנות.
"באמת לא הרגשת כלום? אחרי הנשיקה?" הסתכלתי עליו מיוסרת לחלוטין והוא הסתכל עליי במבטו השבור בלי לומר מילה.
"אתה יודע מה, תשכח מזה! זה כבר לא מעניין אותי! תצא מכאן.." עברתי אותו והתקדמתי לכיוון המיטה אבל הוא תפס את ידי וסובב אותי לכיוונו. הוא החזיק את פניי בידיו והצמיד את שפתיו לשפתיי.
עמדתי מולו בעיניים פעורות לרווחה, הייתי המומה לנוכח תגובתו והוא סירב לשחרר אותי ממנו. הוא הצמיד אותי חזק לגופו, כך שלא אוכל להתרחק או להדוף אותו ממני.
למרות שהוא החזיק את גופי כך שלא אוכל לזוז או להתחמק ממנו, עדיין היו לי השיניים שלי. נשכתי את השפה שלו והוא ניתק את עצמו ממני "אהה.." הוא החזיק את שפתיו בידיו.
"אמרו לך שאתה לא יודע איך להתנהג לבחורה?" הסתכלתי עליו המומה, מחזיקה את עצמי בפניו ומסרבת לתת לרגשותיי להתפרץ החוצה.
הוא הסתכל עליי בעיניו הקטנות וחייך אליי את חיוכו השחצני ששנאתי כל כך "היי, מגי..רק רציתי להראות לך שכן איכפת לך.." הוא הרטיב את שפתיו עם לשונו בעצבנות ולאחר מכן חזר לחייך "אל תטעי לגבי, אני לא הרגשתי כלפייך כלום ולעולם לא יקרה בינינו משהו. מה שהיה אז בשוק, וגם עכשיו, היו מקרים חסרי משמעות בשבילי."
השפלתי את מבטי וחייכתי בכעס "פשוט תצא.." גיחכתי והסתובבתי לכיוון המרפסת בעודי משלבת את ידיי בעצבנות. מאחוריי שמעתי טריקת דלת והבנתי שהוא יצא החוצה. הסתובבתי חזרה לכיוון הדלת וראיתי למולי את ג'ייק.
"לא נמאס לכם?" הסתכלתי עליו עצבנית "תצא החוצה!!"
"מגי, אנחנו צריכים לדבר.." הוא אמר במבט מיוסר.
"לא זה לא יאמן!" החזקתי את ראשי והרגשתי שאני משתגעת "לא רק שאנחנו לא צריכים לדבר, אני לא רוצה לשמוע לא ממך ולא מג'יי הון יותר בחיים!" עברתי את ג'ייק בריצה והתקדמתי במהירות לכיוון היציאה.
ראיתי שג'ייק מגיע בעקבותיי והסתתרתי בין כל האנשים שרקדו באמצע הרחבה של הסלון של ג'יי הון. הצלחתי להשתחל לבחוץ ולא ראיתי יותר את ג'ייק. רצתי עם השמלה והעקבים שהכאיבו לרגליי. הורדתי את העקבים בעצבנות והחלפתי אותם לנעליי הספורט שלי שעמדו בכניסה ופשוט רצתי לעבר היציאה מהבית של ג'יי הון.
"מגיי…" ראיתי את ג'ון צ'אן על האופנוע שלו, מוכן לנסיעה. אבל לא עצרתי לידו ופשוט המשכתי לרוץ, בלי לדעת לאן רק כדי לברוח מכולם.
"תעלי.." ראיתי אותו על ידי מושיט לי קסדה. חבשתי את הקסדה ועליתי לאופנוע.
הוא החל לנסוע ואני שמעתי מאחוריי את ג'ייק קורא בשמי מספר פעמים, אבל לא הסתובבתי, כל מה שרציתי זה שהזמן יחזור לאחור ושלא הייתי מכירה את ג'יי הון ואפילו לא את ג'ייק. רציתי לחשוב על הדברים ובגלל הבלגאן שהתחולל בראשי, הייתי חייבת לברוח למקום שאף אחד לא ימצא אותי.
"ג'ון צ'אן.." פניתי אליו בקול רפה ובעיניים עייפות מבכי.
"מה?" הוא שאל תוך כדי הנסיעה.
"אתה יכול לקחת אותי למקום שקט? אני צריכה לסדר לעצמי את המחשבות."
"אכפת לך לבוא אליי? אני גר לבד בדירה יחסית צנועה, אבל היא מאוד שקטה. אם את רוצה, את מוזמנת!" הוא חייך והמשיך בנסיעה.
"האמת, אל תיפגע, אבל אני רוצה להיות לבד." לא רציתי לפגוע בג'ון צ'אן, אבל לא רציתי לראות אף בן אדם מוכר, הייתי צריכה זמן לעצמי.
"אם כך, תסתכלי על זה.." הוא עצר ליד בית מלון גדול והחנה את האופנוע שלו "בואי.." הוא הוריד לי את הקסדה מהראש עם החיוך המתוק שלו ועזר לי לרדת מהאופנוע.
"אבל..אין לי כסף.." נכנסתי איתו לתוך המלון והוא הסתכל עליי בחיוך ועזב את ידיי בעודו מתקדם לקבלה. הוא דיבר עם המזכירה בקוריאנית וזו הביאה לו מפתח והגישה לו פתק לבן ריק כדי שיחתום עליו.