המבט האחרון- פרק 6

"קום!!" צעק עליי דניאל
"לא…" עניתי
"נו קום כבר!!" הוא זרק עליי כרית
"טוב, נו… אני קם" רטנתי והתחלתי להתארגן.
לא היה לי חשק לכלום. אתמול כל כך חיכיתי לפגישה (לא דייט) שלי עם רייצ'ל, אבל היא הבריזה לי. מאתמול אני ממש מדוכא.
לצערי הייתי חייב ללכת לשיעורים היום.
………………………………………….
שיעור היסטוריה. התאמצתי מאוד לא לחשוב על רייצ'ל אבל לא הצלחתי. אני ממש חיכיתי לפגוש אותה באמת ולדבר אתה. אבל לא יצא לנו כי היא הבריזה לי. מה אני עושה? למה אני בכלל מנסה לעשות את כל זה? ברור שהיא לא שמה עליי. הרגשות כבר יעברו וזהו.
נשמע הצלצול ונגמרו כל השיעורים להיום.
הלכתי לגנים שליד המגרש כדורסל וישבתי על איזו סלע גדול וחשבתי אם כדאי לי פשוט לשכוח אותה וזהו. להמשיך בחיים.
פתאום ראיתי מרחוק כמה ילדים המקיפים את רייצ'ל .
לא הייתה לי הרגשה טובה לגבי זה.
רצתי לראות מה קורה
"איזה חנונית את, אני בקושי יכולה לעמוד לידך בלי לרצות להקיא" צחקה רוני על רייצ'ל
"יפה אמרת, רוני" אמר יוגב
"אני מכירה אתכם? מה עשיתי לכם?" אמרה רייצ'ל
"את עומדת לידנו. זה מספיק נורא כבר ככה" צחקה עליה מיכל
"אבל יש לי משהו שיעזור לך" אמרה רוני
פתאום נזרקו על רייצ'ל טונות של ביצים וקמח מ-5 ילדים שעמדו מאחוריה.
היא הייתה כולה מלאה בקמח ובביצים. כולם צחקו עליה והיא התחילה לבכות.
פשוט כעסתי. לא יכולתי לסבול את זה יותר.
"מה יש לכם?! אין לכם משהו יותר טוב מאשר להקניט ילדה אחרת?!"" אמרתי
"מי אתה שתגיד לנו מה לעשות?!" צרחה עליי רוני
"אתה יותר חנון ממנה אז כדאי שתשמור ממני מרחק או שתתחרט על זה יא חרא"
כל הילדים שעמדו שם התחילו גם לצרוח עליי, לקלל אותי ולזרוק עליי את שארית הביצים שנשארו.
"אנחנו הולכים מכן. יש לי בחילה רק כי עומדת לידך" אמרה רוני והלכה, ואתה הלכו גם שאר הילדים שהיו שם.
"תודה" רייצ'ל אמרה, "פשוט הצלת אותי"
"אין בעיה" עניתי
"אני מצטערת שהברזתי לך אתמול"
"זה בסדר"
"אממ, היית רוצה שאני אפצה אותך על הפעם הקודם ונלך ללמוד מחר?" היא התחילה להסמיק
"סבבה" עניתי לה
"קבענו." היא העלתה חיוך על פניה. "בסדר…. טוב אני חייבת לרוץ. ביי"
"ביי " עניתי לה
היא החלה לרוץ לעבר חדרי הבנות והסתכלתי עליה עד שהיא החלה להיעלם באופק