המבט האחרון – פרק 7

היום יום שישי. מה אפשר להגיד על היום הזה? היום אין בית ספר- שזה דבר מעולה!!! לא רק שאני לא אצטרך לסבול היום את כל הילדים המעצבנים שמנסים כל הזמן לזרוק עליי דברים, אני לא צריך להתעורר מוקדם הבוקר עם "השעון המעורר" המיוחד שלי!!! ובנוסף, היום זה היום שבו אני ורייצ'ל נפגשים ללמוד ביחד למתמטיקה. אני לא מתרגש כמו פעם שעברה. אני הבנתי משהו מאותו יום. מבחינתי רייצ'ל היא עוד ילדה, רק יותר נחמדה , ויפה וכזאת ביישנית (בצורה חמודה) וגם….. די!!!! תפסיק לחשוב על זה! רק לומדים למתמטיקה, רק לומדים למתמטיקה…..

אני עדיין לא קולט שאני התעוררתי לבד! לבד! בלי כרית על הפרצוף, בלי "שכנועים" של דניאל, בלי כלום!! וקמתי היום ב-10, ולא בשש וחצי. אני ורייצ'ל קצת דיברנו אתמול על מתי ניפגש. קבענו שהיא תבוא אליי ב-11 , כשדניאל באימון פוטבול, אז יש לי קצת זמן עד שרייצ'ל באה.
אחרי שהתעוררתי הלכתי להתלבש, להתארגן ודברים כאלה….
אחרי שסיימתי להתארגן הסתכלתי לבדוק מה השעה.
"עשרה ל-11… יופי! יש לי עשר דקות לנסות להפסיק לחשוב עליה!!" רטנתי לעצמי.
אתה חייב להפסיק לחשוב עליה!! , אמרתי לעצמי, היא לא שמה עליך, אילולא המורה למתמטיקה היא לא הייתה יודעת מי אתה אפילו!!
נפתחה הדלת.
"היי" אמרה רייצ'ל בחביבות.
"היי" עניתי בתשובה. אתה חייב להפסיק לחשוב עליה!
"טוב.. נתחיל?"
"אוקיי…. מה עושים קודם?"
"במה הכי קשה לך?" היא שאלה אותי.
בלהפסיק לחשוב עלייך… אמרתי לעצמי
"אני חושב שבאלגברה.." אמרתי.
"טוב בוא נתחיל… העיקרון באלגברה זה…." היא המשיכה לדבר אבל לא הקשבתי. לא הפסקתי לחשוב כמה היא חמודה, ומקסימה וכל כך חכמה….
"דיי!" אמרתי בקול רם, במקום לעצמי
"מה קרה?" היא שאלה
"הו… אמרתי את זה בקול רם?" שאלתי… "לא, כלום לא קרה, תמשיכי.."
"אתה בטוח?"
"כן אני בטוח" עניתי
"טוב, אז כמו שאמרתי, העיקרון באלגברה זה להעביר פעולות ותרגילים בעזרת נעלמים"
"אה.. זה הכל?" היא כל כל חכמה.. אמרתי לעצמי
"כן… אני יכולה לשאול אותך משהו?"
"בכיף, אבל את המורה כאן, אני חושב שאני דיי אכשיל אותך…" אמרתי
"לא, זה לא קשור ללימודים…."
"אז למה זה קשור?" שאלתי אותה
"זה קשור למה שעשית בשבילי …. אתה גם חדש פה?"
"כן הגעתי לפני בערך שבועיים, למה?"
"כי למרות שעדיין מציקים לך, עדיין עשית את זה… אז תודה" היא התחילה להסמיק.
"בבקשה" עניתי. היא כזאת מתוקה, אולי… לא!, אמרתי לעצמי, היא אפילו לא ידעה שאתה קיים לפני הקטע במתמטיקה! פשוט תשכח ממנה וזהו!!
פתאום היא החלה להתקרב אליי. קרוב יותר, ויותר ויותר. היא לא שמה עליך!! המשכתי להגיד לעצמי כל עוד היא התקרבה.
היא המשיכה להתקרב, ועוד ועוד…..
נפתחה הדלת
"היי מה קורה כאן?" הגיע דניאל, אחלה טיימינג!!
שנינו קפצנו מרוב בהלה. רייצ'ל הייתה כולה סמוקה.
"היא לימדה אותי על אלגברה" עניתי לו.
"טוב, אני חושבת שאני אלך עכשיו" אמרה רייצ'ל, נבוכה. "טוב ביי" והלכה.
"ביי" אמרתי לה.
ונשארתי ככה, בלי לדעת מה היה אמור לקרות.