המבחן (שם מוזר לא?)- פרק 3
אלי התיישבה במקומה והוציאה ספר מהתיק הסגול והבלוי שלה, אותו היא סוחבת מאז כיתה ב´.
שאר הילדים תמיד הציקו לה בגלל חיבתה לקריאה, אבל לא היה לה אכפת.
היא רצתה לקרוא.
טוב.. האמת היא שהיה לה אכפת, אבל היא השתדלה לא להראות.
היא פתחה את הספר, ולאט לאט שקעה בקריאה.
שורה הפכה לפסקה, ופסקה הפכה לעמוד.. והיא לא ראתה את חבריה חוזרים לכיתה הריקה, שמרגע לרגע לא הייתה ריקה יותר.
"איזה חננה!" קראו הילדים וצחקו עליה.
אלי סגרה את הספר ונשכה את שפתיה בכוח, מנסה להראות שזה לא מזיז לה.
אבל זה הזיז. מאוד.
איזה ילד לא יפגע מזה?
"אני בדיוק כמוכם!" רצתה לצעוק, אך משהו בפנים עצר אותה.
"שלום תלמידים!" קראה המורה לספרות, ולא שמה לב למתרחש.
"שלום המורה!" קראו התלמידים בלי אלי.
היא שיוותה לעצמה פרצוף שמח, אבל בפנים היא בכתה.
בכי ללא מעצורים.
´למה זה מגיע לי?´ היא חשבה בעצב, והדבר רק חיזק את הבכי שלה.
אך כל זה קרה בפנים.
מבחוץ, אלי נראתה מאושרת לכל דבר, ואף אחד לא ידע מה מתרחש לה בתוך הגוף.
תגובות (0)