המורה הקוריאני שלי – פרק 10 – חלק ב'
"ארי…" דחפתי אותה קלות לאחור וצחקקתי "אבל זה לא ככה.." הסתכלתי עלייה במבט מתוסכל "אני חושבת שאני מחבבת אותו.." אמרתי בקושי רב.
"לא, לא ילדה! את לא מחבבת אותו, את אוהבת אותו!" היא חייכה אליי "אני מכירה אותך מגיל חמש ויודעת כמה גאוותנית את! אז תפסיקי עם הגאווה הזאת שלך ותרוצי לספר לו!"
"את לא מבינה ארי, זה מורכב!" אמרתי באנחת אכזבה "זה לא משנה אם אני מחבבת או אוהבת אותו, הוא חזר לחברה שלו והיה ביניהם סיפור רציני. הוא אוהב אותה, ארי.."
"איזה חברה?" ליסה הסתכלה עליי בתהייה "לדעתי הפסדנו חלק בעלילה.."
"כן.." צחקקתי "חלק מאוד חשוב בעלילה!" הסתכלתי עלייה מחויכת "הי ג'ין הייתה חברה שלו , אני לא יודעת כמה זמן, אבל הוא הציע לה נישואים והם נפרדו בצורה מכוערת. לפני כמה ימים הם דיברו והסדירו ביניהם את העניינים והחליטו לתת לזה עוד צ'אנס." הסתכלתי עליהן מאוכזבת "מבינות למה אין לי מקום בחייו של ג'יי הון?" חייכתי "חוץ מזה, הוא הבן אדם הכי מפורסם בקוריאה. הוא לעולם לא היה מסתכל על בחורה פשוטה וזרה כמוני. אני אפילו לא קוריאנית.." צחקקתי.
"על מה את מדברת? לא ראית איך הא מסתכל עלייך? הוא מפשיט אותך במבטיו!" אריאלה שוב צחקקה לעצמה.
"תפסיקי!" התעצבנתי עליה, אבל לא יכולתי להפסיק לחייך.
"אני חושבת שמישהו יתאכזב לגלות שליבך תפוס.." היא הסתכלה עליי וישר ידעתי במי מדובר.
"ג'ייק.." נאנחתי "אני יודעת." נזרקתי לאחור על המיטה ועצמתי את עיניי "אני כל כך שמחה שאתן איתי! אולי נלך להסתובב?" אמרתי בעודי קמה מהמיטה ומחליפה את בגדיי.
ירדנו לכיוון הסלון ושם ראיתי את ג'יי הון מדבר בקוריאנית עם המעצבים ומתכנן איתם את הסדר של הבית. ניגשתי אליו וחיכיתי שיסיים לדבר.
הוא הסתובב אליי והסתכל עליי במבט מופתע "מה, כבר סיימתן?" הוא הסתכל על ארי וליסה שהתפעלו מגודלו ויופיו של הבית.
"ג'יי הון.." חיבקתי אותו והנחתי את ראשי על חזהו במפתיע. הוא בתגובה לכך נשאר המום לנוכח החיבוק שלי וידיו היו תלויות באוויר "תודה!!" הייתי מאושרת כל כך ולא שמתי לב למעשיי. הוא בתגובה חייך אליי את החיוך השחצני שלו "נראה לך שזה הסוף?" הוא אמר והוציא מכיס מכנסיו שלושה כרטיסים לספא "הנהג ששכרתי לכם בחוץ ייקח אתכן לשם ויחזיר אתכן לכאן בלילה. תתגנדרו ותנפשו לכן, אני מקווה שתיהני היום." הוא הגיש לי את הכרטיסים וחייך חיוך רחב.
"לא!" הרחקתי את הכרטיסים והסתכלתי עליו במבט פגוע.
"לא?" הוא הסתכל עליי מופתע "למה לא?"
"למה אתה עושה את זה?" הסתכלתי עליו בעיניים בורקות.
הוא הסתכל עליי במבט רציני ולאחר מכן הוריד את הכרטיסים "היי, אל תתחילי לפתח לעצמך מחשבות. זה בגלל שיש לך יום הולדת היום." הוא נשמע תקיף יותר.
"אז תודה רבה, אבל לא תודה!" הסתכלתי עליו במבט פגוע ולאחר מכן הסתובבתי כדי לצאת מבית.
"מגי!" הוא תפס אותי וסובב אותי חזרה לכיוונו.
"מה?" נשמעתי תקיפה ועצבנית.
"פשוט קחי אותם בסדר, זאת המתנה שלי ליום הולדת שלך.." הוא הסתכל עליי במבט המתחנן שלו וחיכה שאקח את הכרטיסים.
"כמובן שהיא לוקחת אותן ומודה לך מקרב לב!" ארי חטפה את הכרטיסים מידו והן דחפו אותי לכיוון היציאה מהבית.
"אבל בנות.." ניסיתי להתנגד להן אבל ארי צבטה את ידי והן המשיכו לגרור אותי לכיוון הרכב.
נכנסנו לרכב והנהג הסיע אותנו לספא. אני הסתכלתי עליהן עצבנית ואריאלה נראתה נרגשת "ואוו, הוא נדיב!"
"נדיבבבבב??" התעצבנתי עליה כל כך "מה נדיב?? יש מניע לדברים האלה, זה לא קורה סתם כך!"
הן הסתכלו זו על זו וסיכמו במילה אחת "פרנואידית!" וחזרו להתלהב מהכרטיסים.
תגובות (0)