המורה הקוריאני שלי – פרק 10 – חלק ה'
ג'יי הון הסתכל עליי במבט עצבני ולאחר מכן התנצל בפני ג'ונג צ'ה ובפני אימי וגרר אותי אחריו לחדר שלו בקומה העליונה. עמדתי בחדרו והסתכל על מבטו הזועף בלי לומר מילה. הייתי כעוסה על הדרך שבה משך אותי למעלה והוא התנשם בכבדות והסתכל עליי בעיניים עוינות.
"מה הבעיה שלך? הא??" הוא הרים את קולו מעט ואני הייתי טרודה כשהסתכלתי עליו. הוא שפשף את פניו והביט בי בצורה שהלחיצה אותי "אמא שלך מאושרת עם ג'ונג צ'ה, למה כל כך קשה לך לקבל את העובדה הזאת?" הוא המשיך לדבר בטון גבוהה והתקרב לעברי "ג'ונג צ'ה אוהב אותך כל כך. אבל את, ילדה מפונקת ומעצבנת, שלא מוכנה להסתכל קצת מעבר למרחב שלה. תרימי את הראש שלך ותראי מי אוהב אותך באמת! מי יכול לדאוג לך ולטפל בך ולתת לך כל מה שאת צריכה!"
"לדאוג לי ולטפל בי?" גיחכתי והסתכלתי עליו במבט עצבני "לפי מה שזכור לי יש שישה כללים.." הייתי כל כך עצבנית שהוא הרשה לעצמו להתערב בנושא הזה.
"טחח..את זוכרת אותם בכלל??" הוא נעמד קרוב אליי והסתכל עם עיניו הקטנות עמוק לתוך עיניי הגדולות.
"כלל ראשון: לא משקרת לך. כלל שני: כשאני יוצאת, להודיע לאן ומתי אני חוזרת. כלל שלישי: לא מתערבת בדברים שאינם קשורים אליי. כלל רביעי: לא להיכנס לך בדברים. כלל חמישי: אם אני רוצה להישאר כאן להתאמן הרבה וכלל שישי: לעמוד בתנאים במידה ואני רוצה להישאר בבית שלך." הסתכלתי עליו בעיניים בורקות והוא היה מופתע לראות שאני זוכרת את כל הכללים.
"מה יש לך להגיד על זה מר 'אני תמיד צודק' ?"
הוא לא ענה לי. רק המשיך להסתכל עליי במבט הבוחן הזה ששיגע אותי. לא יכולתי להסיט את עיניי מעיניו הקטנות שנראו לי עצובות כל כך.
היינו קרובים כל כך אחד לשני ויכולתי להריח את ריח הבושם המהפנט שלו. הסתכלתי עליו במבטי השבור וחשבתי רק על הרגע שבו הוא הולך להודיע להמון שהתקהל למטה, את הבשורה על החזרה שלו להי ג'ין.
"אהמ.." הוא גיחך בגרונו והסיט את מבטו הצידה "קחי.." הוא הוציא מכיס מכנסיו שקית קטנה והגיש לי אותה.
הסתכלתי על השקית הקטנה בהססנות "מה זה?" שאלתי בחשש.
"היי, חוצפנית! למה את בוחנת את זה??" הוא הסתכל עליי במבטו העצבני ואני לא הבנתי למה הוא כל כך כועס "פשוט תיקחי את זה !" הוא הניח את זה בידיי ולאחר מכן הכניס את ידיו לכיסיו וחיכה שאסתכל על זה.
הסתכלתי עליו בתהייה ולא הבנתי מה הוא רוצה ממני. הצצתי לתוך השקית "אוו.." הוצאתי את הצמיד המוזהב שהיה בתוך השקית ובחנתי אותו מכל הצדדים "היי, זה הצמיד מהשוק.." הסתכלתי על הצמיד מחויכת "ואוו.." שמתי אותו על ידי והזיכרון של ג'ייק הכה בי שוב "אבל, למה קנית אותו?" הסתכלתי על ג'יי הון וזה חייך אליי "היי..עיניים גדולות, יום הולדת שמח!" הוא הסתכל לתוך עייני המופתעות "רציתי לבקש ממך.." הוא אמר לפתע " שתשירי לאורחים שלי.."
