המדורה מסגירה הכל – פרק שלישי: אני

"עכשיו את, לא, בל? "
"לא," סירבתי להצעה/דרישה של קירה בתוקף. "אני רוצה להיות רביעית ואת יודעת את זה, "
"לא. לא ידעתי, אבל עכשיו אני יודעת. " היא נשמה עמוק וחייכה בשטנות. "אבל אני בטוחה שכולנו רוצים לשמוע את הסיפור של הקדושה. "
תסתמי! זה מה שרציתי לצעוק לה. קדושה! בנקודת המבט שלך אני קדושה!
"את, קירה רובינסון, " המבט החשדני, הרצחני והתמים – לא לגמרי – שרר בעיניי, כאילו ראיתי את אלוהים משחק כדורגל עם ג'ייק בבית היתומים. "בכלל יודעת אילו דברים אני עשיתי? "
"לא, " היא ענתה לי. "אבל בשביל זה אנחנו כאן. אני בטוחה שיש לך המון סודות. "
"אני כמו ספר פתוח. אני חוששת שאחרים יודעים את סודותיי לפני שאני בעצמי יודעת אותם. "
מה, אנחנו מתחרים על כסף פה? זה תחרות עד מוות? למה אנחנו מתקיפים אחד את השני?
"אז תספרי. אני עדיין רוצה לשמוע את הסיפור שלך. "
וויתרתי לה. לא רציתי להילחם עכשיו. התחלתי לבכות, ואז מחיתי את דמעותיי. כנראה שהמסכה שלי התפוררה. מסכת הקשיחות לא קיימת עוד.
"אבא שלי מת באמצע הרחוב. מישהו רצח אותו. "
"גיליתם מי? " נשמע קולו של ג'ייק.
"כן. זאת הייתה החברה הכי טובה שלי, אמנדה. היא רצחה את אבא שלי בשביל כסף. עד שגיליתי את זה היא רצחה יומיים לפני את אמא שלי. אח שלי, ג'ייסון, היה בן עשר. הוא ברח מהבית, הולך ללמוד אומנות לחימה קרה. נשק קר. הוא רצח את חברה שלי בחרב אמיתית, וההורים שלה רצחו אותו ואת אחותי הקטנה, מרגרט. רק אני נשארתי בחיים. הם רצו שאני אשאר בחיים. אמא של אמנדה ידעה שאני לא קדושה כל כך, היא חשבה שאוכל להרוג אנשים אחרים, את כל מי שאני אוהבת, שונאתו לא מכירה: רק למטרה אחת ויחידה: לקבל מלא כסף ולהציל את התחת של עצמי. כמובן שלא עשיתי את זה. זה נוראי. " וזהו. ניחשתי שקירה תגיד 'כמובן, הרי את קדושה', אבל היא שתקה ורק אז אמרה משפט שאני זוכרת אותו טוב מאוד. לכל החיים שלי, הניחום היחיד שלה.
"וואו. זה מטורף. הסיפור הכי מטורף ולא אמין ששמעתי בחיים שלי. "
"אל תאמיני אם לא בא לך להאמין. " צייצתי. "אני הולכת. נמאס לי – "
"רגע, " אמר ג'ייק, לפני שהספקתי לקום. "לא גמרנו עוד. "
"ליצני צודק, " תמכה בו קירה. "לא סיימנו. "