המוסד# פרק 4 אשמח לתגובות :)

"תראו איזה קטנה היא. היא נראית כמו ילדה בכיתה ז. " שנכנסתי לחדר האוכל כל העיניים היו מופנות אלי. לא התרגשתי והמשכתי ללכת באדישות שאליה אני רגילה.
" איזה פצצה " אמר הנער שעמד מאחורי בתור. הסתובבתי אליו במבט זעום.
" אמרתי את זה בקול. ." הוא הסמיק קצת. גיחכתי ולקחתי לעצמי יוגורט דוחה ללא טעם.
לבסוף התיישבתי בשולחן היחיד שהיה פנוי.
אחרי שהיו כל כך הרבה מבטים כמה בחורים גבוהים ניגשו אלי.
" בת כמה את בכלל ?" שאל אותי בחור אחד. הייתי עייפה ,כועסת ובעיקר עצבנית.
" 88 וחצי "
" מצחיק"
" הייתי בדרנית עם שכר מינימום" המשכתי להיות סרקסטית. לקחתי קצוות שערה אחת
וליפפתי אותה באצבעי.
~~
" יש לה הדחקה. הדחקה זה אומר שהיא מנסה לשכוח משהו שהשפיע על העבר שלה ובגלל זה היא ככה קרה וכנראה ששכחה דברים כאלה. היא שומרת על חזות כזו כדי לא להיפגע שוב אז צריך להגן עליה." אמרה הרופאה וארזה את תיקה.
" אתם פשוט חיים בסרט אין לי שום הדחקה ושום כלום אני פשוט ככה כי זה האופי שלי וזה אשמתי שאני לא זוכרת? עברה שנה שלמה ויש לי זיכרון של דג!" צעקתי.
" תודה דוקטור. " חייך פיטר והתיישב לידי על המיטה. פיטר נראה לי לא שונה כל כך ממייקל.
הוא האח החדש שלי, הוא יחסית חתיך והוא שומר עלי .
" מה השפיע לך על העבר ניק?" שאל וליטף את שיערי. הזזתי את ידו והתרחקתי ממנו.
" על תגעו בי . הרופאה הזו טועה לגמרי ואני לא מאמינה שאתם מאמינים לה ולא לי." אמרתי בשקט . מישהו דפק בדלת.
" אני פותח." מייקל אמר וזינק למטה שפיטר גורר אותי בעקבותיו. נכנסה לשם ילדה עם שיער שטני חלק וארוך, עיניים גדולות בצבע שחור היא הייתה גבוהה ,רזה והיא הייתה שזופה קצת.
" זאת היא?!" היא קפצה משמחה ונתנה לי חיבוק. נרתעתי ממנה כמו כלבלב מפוחד ורצתי בחזרה לחדרי שלילדה מבט קצת עצוב בעיניים.

נקודת מבט פיטר:
" נועה.. זה לא אישי נגדך. המהפך שעשו לה שם שינה אותה ." אמרתי ונישקתי אותה. כבר 3 חודשים שאנחנו חברים.
" אני לא מבינה מה קרה לה.. איך היא נהייתה כזו.. כזו ילדה רעה." היא מלמלה.
" צריך לשמור עליה. היא כל כך קטנה ופגיעה. " אמר מייקל
" שכחת שהיא כמעט הרגה את זאק עם הבעיטה שלה.." מילמלתי
" היא לא הכירה אותו בכלל. מה אתה היית עושה? רגע זה לא דוגמא טובה" אמר ונועה
צחקקה.
" בקיצור אני חושבת שהיא עכשיו בוכה למעלה. בוא נוציא אותה החוצה. תנו לי להיות אחראית לבגדים כי היא נראית כאילו היא הגיעה ממלחמה. " אמרה נועה וחייכה חיוך כובש.
" אני כבר ירדתי ואני לא פגיעה ולא כלום. אני בכלל לא מכירה אותך אז תעזוב אותי! כולכם אני יכולה להסתדר בעצמי ! " היא אמרה ויצאה
" חכי!" צרחנו שנינו ורצנו אחריה אבל היא נעלמה ואחריה רק שרשרת שעליה כתוב להישבר . הילדה הזו מסתירה סודות יותר ממה שאפשר לדמיין.
נקודת מבט של ניקול:
לפני שיצאתי לבשתי סוודר אפור ארוך, מכנס משוחרר כזה ונעליים שחורות נדמה לי שקוראים להם וואנס . לא מעניין אותי מותגים.
רצתי במהירות לא יודעת לאן ומה הולך להיות . התרכזתי בריצה ונעצרתי בבית קפה. שתיתי מים קצת והסתובבתי. ראיתי מולי את מייקל והוא נראה כועס מאוד.