"מה?" הייתי מופתעת לנוכח הבקשה שלו.
"זאת תהיה הברכה שלך אליי ולהי ג'ין!" הוא הסתכל עליי בחיוך שובבי "היי, אני יודע שאת מסוגלת! קדימה.." הוא דחף אותי חזרה לכיוון מטה, איפה שהתקהלו כולם.
הוא הוציא אותי לחצר שלו, שם ניצבה לה במה שהוא עיצב לכבוד הערב, ועזב אותי שם.
הסתכלתי מסביבי ונבהלתי. איך אוכל לשיר בפני כל אלו? ולברך אותם על הזוגיות שלהם? זה הדבר הכי צבוע שאעשה בחיי. להשלים עם זה, זה משהו אחד. אבל להודות בעובדה ולשחק אותה כאילו הכול בסדר..את זה אני לא יכולה לעשות!
"מגי.." ליסה תפסה בידי וניערה אותי מצד לצד.
"אני לא יכולה לעשות את זה.." סיננתי מבעד לשפתי הרועדות.
"היי, ילדה!" אריאלה סובבה אותי לכיוונה "בטח שאת יכולה! את תשירי ותהיי גדולה.." היא דחפה אותי לעלות על הבמה ואני עמדתי מול המיקרופון וקפאתי אל מול קהל האנשים הקוריאנים שהסתכלו עליי והרימו גבה.
"אהמ.." הקשתי על המיקרופון במטרה לראות אם שומעים "אז, כולנו כאן כדי לחגוג את האיחוד המרגש בין ג'יי הון להי ג'ין." חיפשתי את ג'יי הון בעיניי וכשקלטתי אותו מחזיק בכוס היין ומחבק לצידו את הי ג'ין, גם הצלמים קלטו אותם וצילמו אותם מכל זווית אפשרית "אז, אני מאחלת לכם הרבה הצלחה בהמשך הדרך ומקווה שתהיו מאושרים." חייכתי אליו והוא לא הזיז את מבטו, הוא הסתכל עליי במבט רציני כל כך.
אריאלה התחילה לנגן על הגיטרה "אני יקדיש לכם את השיר 'two is better than one ' של טיילור סוויפט ובויז לייק גירלס.
קירבתי את שפתיי למיקרופון והסתכלתי על אריאלה שהחזירה לי חיוך וסימנה לי בראשה להתחיל.
התחלתי לשיר את מילות השיר והסתכלתי על האנשים שהסתכלו עליי וחייכו. לפתע שמעתי קול מוכר ממשיך לשיר איתי את המילים של השיר.
הסתכלתי הצידה וראיתי לנגד עייני את ג'ייק עולה על הבמה ומחזיק במיקרופון בעודו מסתכל עליי ושר לי את המילים של השיר.
הורדתי את המיקרופון והייתי המומה לראותו שם. הוא נעמד למולי והמשיך לשיר ולאחר מכן, התעשתי והמשכתי לשיר איתו. הסתכלנו זה על זה והמשכנו את השיר כדואט.
הנחתי את ידיי על לחיו, תוך כדי השירה והתרגשתי כל כך לראות אותו עומד למולי ושר איתי כמו בימים הטובים כשאריאלה ניגנה על הגיטרה וליסה על הפסנתר בעוד שאני וג'ייק היינו יושבים וכותבים את המילים לשירים.
תגובות (15)
וואו ! איזה יפה :) תמשכי
וואווו!
אני רוצה לומר לך (טוב, לכתוב לך) שרק עכשיו סיימתי לקרוא הכווול!
וזה פשוט,
מילה אחת, מדהים!
את כותבת מקסים!
