המורה הקוריאני שלי – פרק 10 – חלק א'

היום של המסיבה הגיע. ידעתי שהרבה צלמים צריכים להיות בבית היום. גם אמא וג'ונג ג'ה היו אמורים להגיע.
לא רציתי להישאר בבית, ויותר מזה, לא רציתי להישאר יותר בקוריאה. הסיבה הייתה ג'יי הון, לא כי רציתי לברוח, פשוט כי ידעתי שאין דרך להתמודד עם זה חוץ מלא לראות אותו יותר או להימצא בקרבתו.
הסתכלתי מהמרפסת בחדרי על האופק הגדול. על הים הפתוח ומשב הרוח שחלף על פניי הרגיע אותי מכל המחשבות שהתרוצצו לי בראש. ידעתי שאם הוא יודיע היום שהם חזרו זה לזו התקשורת לא תנוח עד שתוביל אותם לחופה. אבל הנחתי שאם הוא עושה צעד כזה ענקי הוא לבטח רוצה להתחתן איתה שוב.
"מגי.." ג'יי הון דפק על הדלת של חדרי והציץ עם ראשו מפתח הדלת "את עסוקה?" הוא חייך חיוך מוגזם שהטריד אותי מעט.
"לא..קרה משהו?"
"האמת..אהמ.." הוא גיחך בגרונו ולאחר מכן עלה חיוך קטן על שפתיו "טה דאם!!" הוא פתח את הדלת לרווחה ואני חשבתי שאתעלף באותו הרגע.
"אההההה…." צרחתי מאושר "ארי, ליסה מה אתן עושות פה?!!??!" רצתי אליהן וחיבקתי אותן חזק. לא יכולתי לשחרר אותן ונלחמתי עם עצמי לא לפרוץ בבכי.
"מגיי!!!" הן חיבקו אותי גם כן בחוזקה ולא הסכימו לשחרר ממני "ילדה, איך את מרגישה?" אריאלה ליטפה את פניי החיוורות "ואוו ילדה, ממש רזית!" היא הסתכלה עליי בדאגה.
ג'יי הון סגר עלינו את הדלת ונתן לנו להתייחד ביחד. אפילו לא שמתי לב שהוא הלך.
"רגעעע, אבל מה אתן עושות פה??" הייתי ממש מופתעת ושמחה בו זמנית.
"המורה.." אריאלה הסתובבה לאחור ולא ראתה את ג'יי הון יותר "החתיך הזה שליווה אותנו, הוא שלח לנו כרטיסים וביקש שנבוא היום כי זה היום הולדת שלך." היא חייכה ונראתה מאושרת בדיוק כמוני.
"ג'יי הון?" הייתי מופתעת כל כך "באמת?"
"כן!" ליסה הסתכלה עליי מאושרת גם היא "הוא היה כל כך חמוד, סידר לנו טיסה במחלקה הכי טובה והבטיח לדאוג לנו כשנשהה פה!" היא צחקקה לעצמה.
"ואווו, איך את נמצאת עם החתיך הזה ולא קרה בני.." אריאלה עצרה את רצף הדיבור שלה והסתכלה עליי בהלם "זה המורה??? מהמיילל??" היא דיברה בקולי קולות.
"אריי!!!" דיברתי בלחש וסימנתי לה שתהיה בשקט "למה את צועקת??" הנחתי את ידיי על מצחי והייתי מותשת. אריאלה החסרת טאקט הזאת!
ליסה התגלגלה מצחוק על המיטה שלי והסתכלה על החדר הגדול "ואיי, אז כאן את חיה?" היא נשכבה על המיטה ולאחר מכן הציצה על המרפסת "ויש לך אפילו מרפסת! פשש, הסתדרת אחותי!" היא התקדמה לכיוון המרפסת והציצה ממנה החוצה.
"רגע, רגע, אני עוד בעניין המורה." ארי הושיבה אותי על המיטה והסתכלה על פניי הטרודות "אני מכירה אותך מגיל 5..מה קרה?" היא שאלה בדאגה.
"המורה הזה, המעצבן והילדותי, הגאוותן שיודע לחייך רק לעיתים רחוקות, שאת אומרת שהוא כל כך חתיך..לא יוצא לי מהראש!" השפלתי את מבטי והתייסרתי.
"למה זה לא מפליא אותי, גם לי הוא לא יוצא מהראש ופגשתי אותו רק הרגע.." היא הוציאה לי לשון וחייכה.