המשיכי כך :)
נועה♥
נ.ב: התמונה שלך, (תמונה יפה, אין על השחקן הזה ♥)
אעאעאעאאעאעאע פרק מדהייייייים!!!
לא יודעת למה אני שמחה שג'ייק חזר! O:
אבל לא הבנתי כל כך למה הם נפרדו.. (:
תמשיכי!!! D:
לול XD
מאז שהגבת על הסיפור שלי התחלתי לקרוא את שלך (במיוחד אחרי שראיתי שקוריאה מעורבת בו XD) ופאקינג כול היום אני יושבת מול המחשב וקוראת XD
ממש אהבתי D=
אז אמ.. תמשיכי ( obviously) ותודה שקראת את הסיפור שלי (שבקרוב אני העלה את פרק 3 אז תמשיכי לעקוב בבקשה ^^")
ו…ו… נכון שראית Dream Higa ? כי כול הקטע של הבית ספר לאומנויות+ העובדה שהתמונה שלך היא של טאסיאון מ-2PM דיי ניחשתי XD
אביההההה…!! אני לא מאמינה שיש עוד משהיא בארץ שמכירה את 2pm!!!
חחחחח בטחח שראיתי את Dream High!! אני לא חושבת שיש דרמה קוריאנית שלא ראיתי חח..
teacyeon הוא אחד הגברים הקוריאנים הכי יפים ומצחיקים שראיתי! האמת שגם chungsong חמוד אבל אני אוהבת יותר את teacyeon הוא פשוט מיוחד כזה, לא??! (גם את שמת את התמונה שלו, זה רק מבסס את טענתי :P )
טוב, אם אני יתחיל לפתוח איתך כאן שיחה על הקוריאנים זה לא ייגמר לעולם! :)
והסיפור שלך מדהים אני ממש במתחחחח ומקווה שתמשיכי אותוו מהררר!!!
תודה רבה על התגובהה ואני אשמח אם תמשיכי לעקוב וכמובן שאני עוקבת אחרי הסיפור שלך, רק תמשיכי אותו כבר!! :)
יקירה אני מאוהבת ביפן כבר מספר שנים טובות ומאז שראיתי את You're beautiful התאהבתי בקוריאה ברמות קשות (ובזמן האחרון אני דיי מזניחה את יפן בגלל זה XD)
אני מבטיחה לעלות את פרק 3 בשבוע הבא (אולי אפילו לפני אם היה לי זמן בפנימיה) רק אמ..עשי טובה- תלחצי עליי XD
כי אחרת אני אשכח או שלא היה לי כוח (זו אחת הסיבות שעוד לא העברתי את הפרקים האחרונים למחשב XD)
בכול מקרה את תמשיכי אני אמשיך והיה לנו סבבה XD
ו.. אני הולכת לחפור לך באימייל עכשיו כי את מאגניבה אז … בעיה שלך P:
חחחח סתם ♥
אוף איתך! אין לך כזה כזה של צור קשר XD
שלחי לי מייל או משו ~ [email protected]
3:
אני יכולה להבין למה התאהבת בהם אחרי you're beautiful זאת אחת מהדרמות היפות שלהם!
חחח ושלחתי לך מייל..גם את מגניבה! :)
אני ממש שמחה להכיר אותך!! לא חשבתי שיש עוד אנשים שאוהבים קוריאנים כמוני..XD
אהבתי מאד מאד את הסיפור פשוט מהמם תמשיכי ♥♥ בקי
תודההה רבה לך בקי :) זה ממש כיף לדעת שאוהבים את הסיפור!
תודה לכל שאר המגיבות! אתן ממש מעודדות את המשך הכתיבה! התגובות ממש מחממות את הלב וממש נחמד לדעת שיש אנשים שמתחברים לזה! :)
ונועה – אני מסכימה איתך ב 100% אין עליו! ;)
יפה אני בפרקים הראשונים אז עוד לא קראתי את זה אך אני חושבת שגם זה יפה כמו שאר סיפורייך
מדהים!
תמשיכי ומהר אני ממש במתח!!!
שמחה שאת מסכימה איתי :) מאז שציפיתי ב- dream high התאהבתי בשחקן הזה♥! (ומ'זה התאכזבתי שהוא לא נשאר אם גו המי בסוף :( אבל זאת רק אני… ) ואני שמחה שיש עוד אנשים חוץ ממני שאוהבים את התרבות והשפה של הקוריאנים\ יפנים והסדרות שלהם. והסיפור שלך ממש משך אותי, כי האהבה שלי אליהם פשוט.. (לא יודעת איך להסביר) והתאהבתי בסיפור הזה♥
וזהו.. סליחה אם חפרתי.. פשוט, לא חשבתי שיש עוד אנשים (בארץ) שאוהבים את הדברים האלה שכביכול נשמעים משונים מדברים אחרים שאנשים רגילים אליהם (את יודעת, ספרדים\ השפה הספרדית\ טלנובלות בספרדית או כל אחר שקשור בספרדית) טוב, אם אני אתחיל לדבר פה אל הקוריאנים והיפנים זה לא יגמר לעולם.. אז, פשוט סיפור מדהים וכל הכבוד על הרעיון ועל היצירתיות שיש בתוך הסיפור הזה, מדהים!
נועה♥
חחח נועה אין לך מושג כמה אני מבינה אותך! אם אני יתחיל לדבר עליהם זה לא יגמר לעולם יש לי כל כך הרבה יידע על התרבות הזאת ואני עדיין לא שבעה! אני פשוט רוצה לדעת עוד ועוד זה גם משהו חדש!
הספרדים..זה משהו נדוש כבר, משהו רגיל כזה..זה משהו שגדלתי עליו ובגלל זה, אין לזה שום ריגוש יותר מבחינתי.
לעומת זאת, יש משהו אחר בדרמות הקוריאניות שגרם לי להישאב לתרבות שלהם (שלא נדבר על העובדה שיש לי חולשה ליופי שלהם XD )
ואני ממש שמחה לשמוע שאת אוהבת את הסיפור הזה :) את לא מבינה איזה חיוך אתם מעלים לי על הפנים. באמת שאין לי מילים לתאר כמה אני מודה לכןן!!!! :)
את לגמרי צודקת, ספרדים זה באמת משהו שאני חושבת שרוב הבנות גדלו אליו וזה כבר לא.. איך לומר את זה? זה משהו שבאמת תרם הרבה, מבחינת שפה כי זו שפה מאוד קלה ואפשר בקלות מאוד ללמוד אותה (משהו שאני לא יכולה לומר על השפה הקוריאנית למרות שהייתי שמחה ללמוד אותה מתישהו בעתיד או אפילו עכשיו אבל.. היא שפה מאוד קשה) הם פשוט מקסימים הקוריאנים האלה, התרבות שלהם (ושל היפנים) והשירים והסדרות (וכמובן היופי המדהים שלהם) הדרך שהם מעבירים מסרים בסדרות האלה(ופרקים דיי קצרים לא כמו הספרדים שהם מורחים משהו איזה 200 פרקים ועדיין לא רואים הכי התקדמות..) זה פשוט דרך שמקסימה אותי ואני מתאהבת בהם כל פעם מחדש וכמוך, אני פשוט רוצה לדעת עוד ועוד ועוד למרות כל הדברים שכבר הספקתי לדעת, הסקרנות שלי לא נגמרת אף פעם, ואין.. כמו שאמרתי אם אני אדבר איתך עליהם זה לא ייגמר לעולם. ולגבי הסיפור שלך, שוב, הוא פשוט מדהים! גם בגלל העובדה שהוא מדבר על אנשים שאני אוהבת, וגם בגלל העובדה שהוא כתוב היטב, יפה, בצורה מקסימה! ובאמת, אין בעד מה :) !
נועה♥